1.

כל המשאבים הלאומיים מגויסים בימים אלה במאמץ למצוא את שלושת הבנים החטופים, וכל הלבבות מאוחדים בתפילה להצלתם. עם ישראל צופה בהשתאות בגבורת הרוח של המשפחות, שולח להן חיבוק חזק ומצטרף לתפילתן מלאת התקווה לאמץ אל לבן את הבנים החוזרים הביתה - חיים, בריאים ושלמים.

אנא ה', רחם על עמך והושיענו כגודל חסדך.

2.

במקביל לטיפול במשימת ההצלה הנוכחית, חובה להקדיש מחשבה גם לשאלה איך הגענו לכאן וכיצד מונעים את החטיפה הבאה. אילו עסקנו בזה כראוי לאחר חטיפת שלושת החיילים בהר-דב, אולי היינו מונעים את חטיפת החיילים רגב וגולדווסר הי"ד ואת חטיפת גלעד שליט - ייבדל לחיים ארוכים. עסקאות הכניעה שממשלות ישראל ביצעו כדי להשיבם הביתה, למרבה הצער ברוב המקרים בארונות מתים, היו צריכות כבר מזמן להדליק כאן פרוז'קטור בוהק של אור אדום. ארגוני הטרור למדו כי הרגישות של ישראל לגורל אזרחיה החטופים, ובמיוחד חייליה, היא נקודת תורפה שניתן לנצלה כדי להורידה על ברכיה ולהגיע להישגים אסטרטגיים במערכה מולה. הם לא הסתירו את כוונותיהם, ובמקביל לשחרורו של גלעד שליט הכריזו שיהיו חטופים נוספים. הצלחותיהם הקודמות לימדו אותם להפוך את פיגוע החטיפה לדרך פעולה מרכזית ואפקטיבית. את המחיר משלמים כעת שלושה נערים תמימים שרק רצו לנסוע הביתה לשבת בתום שבוע של לימודים, וביחד עמם בני משפחתם, קרוביהם ואוהביהם, ועם ישראל כולו.

בשנים שחלפו מאז עסקת שליט נחפרו מתחת לגדר הגבול בעזה מנהרות רבות מהסוג של זו ששימשה לחטיפתו. עשרות ניסיונות חטיפה סוכלו ביהודה ושומרון והכתובת הייתה על הקיר. השתלטות על כלי רכב של יהודים ביו"ש למטרות שוד, בשיטה שיכולה בקלות רבה לשמש גם לחטיפה, לא הדירה שינה מעיני זרועות הביטחון שהוטרדו הרבה יותר מפיגועי הגרפיטי של פעילי 'תג מחיר'. ממשלת ישראל הרשתה לעצמה לנמנם בשמירה והסתפקה בתקווה שהמחבלים מתכנני החטיפות ייכשלו שוב ושוב. הצעת החוק שתמנע חנינה ממחבלים רוצחים הוגשה כיוזמה מפלגתית של הבית היהודי, במקום שבכירי הממשלה ומערכת הביטחון יחפשו בעצמם כיצד לשבש את אסטרטגיית החטיפות של ארגוני המחבלים. מסקנות ועדת שמגר, שהיו אמורות להציע פתרון לבעיית החטיפות או לפחות לצמצם את נזקיה, נותרו חסויות מעיני הציבור והתקשורת ורק לאחרונה הועלו לדיון ראשון בקבינט.ממשלת ישראל נמנמה בשמירה והסתפקה בתקווה שהמחבלים מתכנני החטיפות ייכשלו שוב ושוב. הצעת החוק שתמנע חנינה ממחבלים רוצחים הוגשה כיוזמה מפלגתית של הבית היהודי, במקום שבכירי הממשלה ומערכת הביטחון יחפשו בעצמם כיצד לשבש את אסטרטגיית החטיפות של ארגוני המחבלים

המחלוקת האסטרטגית, הביטחונית, הערכית והמוסרית על עסקת שליט ועסקאות דומות לה חוצה מחנות בחברה הישראלית ולא נראה שתוכרע בזמן הקרוב. כזכור, את ההחלטה על עסקת שליט הוביל בנימין נתניהו, ובין מתנגדיה היו גם כמה בעלי דעות שמאלניות כמו ציפי לבני ויובל דיסקין. ועדיין אפשר וחובה לגבש דרכי פעולה ותגובה מוסכמות שיסתמו את הפרצה החמורה הזאת בחזית המאבק של מדינת ישראל נגד מבקשי נפשה ונפש חייליה ואזרחיה. במקום להתווכח בינינו האם לשלוח שוב אלף מחבלים שפוטים לחופשי כדי להציל את חייו של חטוף, מוטב שנדאג לכך שדרישה כזאת לא תוצב עוד בפנינו.

3.

בשלושה מעגלים עיקריים יכולה וצריכה ישראל לפעול כדי לעקר את נשק החטיפות לשם מיקוח, שמשמש את אויבינו בצורה כה יעילה. ראשית, יש להפוך את המחיר שמשלמים המחבלים ושולחיהם לכזה שיהפוך את הפעולה לבלתי כדאית. גביית המחיר יכולה וצריכה להתבצע בכמה חזיתות במקביל.

