צו 8 לאיש - צו 9 לאישה

הרב אלישע וישליצקי על האמון המשפחתי והלאומי בחבלי משיח, בתוככי ובעקבות מלחמת 'צוק איתן'.

הרב אלישע וישליצקי , כ"ו בתמוז תשע"ד

הרב אלישע וישליצקי
הרב אלישע וישליצקי
באדיבות קרן קהילות

ימים של סערה

חבלי משיח כשמם כן הם. תקופה של סערות, קשיים ואתגרים חוברים יחד. לא בכדי מלמדנו רשב"י -המאמין הגדול בסגולת ישראל ובהיותם של ישראל הכלי האלקי להופעת השכינה - ואומר: "שלש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורים" (ברכות ה). באומרו זאת הוא אינו בא חלילה להחליש, אלא אדרבה להצמיח כוחות חדשים מתוך הנסיון, כדרך שנהגו אבותינו ואמותינו לאורך כל הדורות - כקנקנים חזקים, כפשתן המשתבח מהמכות, וכְּפרה שעליה עול (בראשית רבה פרשה לד). לפיכך, אין בקשתנו "ולא לידי נסיון" להתחמק חלילה מהתמודדות, אלא נהפוך הוא, להתפלל לקבל מתוך הסערות כוחות חדשים, ולהיות מסוגלים לעכלם כראוי (עולת ראיה א עמ' עז).

תורת החפצים

רשב"י הוא שבונה, בגדולת תורת ארץ ישראל, נדבך משמעותי בחיי המשפחה, שהם אחד מהמרכיבים היותר משמעותיים במיוחד בתקופת הסערות והטלטלות. בשעה שבא לפניו זוג שעדיין לא זכה בפרי בטן ורצה אחרי עשר שנות נישואים
בענוה הראויה, הופך איפוא הבית למעיין של כוחות משפחתיים, ויוצר יציבות וצוקיות איתנה שהיא, בחסד המזווג האלקי, מקור הכוחות של הבית עם שורשיו וענפיו.
לפרק את הבית, ציוה עליהם לעשות יום טוב בסעודה רבתי (שיר השירים רבה פרשה א, לא). ואומר המדרש - "הלכו בדרכיו", ועשו סעודה ובשעה שהשתכר הבעל, אמר: בתי, כל חפץ טוב שיש לך בבית - קחי עמך. ומשנרדם לקחוהו משרתיה לבית אביה. משנתעורר ושאל לפשר המצאותו שם, אמרה לו אשתו: אמרת לי לקחת החפץ הטוב מהבית, ומכיון שאין לי חפץ טוב בעולם יותר ממך, עשיתי את רצונך.

רק משנפתחו הלבבות להבין את החפץ האמיתי (מלבי"ם ויקרא א, ג), וחזרו לרשב"י ונתפלל עליהם – או אז נפקדו בזרע של קיימא.

ולא בכדי ממשילים שם חז"ל במדרש את ציפיית הגאולה של ישראל לדורותיהם לאותה מהות של "אין לנו חפץ יותר טוב ממך אלוקינו ומגאולתך".

יתכן כי בכך מלמדנו רשב"י כי השפה החיצונית כיום עוסקת אמנם בחפצים חיצוניים, אך באמת פנימה יש נשמה, ומכוחה – נפש ורוח ורצון וחפץ. זהו שרש החיים האלקיים המשותפים, ורק ממנו צומחים הענפים המתגלים.

נשמה יתירה בחבלי משיח

ממש כך מתברר בהבדל שבין ימי החול לבין מקור הברכה, שבת מלכתא. הראיה החיצונית העכשוית תגדיר מלאכותית את העשיה בששת הימים כעיקרית, וממילא את השביעי כסוף השבוע. ואילו הראיה הפנימית לתוככי המציאות בלי שעבוד לחיצוניות, תזהה את שבת בנשמה היתירה, היא יסוד הברכה האלקית וקיום העולם, ורק מכוחה צומחים ששת הימים.

אשר על כן, "המקיים שלש סעודות בשבת ניצול מגיהנום, מחבלי משיח וממלחמת גוג ומגוג" (שבת קיח). מי שהוא בעל ענוה באמת אינו מנסה להימלט, אינו מתחמק מאחריות ואינו מתנער ממשימות. לכן "ניצול" פרושו - מקבל כוח אמיתי להתמודד כראוי. כי הסערות הפוקדות את כולנו עלולות להפיל את הרוח ולכווץ את הכח, ורק אם יש מבט פנימי המאמין בנשמה, או אז יש צמיחה אמיתית של כוחות ואתגרים, "וממנה יוושע" (ירמיהו ל').

הזיווג האלקי

כאשר התורה שבכתב – ומכוחה גם זו שבעל פה – עוסקות בבנין הבית המשפחתי, נמצא במרכז החיים המושג דבקות (בראשית ב).

זוהי מילה של קשר נשמתי, בלי מחיצות, כמו "אתם הדבקים..." (דברים ד, ד) וכמו "דבק בנחלתו" (במדבר לו); קשר שמתחיל ברצון האלקי המזווג זיווגים, וממנו מתפתחים וצומחים ענפי השכל, הרגש והחיים במובנם הנפשי–הטבעי, של הקשר החי בין איש לאשתו.

