משפט אין כאן

מינויו של צחי הנגבי העלה, כידוע, את מיפלס הצדקנות של המחנה הבולשביקי לגבהים חדשים.

ד"ר חיים משגב , ה' באדר ב תשס"ג

דעות ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב
צילום: עצמי
מינויו של צחי הנגבי העלה, כידוע, את מיפלס הצדקנות של המחנה הבולשביקי לגבהים חדשים. אין שם, לרוע המזל, הרבה אנשים שאדם הגון היה מוכן לבלות עימם על אי בודד אפילו סוף שבוע אחד, בעיקר בגלל מעשי ההונאה והתרמית שליוו את הסכמי אוסלו שאנשי 'המחנה' הזה כרכו מסביב לצווארה של המדינה היהודית.

אבל טוהר המידות של אחרים תמיד היה יקר לליבם. כך הם טבלו ושרץ בידיהם כשיעקב נאמן מונה לתפקיד שר המשפטים בממשלתו של בנימין נתניהו, מחשש שמישהו יעצור את הפוליטיזציה בפרקליטות, וכך הם נוהגים עתה כשתפקיד השר לביטחון פנים נמסר, רחמא ליצלן, למי שנחקר פעם, לא עלינו, בידי אגף החקירות.

רוע הלב והטינה לכל מי שאינו חושב כמותם היו תמיד למשל ולשנינה אצל החברים ב'מחנה השמאל' הישראלי. אין לאנשיו שום רתיעה מפני כל מעשה נבלה שהוא. כך זה היה לפני הקמתה של מדינת היהודים – וכך זה נמשך והולך מאז ועד עתה. דברי הימים מלאים במעשיהם הנפשעים – ולכן חשוב שכל אחד ידע שראשיו של ה'מחנה' הנלעג הזה היו הראשונים להקים קול זעקה גדולה לאחר שהנוצרים טבחו בפלשתינים בסברה ושתילה, ולהעליל עלילת דם על שר הביטחון דאז, אריאל שרון. הם גם אלה שמפיצים דברי כזב בעצם הימים האלה על כל מה שזז מעבר ל'קו הירוק'.

'גוש שלום', למי שאינו יודע, היה הגורם שהחל את התהליך המשפטי בבלגיה נגד ראש הממשלה ונגד קציני צה"ל – ו'שלום עכשיו' היא התנועה ששליחיה מפיצים בארה"ב מידע כוזב אודות המתנחלים ביישובים היהודיים ביהודה ובשומרון. כל מיבנה חדש מתועד על ידם ופרטיו מועברים לאמצעי התקשורת. האנטישמיות הגואה בקמפוסים האוניברסיטאיים מוזנת אף היא על ידי שליחיו של 'מחנה השלום' הישראלי.

צריך גם לזכור שגורמים שונים באירופה מרפדים בהרבה מאוד כסף מוסדות כאילו-אקדמיים במדינת ישראל. אנשים כמו יוסי ביילין, האיש שהביא עלינו הרבה מן הרעות הפוקדות אותנו עתה, פשוט ממומנים בידי אלה שמבקשים להפיץ מורך לב בקרב הישראלים תוך שימוש בגופים כביכול-חוץ-פוליטיים. הנסיעות הרבות של אלה העומדים בראש הגופים הללו לעולם אינן תמימות. כך זה היה ערב המו"מ עם "רודף השלום" הידוע מתוניס וכך זה נמשך והולך בתקופה הקשה הזאת. אסור שיהיה שום ספק בעניין הזה: תנועות כמו 'ארבע אימהות' שהובילו את הקמפיין לנסיגה חד-צדדית מלבנון, מעשה שעודד את יאסר ערפאת לפתוח במתקפת טרור שפלה בתקווה ל'תוצאות דומות' ביהודה ובשומרון, אף פעם לא פועלות בחלל ריק. אותו הדבר אפשר להגיד על כל אותם גורמים כאילו-רודפי-משפט. שום דבר אינו תמים בעתירותיהם לבית המשפט העליון.

בארצות הברית, כשרוצים לאתר את מקורות המימון של אירגוני טרור, מקובלת האמירה
Follow The Money, וזה מה שצריך היה לעשות גם אצלנו. גורמים חוץ-פרלמנטריים, כמו 'מרכז פרס לשלום', צריכים להיות חשופים לביקורת ציבורית. מקורות מימונם אמורים להיות גלויים. תמיד כדאי לדעת מי משלם בעד הנסיעות לחו"ל של אורי סביר או של שמעון פרס, או מי מתחזק את המשרדים של 'עמותות שלום' שונות בבניני פאר, או את שמות התורמים ועוד כיוצא באלה . ייתכן שאם היינו מדקדקים בכל אלה, הסכמי אוסלו הרעים מעולם לא היו נולדים. יש גם להניח שהרבה יהודים היו עדיין בין החיים אם היינו יודעים בעוד מועד שהרבה מאוד אנשים הנמנים על צמרת 'תנועות השלום' מקבלים שלמונים ממקורות זרים – או מנהלים עסקים עם אלה ששולחים את המתאבדים לערינו.

חשוב לזכור את כל זאת כשמתבוננים בפרצופים המיוסרים של אלה התובעים עתה לפסול את בחירתו של צחי הנגבי. הם בכלל לא תמימים. מי שניצב מאחוריהם לא מבקש לעשות משפט.