חרדים לאחדות העם

איתמר ליברמן , א' באב תשע"ד

איתמר ליברמן
איתמר ליברמן
עצמי

בימים אלו נחשפים גילויים מחממי לב של ערבות הדדית על רקע הלחימה בעזה. בתוך כך, יצא לי להתוודע לשתי יוזמות חיוביות, פרי יוזמתם של ארגונים ותושבים אשר פועלים לקירוב לבבות בעם.

יוזמה ראשונה שבאה במטרה לחזק את החיבור בין חלקי העם השונים היא קייטנה משותפת לחילוניים ודתיים שמתקיימת השנה בימי הקיץ. בני נוער שייקחו בה חלק ייהנו מצד אחד ממסגרת חווייתית וכייפית, ומצד שני- יספגו ערכים כמו ערבות הדדית ואהבת ישראל.

אליה הצטרפה יוזמה נוספת, שהצליחה להסב לי נחת לא פחות. תושבים מהיישוב בית אל, בו אני גר, הקימו מיזם תיירותי שפונה לציבור החרדי ובמסגרתו יתארחו משפחות חרדיות במהלך חופשת הקיץ בבתי התושבים ובמוסדות החינוך ביישוב. מטרת המיזם היא אמנם גם לחזק כלכלית את ההתיישבות, אך בעיקר ליצור חיבור בין שני המגזרים.

בניגוד ל"שבת חרדים" הפעם המארחים הם משפחות מיישוב דתי לאומי שנמצא מעבר לקו הירוק. "שבת חרדים", למי שנתקל בצמד המילים האלו בפעם הראשונה, מתקיימת בלב ליבן של שכונות חרדיות סגורות כמו "מאה שערים", וכוללת מסע בין חסידויות וחצרות אדמו"רים, טישים וסעודות אצל משפחות. את רעיון השבת אימצו ממזמן לא מעט ישיבות ואולפנות.

כל מי שהשתתף בשבת כזו מתמלא בחוויות, רגעים, מראות, תחושות, סיפורים ותובנות. שבתות כאלה, וכל מפגש פנים מול פנים, מותירים רושם עמוק ודרכם נחשפים לעולמות, לתרבויות, למנהגים ולצורות לבוש לא מוכרים, שטומנים בחובם סודות ומסורת עשירה רבת שנים.

אמנם ישנם לא מעט פרויקטים שמניפים את דגל החיבור, האחדות וההבנה בין חלקי העם, שרבים מהם מפעיל ארגון כמו 'גשר', אולם מכיוון שמבחינות רבות דפוסי ההתנהגות של האדם הדתי לאומי מזכירות יותר חילונים מחרדים, הדעה הקדומה לגבי האחרונים מצויה יותר. הללו נראים לעתים לדתי הממוצע פרימיטיביים, שונים ומוזרים. ככאלה שלא מגלים שום התעניינות בנעשה מחוץ לקו הירוק ובגורל המתיישבים בו, או במצבו של חייל צה"ל שנפצע במהלך מבצע צבאי.


אינני סוציולוג ולא איש חינוך, אבל אני יכול לתלות את הסיבה לחוסר ההכרה בערכו ובתרומתו של הציבור החרדי, בראייה סלקטיבית ומעוותת. כשמדובר בחרדים ההתמקדות התקשורתית עוסקת בריבוי הילודה, בדלות ובמחסור, בלבוש השחור והדעות הפוליטיות השונות. ייתכן והמרחק נוצר על רקע המכנה המשותף עם החילונים כבני אדם "חופשיים". אולי זהו הפחד שמביא לריחוק וסלידה.

דווקא על רקע האמונה המשותפת, נדמה לי כי מיזמים כמו אירוח משפחות חרדיות בחופשת הקיץ ושבתות משותפות הם לא רק הזדמנות להכיר מישהו אחר, אלא אפילו "קירוב קרובים". מסיפורים שהתגלגלו לאוזניי אני יכול להעיד שהחוויות הם מדהימות ומיוחדות והתגובות החיוביות הן רבות. אפשר ללמוד הרבה על מנהגים קסומים, על השקפות עולם, לגלות עולמות שופעים של תורה ולמצוא הרבה דברים משותפים.


המציאות החברתית הישראלית היום, יוצרת הפרדה קבועה בין דתיים לחילוניים, ובין דתיים לחרדיים במוסדות החינוך, בתנועות הנוער, במקומות הבילוי ועוד. לכן, קיימת חשיבות רבה בקיום מפגש בין חלקי העם היוצר הזדמנות להתנסות בחיים משותפים, הלכה למעשה. המפגש שיחשוף את האחר כאח, בוחן את הגדרת זהותו ויוצר בסיס משותף לדיון, לדיאלוג, על אף חילוקי הדעות.
בימים אלה מן הראוי שנאמץ יוזמות אלו , נשלב אותן בלוח הזמנים והיעדים, לא פחות מהמאמץ שמושקע לנושאים חשובים שעל סדר יומו של מגזר כזה או אחר.

ביצוע היוזמות לא ממש תבטיח אחדות מושלמת, אבל בהחלט תקדם את העם עוד צעד קדימה בדרך לאחדות האומה. ובעיקר ייצור פה דיאלוג פורה ועמוק בינינו לבין מגזרים אחרים. לצערנו אנו רואים שיש יותר השקעה שמופנית לגישור עם שמאלנים/ צפונים/ ערבים. במיוחד במציאות הישראלית הנוכחית ראוי שניפגש עם חלקים אחרים בפאזל המורכב של עמנו כמו חילונים וחרדים, כך שתבנה קרקע פוריה להבנה והזדהות. על הציבור הדתי לאומי לעשות מאמץ ליצור שפה משותפת גם עם הציבור החרדי, ולא רק עם החילוני.

ימים אלו, הפכו, כך נדמה, מאז חטיפת הנערים, לימים של חשבון נפש לאומי. סוגיית אחדות האומה צריכה לעמוד אם כן בראש מעינינו ולמענה צריך לרכז את כל העם בשאיפה אמיתית לקרב אותה, ובעז"ה ככל שתתרחב מעגל הקירבה כך תתעצם האחדות.