עם החוסן לא מפחד

יו"ר הבית היהודי מספר על מה שלמד השבוע על הרוח הגדולה הנצורה בעם ישראל כולו. "האויב מפחד דווקא מהמתיישבים אשר רואים בארץ הזו את ביתם, ולכן התשובה שלנו היא להמשיך לבנות, להמשיך בחיים".

נפתלי בנט , כ"ה בסיון תשע"ד

נפתלי בנט
נפתלי בנט
צילום: הלל מאיר/TPS

דוד המלך כתב בספר תהילים: "ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם, אמחצם ולא יכלו קום ייפלו תחת רגליי". דוד לימד אותנו עקרונות של מלחמה: את הדבקות במשימה, את ערך ההתמדה, את הצורך בהכרעת הקרב ואת הצורך בהרתעה לעתיד.

השבוע האחרון היה אחד השבועות העוצמתיים בחיינו הציבוריים בישראל, ואחד השבועות החשובים להתיישבות בשנים האחרונות.

השבוע הזה חשף כוחות נצורים בעם ישראל. כוחות של הנוער שיש לנו, נוער עם עוצמות שאין באף מקום בעולם, ולצדו מחנכיו והוריו, מתווי דרכו. כל מפגש שהיה לי: בבית החטופים, בישיבת 'מקור חיים', בישיבת 'שבי חברון' ובעֵלי הוסיף קומה נוספת של עוצמה לקראת המשך היום. מדי יום התכנס הקבינט הביטחוני, בו קיבלנו החלטות קשות ואסטרטגיות לטווח קצר אך גם לטווח ארוך. לא בלי ויכוחים ומחלוקות. רוח התלמידים ורוח המחנכים וההורים הייתה איתי שם, חיזקה אותי שם.

במהלך השבוע האחרון קיבלתי שוב ושוב את המסר שמטרתו אחת – לחזק, להתפלל, לגלות עוצמה. אך במקביל מגיעות השאלות: "איך אפשר להמשיך בחיים? חייבים לעצור הכול". אני לא מסכים. חייבים להמשיך, לחיות ולבנות.

לעם ישראל ישנו מכנה משותף שגבוה מכל אינטרס צר. המציאות שלנו בארץ ישראל איננה מציאות של ברירת מחדל. משה רבנו לא גילה את הארץ במקרה אחרי מסעות באוקיינוס. עם ישראל עבר במדבר ניסיון אחרי ניסיון ולא ויתר. המטרה שלו הייתה כניסה לארץ ישראל, ורק אליה. אל הארץ שהובטחה לאברהם, ליצחק וליעקב ולזרעם - עם ישראל.

בזירות שונות בעולם עלינו לומר זאת. ארץ ישראל היא של עם ישראל לא כאינטרס ביטחוני, לא מתוך עליונות צבאית. זו הארץ שלנו מצו התורה ומצו ההבטחה האלוקית. רק מתוך כך. יותר ויותר אנשים ברחבי העולם מבינים זאת. פרלמנטים ברחבי אירופה קמים ומוחאים כף לעמדות נחרצות שנאמרות מתוך אמונה.

העולם לא תמיד מבין את תהליך חזרתנו לארץ בכללותו, הם רואים כל אירוע שקורה במזרח התיכון בפני עצמו. בנייה במקום אחד, טרור במקום אחר, כל אירוע מבודד מבחינתם. אבל דווקא שכנינו מבינים את עוצמת הקשר שלנו עם המקום הזה. הם מבינים את המכנה המשותף, הם מבינים את התהליך. הם מבינים, לכן הם מפחדים. הם רואים מתיישבים נפלאים שנוהגים בארץ כבביתם, כי זוהי ארצם, והם מבינים את הרמז. ולכן, לא בכוח ולא במוות אנחנו מנצחים אותם, אלא בחיים. דווקא בהמשך החיים. הם מפחדים מכך, לכן הם מנסים להפחיד אותנו. הם מבינים שהם לא מצליחים. כאן טמון הניצחון הערכי שלנו.

בשעה הזאת, הנוראית והעצומה, מתגלה עם ישראל בשיא הדרו. הדאגה לחיילים, התפילה לילדים מכל שכבות העם, העיסוק החוזר ונשנה בחטופים והחיפוש אחרי כל שבב מידע. הלב הישראלי, היהודי, נגלה לכולם.

אנחנו, בניו של דוד המלך, נקיים את צוואתו. נרדוף את המחבלים שחטפו את בנינו, נשיג אותם, נכריע את הקרב ואת המערכה. ובינתיים לכל אחד מאיתנו ולכולנו יחד יש תפקיד, והוא במילה אחת: חוסן. יעקב הפך לישראל אחרי שנלחם עם המלאך. הזכות להיקרא ישראל, "כי שרית עם א‑ל", ניתנה לעם ישראל אחרי מלחמה. ישראל הוא שם העוצמה אחרי ספיגת כאב. זהו החוסן, אנחנו עם החוסן.

"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע" - מול אויב שבחר במוות, אנחנו בוחרים מתוך החוסן בתורת חיים. אנחנו בוחרים בארץ חיים. יהיה אשר יהיה - אנחנו בוחרים בחיים.