תקופת השופטים

לאור מינויו של טומי לפיד לשר משפטים, פועלו הרב של השופט חשין כיו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-16, והסרנדות שהתקשורת שרה יום וליל מתחת לחלונו של שלטון החוק – אפשר כבר להעריך, פחות או יותר, מה יכתבו עלינו בנשיונל ג'יאוגרפיק בשנת 2034

חגי סגל , ז' באדר ב תשס"ג

נפרד. חגי סגל
נפרד. חגי סגל
צילום: אלירן אהרון
לאור מינויו של טומי לפיד לשר משפטים, פועלו הרב של השופט חשין כיו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-16, והסרנדות שהתקשורת שרה יום וליל מתחת לחלונו של שלטון החוק – אפשר כבר להעריך, פחות או יותר, מה יכתבו עלינו בנשיונל ג'יאוגרפיק בשנת 2034


האור בחלון ביתה של הסטודנטית ע' דולק בעונת המבחנים הנוכחית כמעט עד כיבוי אחרון הכוכבים בשמי ירושלים. הוריה כבר התרגלו לגלות אותה בבוקר ישנה בישיבה, משעינה את רעמת תלתליה בין דפיו של ספר חוקים עב-כרס. זה כר מצוין, הם מתבדחים על חשבונה. ע' מהנהנת בהסכמה ואומרת שהיא מרטיבה אותו תדיר בדמעותיה. עיניה באמת אדומות קצת, אולי מרוב עייפות. יחסית לגילה הצעיר יש מעט מאוד חדווה בקולה.

ע', ג'ינג'ית מנומשת עם ארשת אינטלקטואלית, היא נצר לשושלת משפטנים חשובה בישראל. סבא-רבא שלה היה שופט בכיר בבית המשפט העליון, וגם סבא של סבא. דיוקנותיהם הממוסגרים תלויים על הקיר בחדרה. אנשים נשואי פנים, לבני שיער, שהקדישו את חייהם הבוגרים להגנת שלטון החוק בישראל מפני מבקשי נפשו. כבר כשהיתה קטנה החליטה שלא ללכת בדרכם. מהיום שבו עמדה על דעתה חלמה להיות אסטרונומית, לתהות על קנקנן של טבעות שבתאי, לשלוח תחנות חלל לירכתי שביל החלב. בבחינות בבית-ספר קיבלה תמיד 10 במקצועות המדוייקים. כששאלו אותה בילדותה מה תעשה כשתהיה גדולה, ענתה בלי לחשוב פעמיים: "שרת המדע בממשלת מאדים".

היום כבר ברור לה שלא תגיע לשם בשנים הקרובות. במקום פיסיקה נאלצת ע' ללמוד משפטים. במקום לחטט בנבכי הגלקסיות היא משננת עכשיו את חוק העמותות הציבוריות ורישום מקרקעין. "יש לי כמה חברים שאוהבים את זה, אבל אני מתה משעמום", נאנחת הסטודנטית הירושלמית הצעירה. סבא-רבא שלה נותן בה מבט מוכיח מאחורי הזכוכית. בקריירה המשפטית הארוכה והסוערת שלו היו מעט מאוד רגעים דלים. היא הגיעה לשיאה ביום שבו השתמש בסמכויותיו הנרחבות כדי לסכור את פיו של ראש-ממשלת ישראל בעיצומו של נאום לאומה. לצופים הנדהמים ולעיתונאים הנרעשים הסביר שבעצם אינו חייב להם הסברים. "איני תלוי באיש, אינני מקבל הוראות מאיש, ואין איש המוסמך להורות אותי מה אעשה ומה לא אעשה", אמר השופט הזקן, אסף את ניירותיו ופרש ללשכתו. לימים נחקקו דבריו אלה על לוח אבן עצום בכניסה לקריית הצדק בירושלים, מתחם ענק של היכלי שיפוט וספריות חוק בלב העיר, אות ומופת לעליונות המשפט בישראל.

האם את חושבת שהוא היה תומך בחוק הזה?, אני מצביע על תמונתו.

בלי שום ספק, עונה ע'.

החוק הזה, חוק הנחלת ידיעת המשפט, נחקק ביום השנה ה-20 לרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. הוא מחייב כל סטודנט ישראלי ללמוד עריכת דין בטרם יוכל להתמחות במקצוע החביב עליו. שר המשפטים באותם ימים הסביר שרבין נרצח בידי חסידי תוהו ובוהו ושהדרך היחידה לנקום בהם נקמה מוסרית היא להעמיק את אחיזת המשפט והסדר בהוויה הלאומית. אגב, הצעת החוק נדחתה אז על חודו של קול בידי הכנסת, בית המחוקקים הישראלי, אבל בית המשפט העליון פסל את כשרותם של שני חברי כנסת קיצוניים ממתנגדי ההצעה, והפך את התוצאות על פיהן. רבבות מפגינים יצאו לרחובות, בעיקר דתיים, אבל החוק החדש כבר נכתב ונחתם ברשומות. בתוך שנים ספורות חל גידול של מאות אחוזים במספר המכללות למשפט בכל רחבי המדינה.

