חשבון נפש

ימי שלושת השבועות הם ימים של חשבון נפש, בהם נתבע עם ישראל לתקן את החטאים שהובילו לחורבן. במיוחד אנו נתבעים לכך לאור חולשת הממשלה בהתמודדות עם החמאס.

אכן, שני החטאים השורשיים שאירעו בי"ז בתמוז צריכים עדיין תיקון. המשכו של חטא העגל שהוביל לשבירת הלוחות הוא חזון ה"שלום" ההזוי בדורנו. והעמדת צלם בהיכל, שהובילה לחורבן הבית, נמשכת כיום בדת הדמוקרטיה הסבורה שהענקת זכויות שוות לכל אדם היא ערך עליון שעל מזבחו יש להקריב חיי אדם ואומות.

צירוף שתי האמונות המוטעות הללו יחד הוא שמביא לתמיכתו של השמאל בהקמת מדינה פלשתינית בארץ ישראל. גם ראש הממשלה נגוע לצערנו בתפיסה זו, וכל זמן שלא התנער ממנה - לא יוכל להשיג ניצחון על החמאס.

עם מי ההיגיון

ישנם אישים מהשמאל המרהיבים עוז לטעון שעמדת השמאל היא העמדה הרציונלית, ואילו עמדת הימין היא עמדה דתית-אמונית, נטולת היגיון מעשי.

אולם עד כה הוכיחה ההיסטוריה היהודית שעמדת התורה הייתה ההגיונית ביותר, אלא שמפני חטאינו לא נהגנו על פי התורה וגלינו מעל אדמתנו.

גם בעת החדשה לא נהגנו על פי התורה. כשנפתחו שעריה של ארץ ישראל, יהודים רבים לא קיימו את מצוות התורה לעלות ארצה ונותרו בגולה, ופקדו אותם השואה, גזירות הקומוניסטים וההתבוללות. מנגד, רוב המנהיגות הציונית החילונית לא נהגה כתורה וויתרה על עבר הירדן ועל יהודה ושומרון. וכלפי הערבים אזרחי הארץ לא ניסו לנהוג על פי עקרונות דיני גר תושב. לפי אותם עקרונות, גויים שמקיימים שבע מצוות בני נח ומכירים בזכות עם ישראל על ארצו, יכולים לגור עמנו בכבוד. ואת אלה שאינם כאלה, יש לנסות להוציא מהארץ על פי הדרכים המקובלות בעולם, כפי שהיה ניתן לעשות מיד לאחר מלחמת ששת הימים. גם היום אפשר לעודד באופן מתון הגירה לארצות אחרות.

שאלות לאיש שמאל שפוי (בתקווה שיש דבר כזה)

אם יש אנשי שמאל שמוכנים להתבונן אל העתיד באופן רציונלי, הם מוזמנים להתייחס לשאלות שאציג במספר תחומים:

מוסר או זכויות

האם אתה תומך בהקמת מדינה פלשתינית (להלן: מ"פ) מפני שלדעתך צריך להעניק לכל ערבי זכויות דמוקרטיות שוות, או מפני שאתה רוצה שיהיה לו כמה שיותר טוב (פרנסה, חירות אישית, ביטוי דתי ולאומי)?

כלומר, לו היית יודע שבמדינה הפלשתינית בתוך שנים ספורות יעלה לשלטון דיקטטור חילוני מסוגו של סדאם חוסיין או דתי מסוגו של חומייני או החמאס, שידכא את תושבי המ"פ ויפגע בזכויותיהם האישיות, האם גם אז תתמוך בהקמת מ"פ?

במידה ובמצב כזה לא תתמוך בהקמת מ"פ, מה תהיה עמדתך אם תדע שהסבירות ששלטון דיקטטורי יעלה לשלטון במ"פ היא של חמישים אחוז?

