קשה לעכל, קשה להבין

איתי גרנק , ג' בתמוז תשע"ד

איתי גרנק
איתי גרנק
צילום: עופר עמרם

מרגע היוודע דבר חטיפתם של גיל-עד, נפתלי ואייל הי"ד, כוחות הביטחון ערכו חיפושים קדחתניים, וכולנו היינו מלאי אמונה שהנערים יחזרו למשפחותיהם בשלום.

שעות קשות עוברות על עם ישראל, מאז נודע אתמול הנורא מכל. אבל נראה כי על אף הטרגדיה הגדולה, הנערים ומשפחותיהם לימדו אותנו, שאנו שאפשרית מציאות אחרת בה חילוניים לצד דתיים, ילדים ובני נוער לצד מבוגרים מתאחדים לתפילות משותפות ומניינים המוניים, כגוף אחד, עם אחד.רובנו לא הכרנו את הבנים והמשפחות, אבל מרגע החטיפה הפכנו ברגע אחד למשפחה אחת גדולה. ככל שעברו הימים, לכותרות ולסדר היום הציבורי עלו ענייני דיומא דוגמת האיסור על פתיחת המרכולים בתל אביב ביום שבת.

לרגע נראה היה ש'מדינת תל אביב', כפי שמגדירים אותה הפסימיים שמבנינו, נכנסה לבועה חדשה - אבל עצרת הענק שנערכה בכיכר רבין ביום ראשון למען הנערים וילדי הנרות שחזרו אתמול לכיכר, הזכירו לכולנו שכולנו חולקים את אותם כאב, תקווה והצער.

עמדתי במהלך העצרת מאחורי הבמה ונדהמתי מהעוצמה ומההבנה שעצרת כזו יכולה להתקיים רק אצלנו במדינת ישראל. על אף ההבדלים הגדולים באמונה בין המגזרים השונים בארץ, כולנו שיווענו בתפילה לחזרתם, כל אחד בדרכו.

למרות התוצאה המרה והכואבת, אל נא נאמר שהתפילות לא עזרו, שכן הן חיזקו את משפחות הנערים ואת האחדות והערבות הדדית בעמנו. אמרה זאת אמו של נפתלי במילותיה הכואבות אך הכל כך מחזקות: "אני מאמינה בלב שלם שהם יחזרו, וגם אם לא - תהיו חזקים. השם לא עובד אצלנו"

בזמנים הטרופים שבהם אנו חיים, גם בארצות מערביות אחרות נחטפים תושבים וחיילים, אבל אחווה וסולידריות בעוצמה שהופגנה כאן בשלושת השבועות האחרונים, לא ניתן למצוא במחוזותיהם.

זהו יום שחור לכולנו, והמילים שנכתבו אינן יכולות לתאר את הכאב הגדול של משפחות שער, פרנקל ויפרח, ושלנו כעם. אבל כולנו צריכים לזכור ולהנציח את הבנים הגיבורים שהשאירו לנו דבר להיאחז בו בהווה ובעתיד הקרוב.הידיעה שנפלה בחלקנו זכות גדולה להיות חלק מעם אכפתי שמאמין בקדושת החיים ובסולידריות. יחד נמשיך ליישב את הארץ ולחזק את כוחות הביטחון והמשפחות.