זהו חיבור הקודש שעליו מעיד בעל הענוה, רבי עקיבא: "איש ואשה זכו – שכינה ביניהם " (סוטה יז). כאומר – ה-י' וה-ה' אינן שוות, הנפשות של האיש והאשה אינן דומות. אמנם, יסודם האלקי הוא אחד, וממנו מסתעפים כוחות שונים המתחברים יחד, ומפרים ומשלימים זה את זו, עד כדי קיום דברי רש"י בבראשית על "בשר אחד" – בלידת הילדים.

הסתערות פנימה

"שורש האמונה הוא שורש המרי", כתב ריה"ל בספרו הכוזרי ש"עיקרי אמונת ישראל ותורתו תלויים בו" (דברי הגר"א לתלמידיו, "מעשה רב" ט"ו). אפשר חלילה בשטחיות ובאנוכיות לעסוק בשוויון המלאכותי ולחוש סיפוק בכך, ולהחמיץ את המתנה הגדולה של בניית התא המשפחתי הבריא.

נכון הוא שסימניה של תקופת חבלי משיח ומאפייניה, עלולים למושכנו ליצריות ושטחיות, להיות משועבדים לחיצוניות, ל"חוצפא יסגא", ל"נערים פנים זקנים ילבינו", לאמת הנעדרת, ל"יראי חטא ימאסו" (ישעיה נט, מיכה ז, סנהדרין צז:).

אך הרוצה להסתער פנימה, לזהות את השורש האלקי ולהתחבר אליו ולשרת אותו נאמנה, הוא פתוח להאמין שבדור הזה יש נשמות גדולות, וחספוסן הוא חיצוני ואל לנו לטעות בדבר (מאמר הדור, עקבי הצאן). נהפוך הוא - קיים צמאון לג
יש פעמים שהבעל מקבל צו 8, ובו גם התייצבות ומשימה, אך לא פחות מזה האשה מקבלת בכך צו 9, של לידת כוחות והזרמתם, הן פנימה, והן במשימות רשות הרבים הלאומית והקהילתית
ודל, לחיים עם תוכן אמיתי, לתמונה אלקית שלמה של כוחות הנפש.

ומכאן יחפוץ המסתער הפנימי לצמוח בחיפוש האמת ובבנייתה, ללא גאוה, ללא קטרוג, ללא כעס ויאוש, ולהפוך את הקשיים לאתגרים, "והיה העקוב למישור"... (ישעיהו מ')

צוק איתן

בענוה הראויה, הופך איפוא הבית למעיין של כוחות משפחתיים, ויוצר יציבות וצוקיות איתנה שהיא, בחסד המזווג האלקי, מקור הכוחות של הבית עם שורשיו וענפיו. אולי זאת הסיבה שהנביא ישעיהו, ערב המלחמה עם אשור (פרק לג), מבטא את הצורך החיוני הלאומי בחוסן, שהוא לפי חז"ל (שבת לא) כל סדר החיים המשפחתיים.

אמנם יש פעמים שהבעל מקבל צו 8, ובו גם התייצבות ומשימה, אך לא פחות מזה האשה מקבלת בכך צו 9, של לידת כוחות והזרמתם, הן פנימה, והן במשימות רשות הרבים הלאומית והקהילתית.

הזויות השונות של המשפחה ומרכיביה יוצרות, בעזרת צור ישראל וגואלו, פסיפס אמיתי של יחודיות ויחדיות, של גוונים ומשותף היונקים אלה מאלה. והשילוב הנובע מהענוה, הוא המתגבש בבית להיות צוק איתן של מסירות ומוסריות, חירות ואחריות גם יחד.

האמון והאמונה בגאולה

מול המשימות והאתגרים, כמו גם מול הקשיים, קמה וגם ניצבה גאולת ישראל בשלבי צמיחתה, מתוך חזרתנו אל עצמנו, בקבוץ גלויות ובירושת הארץ ובהקמת מדינת ישראל.

"ושב וקבצך... והביאך אל הארץ... וירשת" (דברים ל', יחזקאל ל"ו, רמב"ם הל' מלכים י"א א'-ג')

האמון שיש לאדם הישר בחייו (אורות התורה פרק יא) צומח ביתר שאת בתוך התא המשפחתי. אותה משמעות קיומית של "האלקים עשה את האדם ישר", יוצקת אור חדש על ועִם ציון ונותנת כוחות להתמודד מול החשבונות הרבים. אשר על כן, בניית הבית המשפחתי המחוברת באמת לכלל ישראל, היא צו החיים העצמי האלקי של הדור הזה.

בטהרה, בגבורה, בענוה, באחדות, מתוך צמאון לפגוש תורת אמת, הולכת המשפחה המחוברת לאלקי מערכות ישראל, ונותנת את חילה למערכות אלקים חיים, הן בחזית הן בעורף, הן בלמוד ובתפילה והן בהתנדבות ובהקרבה, לזכות להיות שותפים ושותפות עם א-ל בגאולת ישראל.

האמון המשפחתי והלאומי שבנוי על הכוחות האלקיים המתחדשים בנו דווקא בשעת טלטלה ומבחן, יוצר פתיחות בלב ובדעת, בנפש ובחיים, לגדול ולצמוח באמת (הרב קוק ישראל ותחיתו כו).

הכאב והחלל בעקבות נפילת חיילים ואזרחים בקרב, אינו מרפה ידיים, אינו מדכא חלילה, אלא מגביר את הרצון האמיתי להשיב מלחמה מוסרית וצודקת, ולהיטהר באמת תוך כדי בניית הקדש בחיים האישיים, המשפחתיים, החברתיים, הקהילתיים והלאומיים עם כל בית ישראל (אורות התחיה כו).