יש משהו מביך בחוסר המחשבה לטווח ארוך, וגם רחב, של אישים בצמרת המדינה. כשקורה אירוע מזעזע ומטלטל, הם נתפסים לעשייה, לסוף מעשה ללא מחשבה תחילה. זו אולי הסנגוריה עליהם. כי האלטרנטיבה של מניעים זרים מדאיגה יותר.

הכרזתו של הנער הערבי, שנרצח על ידי יהודים, כנפגע פעולת איבה, אינה רק מתן פיצוי כספי. משמעותה היא שהמדינה לוקחת אחריות על הרצח. וכי הרוצחים היו שליחי ממשלת ישראל? כך מיהרה המדינה, בזמנו, לקחת אחריות על מוחמד א- דורה. אף ש (אם) הוא נהרג, לא יד חיילינו בדבר.

כך היה בנערה שנורתה ליד מוצב צה"ל, וצה"ל מיהר להתנצל תוך קבלת האשמה. שני מקרים, לדוגמה, שהיה צריך משפט ארוך כדי להגיע לחקר האמת, המנקה את חיילינו. ובעצם, אם כל מטורף או חולה או אפילו אדם שפוי רוצח מישהו, האומנם זו אחריות המדינה? דרק רוט, אורון ירדן הם רק דוגמאות מרשימה ארוכה של קרבנות על לא עוול בכפם. האם כל מעשה נקם הופך את הקרבן לנפגע פעולת איבה?

ההכרזה הזו על מוחמד משועפט היא מעשה איוולת מדהים. למה הוא כן וההרוגים בכפר קסאם, שנורו באטימות בלתי תיאמן על ידי שוטרי משמר הגבול, אינם נפגעי פעולת איבה. ומה לגבי אלו שנרצחו על ידי עמי פופר ונתן זאדה? היכן עוברת האבחנה בין אלו לאלו. ואולי גם אלו שנורו על ידי ברוך גולדשטיין יוכנסו לרשימת חללי הטרור בהר הרצל ?

האם גם מתרקמת תכנית עצרת יום הזיכרון לחללי הטרור, באנדרטה הממלכתית, ובמסגרתה נשמע את הגרסה המוסלמית ל"קדיש" נאמרת מפי האב השכול?

ומה לגבי יהודי כרב מאיר כהנא? שנרצח אומנם בניו יורק אך הוא היה אזרח ישראלי שנרצח שם על ידי אנטישמי בגלל יהדותו? ובעצם למה שכל נרצחי השואה לא יוכרו כחללי טרור אנטי יהודי? הם קרבנות פשעי שנאה מחרידים. ולמה שלא נרחיב את ההכרה בנפגעי טרור ונכלול את העיתונאי היהודי דניאל פרל שנרצח רק בגלל היותו יהודי, את קלינגהופר, הנכה שהושלך לים ע"י מחבלים ערבים נאלחים? ואת היהודי הצרפתי שעונה למוות בצרפת עקב חטא יהדותו? מדינת ישראל הרואה עצמה – בצדק- כמדינת יהודי כל העולם, צריכה לשקול ולהרחיב את הגדרתה גם אל מעבר לגבולות המדינה. ובוודאי לכלול את היהודים שנרצחו בדרכם לארץ מאתיופיה. כמו גם את היהודים מאיראן, מלבנון ומתימן שנרצחו עקב אהבתם לעמם וארצם.

ומה לגבי אזרחים תמימים שנקלעו לזירת רצח של העולם התחתון, ונפגעו בה. האם הם קרבנות של שנאה? או שהם נרצחים סתמיים?

ההכרה במוחמד אבו – חדיר כנפגע פעולת איבה פותח פתח אין סופי. נקמתו של מאיר הר ציון בשבט הבדואי שרצח את אחותו ובן זוגה, תוגדר רטרואקטיבית כפעולת איבה. ובעצם, כל נפגעי פעולות התגמול מקיביה ועד קלקיליה. האם יוסר שמו של השוטר הבריטי, היהודי חבר ההגנה מרדכי שוורץ, מרשימת עולי הגרדום במוזיאון שבעכו, מכיוון שנקם בשוטר ערבי? האם אותו שוטר ערבי יוכנס לרשימת נפגעי פעולת איבה? ואיך נתייחס לפעולת הנקם (סליחה, גמול) של אנשי ההגנה בסאסא?

מישהו חייב לעשות סדר ומיד. לצה"ל יש הגדרה פשוטה לחלליו. כל מי שנמצא במסגרת הצבאית. (אומנם, היו שחרגו מהכלל). נפגעי פעולות איבה הם אזרחים. אז מה הופך אותם לנפגעי איבה? היותם יהודים? היות הרוצחים ערבים? היותם אזרחי ישראל?

הנה הצעה פשוטה: פעולת אויב שכוונה נגד אזרחים ישראלים, בגין היותם ישראלים – בין אם ללא הבחנה או תוך סימון מטרה מסוימת- כחלק מהמלחמה של האויב נגדנו, היא פעולת איבה. כן, טיל אויב שפגע באזרח ישראלי גם אם אינו יהודי תגדיר אותו כנפגע פעולת איבה.

אבל, אנשים שרואים עצמם כאויבי המדינה, ונפגעו לא בפעולה מלחמתית, אינם יכולים לבוא בקהל נפגעי פעולת איבה. בל נוזיל את הדבר הקדוש הזה.