כדוגמה לכך ניתן להציב שאלה דומה: ארצות המערב הטילו על דרום אפריקה חרמות מסוגים שונים כדי שתעניק זכויות שוות לשחורים. לפני כעשרים שנה, השלטון הלבן בדרום אפריקה נכנע והעניק זכויות שוות לשחורים, שעלו לשלטון ופרמו את סדרי השלטון הישנים. במשך עשרים השנים הללו ירדה תוחלת החיים הממוצעת בדרום אפריקה בכ‑15 שנים, מ‑64.5 שנים ל‑49.5 (כאשר בקרב השחורים הירידה גדולה יותר). אילו מדינות המערב היו יודעות מראש על המחיר הכבד הצפוי בחיי אדם וברווחתם, האם גם אז היו לוחצות על דרום אפריקה להעניק מיד זכויות שוות לשחורים? או אולי היו מבקשות לבצע תהליך ארוך ומדורג עד להענקת זכויות שוות, למרות שההסכמה לכך מפרה את קדושת עקרון השוויון?

הזכויות הלאומיות

אתה טוען שלכל עם ישנה זכות הגדרה עצמית, ובכללה הזכות לריבונות מדינית, לפיכך צודק ומוסרי שתקום מ"פ.

פרט לשאלה הבסיסית מה מגדיר אומה - שהרי לפי כל קריטריון אובייקטיבי אין ערביי ישראל ראויים להיחשב אומה - יש צורך לברר: למי הזכות להגדרה עצמית - לכלל הערבים שבמזרח התיכון, או לכל הערבים שבין הים לירדן? או לערביי 48' לחוד ולערביי 67' לחוד?

במידה ואתה תומך בהקמת מ"פ לערביי 67' (תושבי יש"ע), האם מצד הגדרתם הלאומית שמורה להם הזכות לתבוע איחוד עם ערביי המזרח התיכון? והאם לערביי המזרח התיכון מצד הגדרתם הלאומית תהיה זכות מוסרית להשתלט על המ"פ, כחלק מחליפות אסלאמית או ערבית?

כמו כן, האם מצד הזכויות הלאומיות יהיה מותר לערביי הגליל לתבוע זכויות לאומיות או להצטרף למ"פ? אם לא - מה הצידוק המוסרי לכך?

בוודאי איש השמאל ישיב שהזכות הלאומית נתונה להחלטתם של התושבים הערבים, ומכיוון שהם תובעים עכשיו מ"פ בשטחי יש"ע, זה מה שמדינת ישראל חייבת להעניק להם. אלא שהשאלה העקרונית הכרחית, כי קיימת סבירות גבוהה שאם יקבלו מדינה בשטחי יש"ע, לאחר שנים ספורות יטענו שזכותם הלאומית חלה גם על ערביי הגליל והמשולש, ויהיו ערבים שיטענו שהזכות הלאומית כוללת את כל ערביי המזרח התיכון.

הזכויות בהיבט דמוגרפי

כאיש שמאל, אתה בוודאי סבור ומאמין שמספר הערבים המתגוררים ביהודה ושומרון הוא שני מיליון וחצי. מה תהיה עמדתך אם יתברר שמספרם הוא רק מיליון ורבע, כפי שסוברים חוקרים נכבדים מהימין? האם גם אז תסבור שהם זכאים למדינה? ומה תהיה עמדתך אם יתברר שהם מונים רק מיליון (ואולי ניתן להגיע לכך על ידי עידוד של הגירה מרצון)? במילים אחרות: מאיזה מספר ערבים אלו זכאים לתבוע מדינה? ועוד שאלה חשובה: כמה אנשים (מתנחלים) מוצדק לדעתך לגרש כדי להעניק מדינה למיליון ורבע ערבים?

שאלה נוספת: במידה ויתברר שהתהליך הדמוגרפי אינו כפי המקובל אצל אישי השמאל, אלא מספרו של הציבור הערבי בארץ לא עתיד לגדול באופן משמעותי, ואילו הציבור היהודי גדל בקצב מהיר למדי (בזכות ילודה ועלייה), כך שבתוך דור ימנה הציבור היהודי והמזדהים איתו למעלה משבעים וחמישה אחוזים בין הים לירדן (כולל רצועת עזה) - האם עמדתך תשתנה?

אם אתה אדם שפוי, האם לא תסכים שיש צורך לבדוק את הנתונים המספריים ואת התהליך הדמוגרפי באופן הרבה יותר יסודי ומדויק, בלי לסמוך על עמדות דמוגרפיות רווחות שלאורך השנים התגלו תמיד כמוטעות?

