חזק חזק ונתחזק

הרב ישי אביעזר , כ"ד בתמוז תשע"ד

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

עם סיומו של אחד החומשים בתורה, יש הנוהגים אחרי הקריאה של הפסוק האחרון, לומר בצבור בקול – חזק חזק ונתחזק. בסיומו של ספר במדבר השבת, הקריאה הזאת חזקה יותר.

כשצבא הגנה לישראל מסתער להגן על הקמים עלינו לכלותנו, וכשחיילים מוסרים את נפשם על החיים של האומה, יש לנשוך שפתיים עד זוב דם, ולהתחזק באמונה של נצח ישראל.

בפרשת מסעי מסכמת התורה את המהלך הלאומי המדברי, ופותחת את עידן ארץ ישראל. ארבעים ושניים מסעות מפורטים, מזכירים לישראל היכן היינו ומה עשינו. אפשר להבין את הסיכום הזה בשני אופנים, כהודיה לה' על חסדיו במדבר, וכתזכורת לתהליך שעברנו. התורה לא מפרטת מה אירע בכל מסע, היא נותנת לשומע להתבונן בעצמו, ולהסיק את המסקנות שלו.

אך הסיכום הזה הוא גם הפותח את היחס הרוחני נפשי ערכי לארץ ישראל. תמה תקופת המדבר, מתחילה תקופת ארץ ישראל. התורה מצווה בפרשה על היחס לתושבי הארץ, גבולות הארץ, ערי מקלט וערי הלויים, וחותמת את הספר בדבקות של בנות צלופחד באדמת ארץ ישראל.

שתי מימרות של חכמינו בגמרא צריכות ביאור: הראשונה, שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל תורה וארץ ישראל והעולם הבא ושלושתן ניתנו על ידי ייסורים (ברכות ה). השניה, ארבעה דברים צריכים חיזוק: תורה ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ (ברכות לב).

המכנה המשותף של שתי המימרות הוא, תורה וארץ ישראל. מצד אחד יש בהם ייסורים, ומצד שני הם צריכים חיזוק. ואולי הא בהא תליא. מפני שהם נקנים על ידי ייסורים, הם צריכים חיזוק.

תפקידם של הייסורים במתנות העליונות הוא, לקבוע את היחס הנפשי והערכי לנתינה האלוקית. על אף שהמתנה הובטחה, יש צורך לקבל אותה, להילחם עליה, ולגונן עליה בחירוף נפש. הייסורים האלה עניינם לקשור קשר נפשי, בין העם לתורתו ולארצו. העמל המאמץ ומסירות הנפש, מחברים את העם עם ערכי הנצח שלו בקשר בל יינתק לעולם.

אך הייסורים האלה עלולים חלילה להביא לרפיון, ויש לחזקם ולחסנם כל העת. הגמרא מביאה את דבריו של יואב בן צרויה לאבישי אחיו בעת המלחמה על בני עמון (שמו"ב י), כראייה לדרך ארץ ישראל: "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו". כשיוצאים למלחמה יש צורך להתחזק בשביל העם ובשביל הארץ.

ערי ארץ ישראל ערים אלוקיות הן. 'ערי אלוקינו' הן גילוי שם שמים בעולם. הגנה על ארץ ישראל היא הגנה על שם ה', שנרמס על ידי האויבים. הקיום של ישראל בארצו, הוא גילוי שם ה' בעולם. כך לימדה התורה בפרשה הקודמת בשני עניינים.

דבר ה' אל משה על הנקמה במדיין אומר: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים". אך משה מעביר את הפקודה במילים: " החלצו מאיתכם אנשים לצבא ... לתת נקמת ה' במדיין". משה מבין שנקמת בני ישראל היא נקמת ה'. צבא הגנה לישראל נוקם את נקמת ה'. ה' וישראל הם המלכות וגילויה בעולם.

כך אומר משה גם לבני גד ולבני ראובן, המבקשים נחלה בגדה המזרחית של הירדן. הם טוענים: "ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאונום אל מקומם". אך משה עונה להם: "אם תעשון את הדבר הזה אם תחלצו לפני ה' למלחמה". מלחמת ישראל היא מלחמת ה'. העם הנלחם על קיומו, נלחם על גילוי מציאות ה' בעולם.

השיר הגדול "ויהי בנסוע הארון", מלמד: "קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך". מי הם אויבי ה' ומי הם משנאיו? וכי האויבים באים להילחם עם הקב"ה? אין זאת אלא שאויבי ה' הם אויבי ישראל. הקמים על ישראל קמים נגד ה'.

מחזקים את ידי מגיני ארץ קודשנו, מתחזקים בנצח ישראל, מוחזקים ומחזיקים חזקבאדמת ארץ ישראל, וחזקים למען העם ולמען אלוקיו. חזק חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו.