ללכת עם המצפון היהודי

אלון דוידי , א' באב תשע"ד

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

בימים האחרונים הולך וגובר הלחץ על ממשלת ישראל מצד האיחוד האירופי, מועצת הביטחון של האו"ם ואף מצד נשיא ארה"ב, להכריז על הפסקת אש הומניטארית ללא תנאים, במטרה לסיים את העימות כאן ועכשיו.

אלא שפעם אחר פעם, ישראל נעתרת לבקשות אלו בעוד החמאס מתעלם לחלוטין מן הסיכום וחוזר להמטיר על ישראל, ובייחוד על שדרות ויישובי עוטף עזה, פצצות מרגמה וקסאמים ואף גרוע מכך, לפעול נגד אוכלוסייה אזרחית ונגד חיילי צה"ל באמצעות מנהרות התופת, אשר בנה במשך שנים רבות, במטרה להרוג בנו.

אך מעבר לאותה חד צדדיות בקיום הפסקות האש ההומניטריות, אותן החמאס לא מקיים, היום, יותר מתמיד, מדינת ישראל מבינה כי ההחלטה להיכנס קרקעית לרצועת עזה הייתה מזל גדול עבורנו, שהרי רק לאחריה, הבנו כולנו כי אותן מנהרות, הנכנסות לתוך שטחה של מדינת ישראל, אינה בעיה טקטית, אלא איום אסטרטגי של ממש על ישראל. לכן, אין מקום להתפשר בנושא זה.

כל אחד יכול לשער בנפשו מה היה קורה אילו לא היינו מבצעים את אותה כניסה קרקעית. הכמות והפריסה של אותן מנהרות התקפיות לא השאירה צל של ספק לגבי המטרה, לשמה הן נחפרו – ביצוע מגה פיגוע בכל יישובי עוטף עזה, כאשר עשרות מחבלים יוצאים מאותן מנהרות יחדיו, היישר לעבר היישובים הסמוכים לגדר, ומבצעים שם טבח המוני או לחילופין, חטיפה של מאות אזרחים, כולל נשים וילדים.

הדעת לא מוצאת מנוח רק מן המחשבה על אירוע כזה. אף מדינה נורמאלית לא יכולה לחיות עם איום כזה ואין לצפות מאתנו להתקפל אל מול אותם לחצים להפסקת אש, טרם השלים צה"ל את מלאכתו, להרוס את כל אותן המנהרות ההתקפיות.

ראוי גם לזכור כי עד עתה, טרם נמצא פתרון מעשי לחשיפת אותן מנהרות, מה שמחזק את הדרישה לא לצאת מן הרצועה, בטרם השלמנו את מלאכת השמדתן. אין מקום להתפשר עם דרישה אלמנטרית זו.

 אני מאמין כי לכול אומה יש רגע של התפקחות, בו כולם מבינים כי אין ברירה וזו מלחמה על הבית, במלוא מובן המילה. נכון, מדינות רבות בעולם מביטות לעבר עזה ורואות עיי חורבות ולא מעט הרוגים אזרחיים, חלקם נשים וילדים, אך רבות מאותן מדינות מונעות משיקולים שונים ומשונים, לא תמיד ענייניים, ומעל הכול, הם אינם מסוגלים או רוצים להבין את מהות הלחימה כנגד ארגון טרור רצחני, חסר מוסר ומצפון, אשר שם לו למטרה להשמידנו ואינו בוחל בשום אמצעי, לרבות שימוש ציני בילדיו, כמגן אנושי.

מכאן גם הפגיעה הקשה באוכלוסייה אזרחית. לכן, עלינו להכיר בעובדה כי מדינת ישראל וצה"ל עושים כל שביכולתם על מנת למנוע הרג של חפים מפשע, כולל בצד העזתי, אך 'עניי עירך קודמים'.

נוצר פה מצב ייחודי, בו עם ישראל כולו מאוחד סביב ההבנה כי אסור לנו לצאת מהרצועה ללא השמדת כל המנהרות ההתקפיות, וזאת על אף המחיר הכבד שאנו משלמים, בחיי חיילינו. עלינו ללכת עם הלב, המצפון והמוסר היהודי, ולדעת כי אנו פועלים מתוך אמונה שלמה בצדקתנו ומתוך הבנה שאין כל ברירה אחרת.

תושבי הדרום לא יכולים להמשיך לחיות תחת איום המנהרות, וזאת מבלי להתייחס כלל לאיום הרקטות, ממנו אנו סובלים כבר 14 שנים. דין שדרות כדין תל אביב.

אני מודע ללחצים המדיניים, אך סומך על ראש הממשלה ועל הקבינט הביטחוני כי ידעו לווסת את הלחצים, לשמור על האינטרס העליון של מדינת ישראל ולאפשר לאזרחי המדינה לחיות את חייהם בשקט ובשלווה. זו לא בקשה מוגזמת, אלא בקשה מאוד פרקטית, הגיונית ומובנת.