בעצם, עוד לפני קבלת החוק הצטיינה ישראל במספר שיא של עורכי דין. כבר בסוף המאה הקודמת, כשמספרם עלה על מספר עורכי הדין בסין הקומוניסטית, הועתק טקס השבעתם מאולם סגור לאצטדיון הכדורגל המרכזי של ירושלים. משנת 2010 ואילך החלו לקיים אותו בפארק הירקון בתל-אביב, כדי שיהיה מקום לכולם. מדי סתיו מתכנסים שם כששים אלף צעירים נרגשים, לובשי גלימות חדשות, ונשבעים למלא באמונה את תפקידם כפרקליטים במדינת היהודים. דיפלומט בריטי, אשר ייצג בעבר את ארצו במזרח-הרחוק, אומר לי שהטקס השנתי בפארק התל-אביבי מזכיר לו את מצעדי הענק הצבאיים שהיו נהוגים פעם בצפון קוריאה. "כולם נראים אותו דבר", הוא מצחקק. קולו מסגיר געגועים לאינטימיות של מערכת המשפט בלונדון.

רק ועדת חריגים קפדנית רשאית לפטור סטודנטים מחובת לימוד משפטים, והיא עושה זאת לעתים נדירות בלבד. "אתמול הגיע אלינו סטודנט חולה סרטן עם תוחלת חיים של שלוש שנים, אז החלטנו לפטור אותו", מספר יו"ר הוועדה, השופט נאור פטישי. הוא מעריך שבתוך פחות מדור כל אזרח שני בישראל יהיה משפטן.

כבוד השופט, מה בעצם הרעיון?

"רעיון כביר. ידע משפטי הוא תנאי מוקדם לביעור העבריינות, ואנחנו ננחיל אותו לרוב האוכלוסיה הבוגרת בד בבד עם העמקת החקיקה והארכת זרועה של הרשות השופטת. ישראל תהיה למדינה הראשונה בתבל שבה תונהג אכיפה משפטית מלאה ברשות הרבים והיחיד גם יחד. מערכת פרטנית של חוקים, תקנות וצווים תמלא כל פרצה וסדק בהווייתנו הלאומית והפרטית. בתוך חמש עד עשר שנים נהיה האומה השפיטה ביותר מאז תקופת חמורבי".

ואז יבוא המשיח?

"אם המשיח לא יבוא עד אז, והגאולה השלמה תוסיף להתמהמה, תמלא את מקומה ומקומו גאולה מסוג אחר, ברוח חזונו של אחד האנשים הדגולים שקמו אי פעם לעם היהודי".

אתה מתכוון לאיש ההוא עם הזקן השחור על המרפסת, שאמר 'אם תרצו אין זו אגדה'?

"לא, אני מתכוון לפנומן הממושקף עם הגלימה השחורה, שאמר שהכל שפיט".

אהרן ברק קראו לו, נשיא בית המשפט העליון בשלהי המאה הקודמת ובתחילת המאה הנוכחית. מדי חודש מושבעים בישראל 150 שופטים חדשים בשלל ערכאות, המשתוקקים ללכת בדרכו. לכאורה, רובם אמורים להיות מובטלים, לנוכח היקפה העצום של קהילת השופטים ביחס לאוכלוסיה הכללית, אך למעשה ידיהם מלאות עבודה. כמעט בכל קרן רחוב בחוצות ישראל פועל בית משפט מקומי, וברוב המקרים הוא כורע תחת הררי התיקים המתבררים לפניו. הישראלים מאוד אוהבים לתבוע איש את רעהו, ומספר התיקים עולה באופן מעריכי משנה לשנה. הם כבר לא מדברים זה עם זה אלא מתדיינים זה עם זה. כמעט כל ויכוח קטן בין שני אזרחים או גופים מובא בסופו של דבר להכרעת שופט. גם אם אחד הצדדים מעוניין להתפשר, תמיד יימצאו בסביבה פרקליטים שישכנעו אותו להגיש תביעה ואף יתנדבו לייצגו בחינם. אחרי כל היגיעה שהשקיעו בתקופת הלימודים וההתמחות משתוקקים הפרקליטים הצעירים לתת פורקן לידע המשפטי שצברו, לחוכמת ההתנצחות שרכשו. הם מצטטים תקדימים ותקדימי תקדימים באותה אדיקות שבה ציטטו אבותיהם פסוקי תנ"ך או מימרות תלמודיות. ציפורני לשונם ננעצות בשקיקה איש ברעהו משני צידי דוכן העדים. מתחת למעטה של נימוסיות רשמית ("חברי המלומד", "חברתי המלומדת") רוחשת לה תאוות מיצוי עומק הדין.

