ריבוי ילדים – הכרת ערך החיים

גדרי מצוות פרו ורבו מדברי תורה ומדברי חכמים - האם ניתן להסתפק בבן ובת בלבד? האם לעיתים קשיי פרנסה הם רק תירוץ למניעת היריון?

הרב אליעזר מלמד , כ"ט בסיון תשע"ד

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד
צילום: פלאש 90

המצווה הכללית

במשך החודשים הקודמים עסקתי בערכה של מצוות פרו ורבו ובמצוות הנישואין, ועתה הגיע הזמן לבאר את גדרי מצוות פרו ורבו.

לפני הכול צריך לדעת שיש מצווה כללית לפרות ולרבות, וכל כך גדולה מצווה זו עד שאמרו חכמים: "לא נברא העולם אלא לפריה ורביה" (משנה גיטין ד, ב), משום שבמצווה זו ההורים זוכים להשתתף עם הקב"ה בהולדת אדם.

אמנם בלא הגדרה מחייבת, המצווה הכללית עלולה להישאר מעורפלת ולהותיר ספקות רבים בדרכי קיומה. מצד אחד, מכיוון שבכל ילד מקיימים מצווה עצומה, אולי אפשר להסתפק בילד אחד, שהוא לבדו עולם ומלואו. ומנגד, מכיוון שהמצווה גדולה וחשובה כל כך, אולי צריך כל אדם להתאמץ מעבר לכוחותיו כדי להוליד כמה שיותר ילדים, ולשם כך עליו להתחתן מוקדם ככל האפשר, ולקצר את זמן ההנקה כדי ללדת כמה שיותר ילדים. לפיכך הוצרכה ההלכה לקבוע את גדרי המצווה.

חובת המצווה מהתורה ומדברי חכמים

קבעה התורה כמצווה מחייבת שיוליד כל אדם מישראל בן ובת, וכדרך שהקב"ה ברא בתחילה את אדם וחוה. שנאמר: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם. ויברך אותם אלוקים ויאמר להם אלוקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" (בראשית א, כז‑כח).

וחכמים הוסיפו כמצווה מחייבת להוסיף ולהוליד עוד ילדים (יבמות סב, ב). שתי סיבות לכך: א) מפני הערך העצום של החיים. ב) כדי להבטיח את קיום החובה מהתורה. נרחיב יותר:

הערך העצום של החיים

הסיבה הראשונה: ערכם העצום של החיים שמתגלים בכל נפש ונפש, וכפי שמבואר בתורה שריבוי הילדים הוא מצווה וברכה, שנאמר לאדם וחוה: "פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית א, כח). וכן נאמר: "ויברך אלוקים את נח ואת בניו ויאמר להם: פרו ורבו ומלאו את הארץ " (בראשית ט, א). ובברכת הריבוי בירך ה' את כל האבות, וכן בירך משה את ישראל: "ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים" (דברים א, יא).

וזהו שכתב הרמב"ם: "אף על פי שקיים אדם מצוות פריה ורביה (בבן ובת), הרי הוא מצוּוה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כוח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם" (הלכות אישות טו, טז).

הבטחת קיום חובת התורה

הסיבה השנייה: גם מי שזכה להוליד בן ובת, עדיין אינו יכול להיות בטוח שיזכה להיות שותף במגמה הכללית של המצווה, היינו שמשפחתו תימשך דרך בנו ובתו. כי אולי אחד מילדיו ימות, או יתברר שהוא עקר, או יישאר רווק כל ימיו. וזהו שאמר רבי יהושע: "היו לו בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו" (יבמות סב, ב), שנאמר: "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים" (קהלת יא, ו). ויש מי שאמר שמחמת סיבה זו מצווה מהתורה שיוליד אדם שני בנים ושתי בנות, כדי שיהיה בטוח שיקיים את המצווה מהתורה (הנצי"ב בהעמק שאלה קסה, ג‑ד, בדעת השאילתות).