ביטחון

כאיש שמאל שפוי, מה לדעתך רמת הסיכון שאם תקום מ"פ, היא תחבור למדינות אויב נוספות ותיזום מלחמה נגד מדינת ישראל? אם תדע שהסיכון שכך יקרה בתוך עשרים שנה הוא למעלה מחמישים אחוזים, האם עדיין תתמוך בהקמת מ"פ?

מה לדעתך רמת הסיכון שמתוך שטחי מ"פ יירו טילים על כל ערי ישראל, כדוגמת המתרחש בשנים האחרונות סביב רצועת עזה? אם הסיכון הוא ברמה של למעלה מחמישים אחוזים, האם גם אז תתמוך בהקמת מ"פ? אם כן, באיזו רמת סיכון תתנגד להקמת מ"פ?

היבט ביטחוני דמוגרפי

כאיש שמאל שפוי, מה לדעתך הסיכוי שמ"פ תקלוט, במימון של אונר"א ושאר מדינות ערב, כארבעה עד שישה מיליון ערבים נוספים?

כמה אחוזי סיכון לדעתך שמ"פ בת שמונה מיליון אזרחים בשטחי יהודה ושומרון תמשיך לתבוע פיצויים לפליטים וזכות השיבה ממדינת ישראל? כמה סיכויים יש לדעתך שתהלוכות של עשרות אלפי נשים וילדים רעבים יעלו על הגדרות של מדינת ישראל? האם תהיה לדעתך דרך לעצור אותם מבלי לבצע טבח המוני?

כמה אחוזי סיכון שמצב זה יוביל למלחמה אכזרית וממושכת, בעצימות גבוהה ונמוכה? האם תוצאות מלחמה זו יכולות להיות טובות ממצבנו כעת?

הדרכת התורה היא העמדה ההגיונית

נדמה שלאחר הצבת השאלות הללו ניתן להיווכח כיצד עמדת התורה השוללת הקמת מדינה פלשתינית בארץ ישראל היא העמדה המוסרית וההגיונית. ונפרט בקצרה.

באשר לשאלת המוסר: מכיוון שרוב הסיכויים שזכויותיהם האישיות ואיכות חייהם של הערבים תיפגענה, כפי שהתרחש ברצועת עזה - מבחינה מוסרית אין צידוק לתבוע הקמת מדינה פלשתינית בעבורם.

באשר לשאלת הזכויות הלאומיות: הקושי ההגיוני בהגדרת ערביי ארץ ישראל כעם מחייב לחזור לעמדה הבסיסית שאין "עם פלשתיני", אלא הערבים שגרים בארץ ישראל הם חלק מהעם הערבי שמתגורר במזרח התיכון, וממילא אין להם זכות לתבוע מדינה נפרדת לעצמם בשטחי ארץ ישראל, מולדתו של העם היהודי.

לגבי ההיבט הדמוגרפי: המציאות היא שישנה מגמה חיובית של גידול העם היהודי בארץ ישראל, כאשר מאז הקמת המדינה, במשך שישים ושש שנים, גדלנו פי עשרה. מנגד, מנבאי השחורות על גידול האוכלוסייה הערבית לעומת היהודית התבררו תמיד כטועים ומטעים. נמצא שהאיום הדמוגרפי אינו חריף, ועלינו להקטינו על ידי נקיטת מדיניות שתעצים את גידולו של העם היהודי בארץ, תמנע הגירה ערבית לתוככי ארץ ישראל, ובמידת האפשר אף תעודד את הגירתם של מי שמתנכרים למדינה היהודית.

מבחינה ביטחונית, הקמת מ"פ עלולה לסכן את קיומה של מדינת ישראל, הואיל וכל אחד מהסיכונים שהוזכרו הוא ברמה של למעלה מחמישים אחוזים. ושום ערבות בינלאומית לא תועיל למניעת הסיכון הזה, כפי שארה"ב ומדינות אירופה לא הצליחו לייצב את מצבן של עיראק, אפגניסטן, תימן וכל שאר ארצות ערב.

האתגר שלפנינו

לאור כל זאת, האתגר המוטל עלינו הוא כפול: א) להעצים את התודעה התורנית-ישראלית, שממנה באה ההדרכה להתמודדות ריאלית עם הסיבוכים הקשים העומדים לפנינו. ב) מבחינה מעשית, הצטרפות להתיישבות ביהודה ושומרון, היא הדבר המועיל ביותר לביצורה הרוחני והביטחוני של מדינת ישראל.