מעבר לכך מונפקים בכל יום אינספור כתבי אישום פליליים. רק חלק זעיר מהם מוגשים נגד פושעים של ממש, כמו גנבים או רוצחים, ואילו רובם עוסק בעבירות של מה בכך. ברירת הקנס לעברייני תנועה או למעלימי מס בוטלה מזמן והוחלפה בחובת הגשת כתב אישום. מוסד עיסקות הטיעון, שהיה מאוד מקובל כאן בעבר הרחוק, בוטל אף הוא. אפילו רחיצת מכונית בצינור, ולא בדלי, עלולה לסבך אותך כאן במשפט ממושך.

גם התכתובת בישראל רוויה ניחוח משפטי. במקום לכתוב "שלום" בפתח האיגרות האלקטרוניות שהישראלים משגרים זה, הם כותבים ש"בהתאם לתקנות השיג והשיח (תשע"ט, 2019), הריני מקדים לך ברכת שלום". את הסיומת העתיקה "בברכה" או "בתודה מראש" החליפה הסיומת "בלי לפגוע בזכויות". עותק קבוע מכל איגרת, אפילו מאיגרות אהבה, משוגר על פי חוק לפרקליט האישי, שכל אזרח חייב למנות לעצמו בהגיעו לגיל 18.

ערוצי התקשורת כאן מפמפמים שוב ושוב תשדירים על הצורך לחזק עוד יותר את שלטון החוק. מאז הפכה ישראל לוותיקן של שלטון החוק, בערך בתקופת מנחם בגין האגדי, התפתחה בה תעשיה מדהימה של חרדה לבריאותו. מאות פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי אקדמיה מתפרנסים מהנפקת דיאגנוזות על מצבו הרעוע, לכאורה. יש להם ארשת צדקנית, קמטים עמוקים של דאגה, ומלאי זעקות קבוע בנוסח "הדמוקרטיה בסכנה" או "צריך לבצר את מערכת המשפט". כמו כדוריות דם לבנות הם מסתערים על מי שמהרהר אחר מידותיו של שופט כלשהו ובולעים אותו חיים.

מפעם לפעם אפשר לקרוא בעיתונות המקומית מאמר ביקורת על התופעות הללו, אך אלו הם קולות רפים בקונצרט משפטי שצליליו ממלאים את הארץ כולה. בכל מושב כנסת נחקקים עשרות חוקים חדשים, המצמצמים עוד יותר את מרחב שיקול הדעת של האזרח הקטן ואת חופש הפעולה של הפקיד הבכיר. כתוצאה מכך חלה בדור האחרון התנוונות מתמדת במעמדה של הרשות המבצעת. מערכת המשפט היא הריבון האמיתי במדינה זו. בראש המערכת עומד נשיא בית המשפט העליון הנבחר לכל ימי חייו. סמכויותיו בלתי מוגבלות כמעט. ראש-הממשלה מתייצב אצלו בוקר בוקר, מציג בפניו את תוכניותיו ומבקש את אישורו. רשמית, אמנם אין חובת התייעצות של ראש הממשלה בנשיא, אבל לאחר שבית המשפט העליון ביטל שוב ושוב החלטות ממשלה חשובות הגיעו הפוליטיקאים בישראל למסקנה, שאין טעם לקבל החלטות כאלו בלי לבקש תחילה את ברכת הנשיא. כל נסיון של הממשלה להפר את ההסדר הבלתי רשמי הזה יתנפץ ממילא אל חומות קריית הצדק.

גם הרמטכ"ל הישראלי ומפקד המשטרה מרבים להיוועץ בנשיא, כדי לחסוך לעצמם אי נעימויות. כנ"ל הממונה על רשות השידור, המפקח הכללי של מערכת החינוך, מנכ"ל המועצה לצרכנות, יו"ר ההתאחדות לספורט, הרבנות הראשית, ראשי ארגוני החקלאים, ואפילו המנצח הראשי של התזמורת הישראלית הממלכתית. זאת לאחר שהנשיא הקודם פסל פעם להשמעה יצירה של מלחין מקומי גאוני, מכל מיני סיבות שאיש כבר לא זוכר היום.

לפי החוק המקומי, מוצגת תמונתו של הנשיא בכל מוסד ציבורי, מעל תמונת נשיא המדינה וראש-הממשלה. לפני שנים אחדות החלו להציג אותה גם בשלטים הממוחשבים שבכיכרות הערים ולהקרינה מדי לילה בטלוויזיה על רקע נגינת ההמנון הלאומי ("הכל שפיט"). הצדק צריך להיראות ולא רק להיעשות, מסביר לי השופט פטישי במהלך סיור משותף בגן היפהפה המקיף את קריית הצדק. במרכז הגן יש שדרה של אנדרטאות בדמותם של תריסר חברי בית המשפט העליון. כשאנחנו מתקרבים לשם הוא מבקש ממני להניח לו לרגע, ניגש לאנדרטת הנשיא וכורע למרגלותיה. שפתיו ממלמלות תפילה.

רשימה התפרסמה גם במדור הסאטירה של עיתון "נקודה"



חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.