מזרח ומערב ברצועת עזה

ד"ר מרדכי ניסן , כ"ו בתמוז תשע"ד

ד"ר מרדכי ניסן
ד"ר מרדכי ניסן
עצמי

ישראל מתהלכת כעת על מדרון חלקלק עם משמעויות מרחיקות-לכת לעתידה.

ברור כתובנה ראשונה כיצד הפלשתינים מגלים הכוח הנפשי למות בצד הכוח הישראלי להרוג. הכוח להיהרג יכול להוכיח את עצמו חזק בהרבה מהכוח להרוג. ההרוגים מאתמול הופכים למופת ודגם לחיקוי עבור ההרוגים של מחר ומחרתיים. לעומת זה, הכוח להרוג נחשף כלא יעיל ובלתי מספיק לחלוטין כדי להתגבר על הכוח להיהרג ולהכריעו.

אכן זו דת האסלאם, שהתקדשה מימיה הראשונים כאתוס של מלחמה והקרבה, המזינה את הפלשתינים ברצון למות על מזבח הגי'האד. בסופו של החשבון ההיסטורי, המתים לשנים נשכחים עם הזמן, לעומת הנצחון הצבאי שיפאר את האומה המוסלמית לעוד מאות רבות של שנים. מה זה חשוב כמה מוסלמים נהרגו בקרב חיטין ב-1187 כאשר צלאח א-דין הביס את הצלבנים או כאשר העות'מנים כבשו את קונסטנטינופל בידי היוונים ב-1453? אין לפרט זה רישום בתולדות האסלאם.

*

המערכה בעזה איננה מבודדת מהמרחב סביב ישראל ובמזרח התיכון כולו. עייני כולם מביטים על ישראל, בוחנים את הנחישות שהיא מפגינה, וללא ספק שמים לב לקריאת התקשורת הישראלית להפסקת אש כסימן לשבירה מורלית.

אין רחמים בשביל החלש במזרח האסלאמי. לא מעריכים מחוות של הומניות, הקש בגג, בית חולים שדה לפלשתינים, אזהרות לפני תקיפות. אנשי המזרח, שהם אויבי ישראל, מבינים שהנכונות של נתניהו להפסקת אש בעוד ישראל מופגזת על ידי חמאס, פירושה כניעה ובריחה מן המערכה. נראה שישראל ביקשה הפסקת אש כמעט לפני שנורה הטיל הראשון בתחילת היזמה המלחמתית של חמאס.

ישראל אכן עומדת בפרשת-דרכים רבת חשיבות. ככל שהיא תנצור את האש ללא הכרעה חדה לטובתה, ועדיין בידי חמאס מערך המנהרות ומערכות הטילים, תצטייר ישראל כצד הרופס והמפסיד. שלא עמד לה הרצון להמשיך בלחימה, ובלי שהושגו מטרותיה כפי שנוסחו על ידי הנהגת המדינה. סיום מסוג זה יעמיד את המדינה בסכנת נפשות בהמשך הדרך.

*

הפלשתינים של חמאס והג'יהאד האסלאמי קיבלו מודל המאבק וההתנגדות מחזבאללה. כפי שהתנועה השיעית הלבנונית הצליחה להניס את צה"ל משטח לבנון, כך מנסים הפלשתינים ומתאמצים להניס את צה"ל מעזה והיהודים מישראל. מודל חזבאללה של מאבק עיקש ועקוב מדם אמור להתנהל על פני שנים רבות, לפי טקטיקה של פגע וברח, של הסתתרות וירי פתאומי, כאשר אובדן חיים לא גורם לשום התרופפות ברוח הלחימה ובאמונה בניצחון. הפלשתינים מראים אותם סימני נחישות ואמונה, מצויידים באותו פנקס חשבון הרושם יעד היסטורי מקודש, ולא שיפור מדיני בר חלוף כזה או אחר.

הדוגמאות המרשימות של מלחמה בלתי קונבנציונאלית שזכתה לניצחון הן מאלג'ריה נגד הצרפתים והוויאטנמים נגד האמריקאים. די במקרים הללו כדי להפיח תקווה בפלשתינים, שמלבד מודל גרילה ומהפכה מהזן הזה, נישאים גם על כנפי האסלאם הלוחמני שאינו יודע גבול או קץ.

הפלשתינים אינם בעמדה נחותה מול ישראל. הם מעמידים רצון של ברזל וכוח ספיגה בלתי מוגבל מול היריב הישראלי, שמחזיקה מערכות טכנלוגיה משוכללות בהרבה לעומת מה שבידי הפלשתינים. למדנו מדפי ההיסטוריה וזירות לחימה שונות, שלב אמיץ ונכונות להקרבה הם כלי מלחמה עדיפים על פני מטוסי קרב וטנקים משופרים. הזמן פועל לצד מי שיילחם עד הסוף. מי שלוח הזמנים שלו נמדד בימים ושבועות לא יוכל בקלות להכריע מי שלוח זמניו נמדד בחודשים ושנים, ואף בדורות רבים.

*

באופן סמלי ותרבותי יש בהתכתשות האלימה ברצועת עזה וסביבתה התמודדות בין "מזרח" ו"מערב". תמיד יש יתרון למזרח הודות לכוח הסבל שמאפיין אותו ואורך הרוח שלו. ישראל נמצאת במזרח, אך לא הסתגלה עדיין לרוח המרחב וסוד כוחו. מה גם שלפי כל מדד כמותי - של הרוגים, פצועים ומימדי הרס חומריים - ישראל ללא ספק מובילה במערכה. רק שלא תשתכנע בבלבול חושיה שהיא המפסידה.