אמנם דעת כל הפוסקים שמהתורה די בבן ובת, ואפילו אם יישארו רווקים כל ימי חייהם, כל זמן שנשארו בחיים אחר האב ואין אחד מהם סריס, קיים בהם האב את מצוות פרו ורבו מהתורה. אמנם אם בפועל לא ימשיכו את זרעו, הרי שמגמת המצווה לא התקיימה. ולכן ציוו חכמים שיוליד אדם עוד ילדים, כדי להבטיח שזרעו יימשך דרך בנו ודרך בתו.

השאלה עד כמה צריך להתאמץ

אלא שעדיין יש צורך לברר עד כמה צריך אדם להתאמץ כדי להוליד עוד ילדים. או במילים אחרות, מה חובת המצווה מדברי חכמים?

יש פוסקים שהורו שאסור לאדם למנוע עצמו מללדת עוד ילדים מחמת קשיי חינוך או קשיי פרנסה, מפני שחיוב המצווה מדברי חכמים הוא להוליד עוד ילדים ככל האפשר, ורק בעיה בריאותית משמעותית יכולה לפטור את האדם ממצוות חכמים (הרב יוסף משאש באוצר המכתבים ח"ג תתקמא; ישכיל עבדי אה"ע ב, ו; מנחת יצחק ח"ג כו, ג; חלקת יעקב ג, סא). ויסוד דבריהם מספר חסידים (תקי"ט), שכתב שאין לצדיק שהוא עני להימנע מלהוליד עוד ילדים בטענה שאינו יודע כיצד יפרנס אותם, כי "ממחוסרי אמנה הוא כל מי שחושב כך".

מנגד מצינו שמפני סיבות שונות התירו להימנע מלהוליד עוד ילדים. וכפי שכתב הרמ"א (אה"ע א, ח), שאדם שמתה אשתו ויש לו כבר הרבה בנים, והוא חושש שאם יתחתן עם אישה שתלד לו עוד בנים יבואו קטטות בין הבנים, מותר לו לישא אישה שאינה יכולה ללדת.

וכן כתבו כמה פוסקים, שמחמת קשיי פרנסה רשאי אדם להימנע מלהוליד עוד ילדים (ערוה"ש א, ח, ועיין רמב"ם אישות טו, טז). וכן למדו כמה פוסקים מהמעשה באשתו של רבי חייא (יבמות סה, ב), שעל ידי מעשה גרמא של האישה מותר למנוע היריון אפילו בלא סיבה חזקה (אג"מ אה"ע ח"ד עד, א-ב; ציץ אליעזר ח"ט נא, ב; ריש"א קובץ תשובות ג, קעד).

ויש מקום לומר שאין בזה מחלוקת גדולה, שכן גם המקילים יסכימו שמצווה להרבות ילדים ככל האפשר, וגם המחמירים יסכימו שלהלכה הרוצים למנוע באופן שאין בו איסור (גלולות והתקן) רשאים, אלא שהם רגילים להורות לתלמידיהם לנהוג במנהגי חסידות.

הנראה למעשה

למעשה נראה שיש שתי מדרגות במצוות חכמים: הראשונה היא ‏חובה השווה לכל נפש, כארבעה עד חמישה ילדים, והשנייה היא ‏מצווה להוסיף עוד ילדים, כל זוג לפי כוחו, אבל אין בכך חובה.‏

לפי זה, הורים רגילים, שאינם חולים במיוחד בגופם או ‏בנפשם, חייבים לקיים את מצוות חכמים שיהיו להם ארבעה או ‏חמישה ילדים. לאחר מכן ישקלו אם בכוחם להמשיך בקיום ‏המצווה הגדולה ולהוליד עוד ילדים.