מכיוון שפעולות החטיפה נעשות למען מחבלים שיושבים בכלא ופעמים רבות אף בשליחותם, יש להביא לכך שאויבינו ישלמו מחיר כואב במקום שבו הם מנסים להרוויח. החזרת מחבלים משוחררים לכלא היא דרך פעולה רצויה אחת - שיש לקוות שתהפוך לבלתי רלוונטית לאחר שישראל תחדל מלשחרר מחבלים שלא ריצו את מלוא עונשם. ביטול תנאי המאסר דה-לוקס של המחבלים השפוטים הוא צעד שהיה צריך לעשות מזמן. חלאות האדם הללו, רוצחים צמאי דם של אזרחים חפים מפשע, צריכים להיענש לא רק בשלילת החופש אלא גם בתנאי מאסר קשים ומרתיעים הרבה יותר מהנהוג כיום.

אפשר וצריך לגבות מהפלשתינים מחיר כואב גם באמצעות פעולה צבאית. אך יש לזכור שגרימת הרס ואבידות, ואפילו חיסול הבכירים ביותר בהנהגת החמאס, לא הוכחו כבעלי משקל מכריע בדיכוי המוטיבציה של הארגון האסלאמי. בגלל עקירת גוש קטיף, וכל עוד לא הבשילה אצלנו הנכונות לכבוש שוב את עזה, יכולים אנשי החמאס להגיב בירי אלפי רקטות על ערי הדרום והמרכז.

יש תגובה ישראלית אחת שללא ספק תהיה כואבת ומרתיעה, משום שהיא תפגע בשאיפה הלאומית העיקרית של הפלשתינים. הניסיון מוכיח שאין דבר שפוגע בהם יותר מחיזוק האחיזה היהודית בשטחי יהודה, שומרון ועזה. לכן התגובה ההולמת, הכואבת והמרתיעה ביותר מפני חטיפות נוספות תהיה בניית אלפי יחידות דיור ביישובי יו"ש, הקמת יישובים חדשים, ומעל לכול – סיפוח והחלת החוק הישראלי על שטחי C.

4.

אם נשכיל לפעול היטב בחזית ההרתעה, לא יהיו יותר חטיפות. בכל זאת צריך להקים קו הגנה שני – מניעת השגת המטרה במקרה של חטיפה. אם לא נצליח להסכים בינינו שבשום מצב אין לשחרר אסירים תמורת חטופים, לפחות יש להטיל מגבלות חמורות על מידת הסחטנות שישראל מוכנה להיכנע לה. הצעת החוק שמאפשרת לשופטים להטיל מאסר עולם ללא אפשרות חנינה רחוקה מלהיות פתרון מלא לבעיה הזאת. דרושה חקיקה משלימה, כמו למשל כזו שתקבע שאין לשחרר יותר ממספר קטן וקצוב של אסירים תמורת אסיר אחד, ושבכל מקרה לא ישוחררו רוצחים. מול מי שטוענים שאין לכבול את ידי ממשלות ישראל במשא ומתן עתידי, יש להדגיש שבמקום שבו כבלי ההיגיון, האחריות, המוסר והכבוד הלאומי נמסים בדמעותיהן של אימהות החטופים, אין ברירה אלא לשים כבלים של מגבלות חוקיות.

שני קווי הגנה אלו נועדו לפגוע קודם כול במוטיבציה של החוטפים, על ידי סיכול ההישג של החטיפה וגביית מחיר כבד שיהפוך אותה ללא משתלמת. מאחוריהם צריך לבנות קו הגנה שלישי – הקו של המניעה בשטח. המאמץ המודיעיני המתמיד של השב"כ ופעולות סיכול ומעצרים שביצע צה"ל מנעו עשרות מקרים של ניסיונות חטיפה. מצד שני, הרצון להקל על חיי הפלשתינים ולהימנע מעימות עם משטרו של מחמוד עבאס, ששותפים להם הדרג המדיני וגם בכירים בדרג הצבאי, מכתיבים מדיניות חסרת אחריות של לקיחת סיכונים. קרוב לוודאי שפיגוע החטיפה האחרון היה נמנע אלמלא הוחלט בדרג המדיני והצבאי על הסרת המחסומים בכל רחבי יו"ש. תשתיות החמאס בחברון היו צריכות לקבל טיפול לפני החטיפה ולא לאחריה. חובה להשליט ביטחון בדרכים ואסור להשלים עם מצב שבו עלייה לטרמפ בשער יישוב יהודי תיחשב להסתכנות מוגזמת.

5.

הניסיונות הנלוזים והמתנשאים להטיל את האחריות לחטיפה על החטופים ועל הוריהם כבר נענו בשפע טענות צודקות ואינם ראויים להתייחסות נוספת. הדרישה להימנע מנסיעה בטרמפים ביו"ש מנותקת מהמציאות. אך עדיין ניתן להוסיף זהירות, בפרט בשעות החשיכה, ולעמוד בטרמפיאדה רק בתוך היישובים גם במחיר ויתור על חלק מהרכבים החולפים בכביש. כל עוד ממשלת ישראל וזרועות הביטחון לא יקיימו במלואה את חובתם לדאוג לסביבה בטוחה, אין ברירה אלא להוסיף קו הגנה נוסף של זהירות אזרחית.