התמודדות עם פחדים בעת צרה

הרב דרור אריה , י"ב בתמוז תשע"ד

הרב דרור אריה
הרב דרור אריה
צילום: עצמי

כל הארץ חזית.

לרובנו זאת לא ההתמודדות הראשונה, אך היקף הממדים ורצף האירועים ללא ספק שומט מעט את היציבות והרוגע ומעורר אותנו למחשבה מחודשת וארגון כוחות הנפש מחדש, כדי שנוכל לעבור את הגל העכור הזה בהצלחה ואף לצאת ממנו מורווחים - "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע"

ראשית צריך לזכור שאנו כהורים מהווים מודל לחיקוי וקריאת המציאות ע"י ילדינו הרכים, אנו ההורים "מפרשים" לילדים מה קורה במציאות ומהווים "סיסמוגרף" למדידת עוצמת האירועים, ולדרכי ההתמודדות עמה.

האחריות בעת כזאת היא לא רק לשלום גופם אלא גם ובעיקר לשפיות רוחם ושמחת נפשם של גידולנו הרכים. לעיתים קולות האזעקה הרמים וחוסר הוודאות שהם מביאים עימם מחרידים ומפחידים הרבה יותר מהסכנה המוחשית הפיזית.

הפחד והדמיון הופכים להיות חומר נפץ עמוק בנפש פנימה, בכך שהם מגדילים את הדרמה עשרות מונים ומוציאים את האירוע מכל פרופורציה.

לעיתים איבוד השליטה על הנפש הבא מדמיון נפרז וחוסר רציונאליות הופך להיות מעין אירוע ממשי. הלוקה בחרדה עלול לחוש כאב פיזי אמיתי, גופו רועד ומתפרק, הוא מרגיש כאב של פציעה. זה הדמיון החזק שמבחינתו הפך למציאות.

קשה לשכנע במצבים כאלה שלא קרה דבר. כדי להימנע מראש מתוצאות מורכבות אלה, עלינו לשנן לעצמינו מראש מה תפקידו של הפחד.

כותב הרב קוק: "הפחדים הם פתיות גמורה, אין לו לאדם לפחוד כלל כי אם להיזהר, יותר שהוא פוחד הוא נופל, וכשהוא מתפחד, מעצם הפחד בא לו המכשול" (מידות הרא"יה -פחד, ד')

כלומר תפקידו של הפחד הראשוני הוא להזהיר ולהתריע מסכנה, מעין נורה אדומה, חיישן פנימי המורה לנו לשים לב ולהיזהר.

"פחד" כזה הוא טוב, בלעדיו לא היינו מודעים לסכנות ולא נזהרים מהם.

ה"פחד הרע" הוא ה"התפחדות", מצב בו הפחד לא פועל כראוי, אלא, מעצים את האירוע ומגביר את הלחץ בדמיונות שווא שמתפרעים ומחבלים בנפש.

אגב, זוהי מטרתו המובהקת של הטרור - לזרוע פחד ובהלה. יכולת הפגיעה הפיזית שלו היא קטנה ומוגבלת, אין לו צבא, אינו יכול לנצח עם, אך בהחלט כוחו לערבל ולמוטט את רוח העם. המאבק הוא בעיקר על מצב הרוח. עלינו לשלוט במה שבידינו, ובמה שלא בידינו לבטוח בה'.

עומד בפנינו האתגר לשנן לעצמינו ולילדנו שפירוש הבטחון איננו ש"הכל יהיה בסדר" ,אלא שגם אם לא.. זה ודאי רצון ה' וחסד מאתו לנו. "...על כן צריכין להתחנך בחינוך של גבורה ואומץ לב" כותב ברב קוק (שם,ב')

תפקידנו להשליט את השכל על הרגש, להכניס את הצרה לפרופורציה הנכונה שלה, לעבד נכונה את המציאות, להבין את התמונה ולהגיב בקור רוח.

זאת הזדמנות מצוינת שלנו לחנך את ילדינו לאמונה בעת משבר ולהתמודדות נכונה בעת צרה. תגובתנו תיחרט לשנים בנפשו של ילדנו, הוא נייר חלק, קולט בצורה המיטבית לטוב ולמוטב. אסור לקשקש עליו, יש לצייר בו אמונה, ליצור בליבו גבורה ושלוות נפש הבאה מעומק של בטחון ויראת שמיים אמיתית.

יש אזעקה! לא רצים! לא מאבדים עשתונות! הולכים בזריזות, בביטחון, בלי היסטריה – ללא צעקות.

יושבים בחדר המוגן ברוגע, עושים משהו חיובי, אומרים תהילים, מרגיעים את מי שצריך, מתחזקים באמונה, עד יעבור זעם.

זאת גם העת לפתח ראיית עומק ותפיסת מציאות מורכבת. בעיניים של חול, קשה לתפוס על מה ולמה הטילים. ישנם המון הסברים בתקשורת הכללית למה הוביל את הסבב הזה.

מכבסת מילים אינסופית שסוחבת אותנו רק לסימפטומים וזונחת את המהות. מפורסם הסברו של ר' חיים מוולוז'ין על דברי חז"ל בסנהדרין צז: "פני הדור כפני הכלב", שהכלב כשמכים אותו במקל, במקום לנשוך את המכה, הוא נושך את המקל. כך כשבאה הצרה, במקום להבין את שורש הצרה ולהבין שה"מכה" הוא הקב"ה עוסקים ב"מקל" בסיבות חיצוניות. ומכיוון שה"מכה" הוא הקב"ה, אין ספק שהקדים רפואה למכה!

עלינו להיות לילדים לעיניים, להסביר שיש כאן ניסיון של אויבנו לפגוע ברוחנו ובאחיזה שלנו בנחלת ה', שהמלחמה של הטרור בנו באה לייאש אותנו מהחלום לשוב לציון..

לדבר עימם על כל החיוב שיוצא לפועל דווקא במצב ההזוי הזה: ריבוי ניסים, ערבות הדדית, מסירות נפשם של חיילי צה"ל וגבורת האזרחים ובראשם הילדים החיים בעורף, צוקים איתנים בעורף! כמה חסדים... קטנו מכל החסדים ..

יש חשיבות במתן עדכון מסודר לילדינו , "לעשות סדר בכל האירועים" ולהוסיף כפי יכולתנו פרשנות אמונית יהודית, שתגדל ותרומם רוחם של ילדינו.

בהצלחה לכולנו..