למשל, אם הם יודעים ‏שיוכלו לגדל עוד ילדים ולחנכם לתורה ומצוות ודרך ארץ, מצווה ‏שיוסיפו ללדת ככל יכולתם. אבל אם הם יודעים שעם ילדים ‏נוספים העומס עליהם יכבד מדי, וכעס ועצבנות ילוו את חייהם, ‏יש מקום שלא ילדו יותר, מפני שאף שבכל ילד נוסף יקיימו ‏מצווה, מאידך במצבם הנפשי הגרוע יעשו עבירות, והדבר עלול ‏להשפיע לרעה על חינוך הילדים.

לא זו בלבד, אלא גם מי ‏שמעוניינים להפנות את כוחותיהם לאפיקים נוספים שיש בהם ‏ערך, באופן שלא יותיר להם כוח לגדל עוד ילדים, רשאים למנוע היריון. וכן כאשר האישה מעוניינת לבטא את כשרונותיה בעבודה המתאימה לה, ואם תוליד עוד ילדים תהיה מתוסכלת מאוד. וכן עניים שסבורים שיקשה עליהם לגדל עוד ילדים בלא להזדקק לצדקה, רשאים למנוע היריון אחר שיש להם ארבעה או חמישה ילדים.

את כל השיקולים הללו צריכים שני בני הזוג לשקול יחד, ואם הם חלוקים בדעתם עליהם להתפשר, מפני שהם שותפים שתלויים זה בזה. ונכון שיתייעצו בזה עם חכם.

הצעתו המשפטית של ד"ר בקשי

לאחר עסקת שליט היה ברור שהמחבלים יתאמצו לחטוף יהודים נוספים, אבל למרות הסכנה הממשלה החליטה לשחרר כאלף מחבלים תמורת גלעד שליט. לאחר חטיפת שלושת הנערים חיפשו בממשלה ובמערכת הביטחון את הדרך לגבות מהחמאס מחיר כבד. כפי שנודע, הייתה זאת ח"כ אורית סטרוק שהציעה לאסור את ראשי החמאס ומשוחררי עסקת שליט. אולם לכאורה מבחינה משפטית הדבר לא היה אפשרי.

לפני שנתיים וחצי, כשבמשרד המשפטים גיבשו את רשימת המשתחררים, שלח המשפטן ד"ר אביעד בקשי הצעה למנכ"ל משרד המשפטים דאז, גיא רוטקוף, להימנע מחנינה מלאה לאסירים, ובמקום זאת לשחרר אותם במסגרת של שחרור מנהלי, כך שניתן יהיה לכלוא אותם מחדש במקרה שישראלי נוסף ייחטף. הצעתו העקרונית התקבלה, אם כי בווריאציה אחרת. בפועל, בזכות הצעתו יכלו בשבוע שעבר לכלוא מחדש מקצת ממשוחררי עסקת שליט, עשרה מהם נשפטו למאסרי עולם.

תוכנית שילובים

בסיפוק אוכל לספר על הקשר האישי שלנו לסיפור.

סמוך להקמת הישיבה בהר ברכה הצטרף לישיבה אברך צעיר ומוכשר, בוגר ישיבת בית אל, והחל ללמד תלמידים צעירים. אולם בלבו הייתה התלבטות האם להקדיש את חייו ללימוד תורה או לשלב עם לימוד התורה לימודי משפטים. שיחות רבות שוחחנו, ולא היה קל לוותר על למדן מבטיח. אולם לאחר שנוכחתי לדעת שמתוך תחושת שליחות אידיאליסטית לבו נוטה יותר לכיוון המשפטים, עודדתי אותו לכך.

הוא היה מראשוני תוכנית 'שילובים', שבה משלבים בוגרי ישיבת הר ברכה לימודים באקדמיה עם לימודים בישיבה. הרב ד"ר אביעד בקשי היה הבוגר הראשון שקיבל דוקטורט. מאז הוא פועל בחריצות למען גילוי ערכי התורה בשדה המשפט הציבורי. הייתה לנו נחת לשמוע שהוא זה שהעניק לממשלת ישראל את הכלי המשפטי במלחמה נגד החמאס. ההלכה שלמדנו בישיבה שאסור לפדות שבוי יתר על כדי דמיו - נשאה פרי ראשון.