צום הרביעי וצום החמישי

הרב ישי אביעזר , י"ז בתמוז תשע"ד

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

ארבעה צומות קבעו הנביאים על ירושלים, כדברי הנביא זכריה (ח): "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי". נחלקו חכמים בגמרא (ר"ה יח) איך להסביר את המספרים בדבריו, אך כבר פשתה ההבנה, שהמספרים מתייחסים לחודשים הנמנים מניסן. ארבע פעמים בשנה מעלה העם מאז החורבן, את ירושלים על ראש שמחתו.

לפיכך באו אנשים אל זכריה עם בניין בית המקדש השני, ושאלו "האבכה בחודש החמישי"? כל זמן שבית המקדש הראשון עמד בחורבנו, לא היה מקום לשאלה, אך כשנבנה בית המקדש השני, האם יש מקום להתענות על חורבנו של הראשון? נענה להם זכריה ואמר, ארבעת הצומות הללו שהייתם רגילים להתענות בהם בזמן הגלות, "יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים". וכאז כן עתה, יהפכו הצומות לחגים של בניין ויצירה לגאולת העם.

שני אירועים טראומתיים במדבר, אירעו בשנה הראשונה ובשנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים. הראשון חטא העגל והשני חטא המרגלים. חכמינו ידעו לקשור את שבר הלוחות על חטא העגל לשבעה עשר בתמוז, ואת העונש על חטא המרגלים לתשעה באב (משנה תענית פרק ד).

נמצינו למדים שהימים הקשים האלה, נמצאים בין המצרים של חטא העגל וחטא המרגלים. חכמינו ידעו להצביע על שני החטאים, כעל אבות החטאים המאוחרים. היסודות הלאומיים שהתקלקלו במהלך הדורות, יצאו משני החטאים האלה. ניתן לתרגם את דבריהם ולומר, ששני עקרונות חיים לאומיים יוצרים את הבסיס לחיי האומה: תורה וארץ ישראל.

חטא העגל הוא הפניית עורף לתורה. ארבעים ימי המבחן אחרי מעמד הר סיני, כשלו בעשיית העגל. אותו דיבור מהדהד "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" שנשמע בסיני, לא החזיק מעמד. שברון הלוחות הוא משבר התורה. חטא המרגלים הוא מאיסה בארץ חמדה. הפניית עורף לארץ ישראל, ובכיה של חינם שהפכה בכיה לדורות.

יש קשר בין חטא העגל לחטא המרגלים, כמו שיש קשר בין תורה לארץ ישראל. שני הבסיסים האלה המעמידים את גופה ונשמתה של האומה, באים כאחד ואינם יכולים להינתק זה מזה. אין מקום לשאול מה קודם למה, ומה חשוב ממה, כפי שאין מקום לשאול האם יש להעדיף את הנשמה על הגוף או להפך.

מעמד הר סיני, עשרת הדברות והתגלות ה' לעיני העם, היא התשתית הרוחנית אמונית הפותחת ב'אנכי ה' אלוקיך', ומגדירה את תעודת הזהות הלאומית של העם היהודי. ארץ ישראל היא הגוף והמקום, שבו הלאום היהודי הופך להיות עם. "היום הזה נהיית לעם" אומר משה לבני ישראל רק בכניסה לארץ.

מחשבה רווחת היא שהנשמה חשובה יותר מהגוף. אך עם כל החשיבות של הנשמה, אין היא יורדת לעולם הזה אלא אם כן יש לה גוף. החיים של העולם הזה תלויי גוף הם. נשמה לבדה מקומה בעולמות עליונים. כך גם גוף ללא נשמה הוא עפר גולמי של אדמה, שלא נופחה בו נשמת חיים.

גוף ונשמה הם חיות אחת שיש לה שתי מערכות, גשמית ורוחנית. שתי המערכות האלה אינן יכולות להיפרד זו מזו, והן תשתית אחת שיש לה שני פנים. גם במובן הלאומי לדעת חכמינו, תורה וארץ ישראל הן תשתית אחת של חיים לאומיים, שאינם יכולים להיפרד.

כשמכניסים את עשרים הימים בין שני המצרים של תורה וארץ ישראל, הדבר אומר למדני. חודש אייר הוא חודשה של ארץ ישראל. חודש סיוון הבא בעקבותיו, הוא חודשה של התורה. מהלך החיים הלאומי על פי הלוח העברי, מתרכז בחינוך של שני היסודות האלה תורה וארץ ישראל.

שני החודשים תמוז ואב, מבטאים את אותו העניין מהאספקט ההפוך. אם אייר סיוון הם הצד האידיאלי של תורה וארץ, הרי שתמוז אב מלמדים על השבר והחורבן של תורה וארץ מעוותים.

צום הרביעי וצום החמישי, הם תזכורת כואבת לשמחת השני והשלישי. ישנו מתח לאומי מתמיד בין בניין לחורבן ובין גלות לגאולה. התפאורה הזאת נמצאת מאחורי כל הסצנות של האומה על במת ההיסטוריה. הלוח עברי הוא לוח של חינוך. מועדי השנה מלמדים אותנו חיים של עקרונות, שיש שוב ושוב לשנן אותם נכון.

הקשיים והייסורים שעל ידם נקנים התורה וארץ ישראל, חורצים באומה חריצי חיים לעולמים. אין תורה כתורת ארץ ישראל, כפי שאין ארץ ישראל בלי תורה. אין גוף בלי נשמה, כשם שאין נשמה בלי גוף.

נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו, כמו שנכניס את ראשנו לעולה של תורה. הצום הפותח והצום החותם ימים אלו, מלמדים ומתרגלים את התרגיל הלאומי, שתורה וארץ ישראל צריכים חיזוק. כשאווירה של ארץ ישראל מתמלא במאות ואלפים טילים וטילי טילים, אלו הם ייסורים שעל ידם נקנים תורה וארץ ישראל. התרגול הזה מוציא מהמיצר למרחב רוחני, "מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה", ויוצק איתניות של ארץ ישראל, "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו".