המועד הגדול

הרב ישי אביעזר , ט"ו באב תשע"ד

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

יום החורבן של תשעה באב, יהפוך ליום טוב וליום של בניין. זו הייתה תשובתו של הנביא זכריה (ח) לשבי הגולה, שהצומות על חורבן ירושלים בגלות, ייהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים. כך בבניין הבית השני, וכך יהיה בבניין הבית השלישי במהרה בימינו.

ייתר על כן, ניבא הנביא ירמיהו באיכה (א) "קרא עליי מועד". החורבן ייהפך למועד וליום טוב. את ההבנה הזאת הבינו חכמינו, שתרגמו אותה הלכה למעשה: "אין אומרים תחינה ערב תשעה באב משום דאיקרי מועד" (או"ח תקנב,יב).

חמישה עשר באב הוא התיקון לתשעה בו. שהרי בתשעה באב נגזר העונש על מאיסה בארץ חמדה ושלושים ושמונה שנות מיתה במדבר, ובחמישה עשר בו פסקו מלמות (תענית כט). אך יום החורבן שייהפך ליום טוב כדברי הנביא, ייהפך ליום הבניין וליום השראת השכינה. מה שנחרב ביום זה ומה שהסתלק ממנו, ישוב להיבנות ולחדש את ימיו כקדם באותו יום.

נמצא שמידה טובה מרובה על אחת כמה וכמה ממידת פורענות. אם תשעה באב הוא יום הבניין של המקדש, הרי שחמישה עשר בו הוא סהרא דאשלמותא, שבו בנות ירושלים חולות בכרמים ובונות את העם (תענית שם). תשעה באב הוא יום הבניין של ירושלים ובית המקדש, ואילו חמישה עשר בו הוא יום הבניין של התא המשפחתי, הבונה את חורבות ירושלים.

ייתר על כן. מיום תשעה באב עד יום חמישה עשר בו יש שבעה ימים, שייהפכו למועד גדול, בו היום הראשון והאחרון יהיו מקראי קודש. המועד הזה בן שבעת הימים, עומד כנגד שלושת הרגלים פסח שבועות וסוכות, וממתין למועדו הלאומי. תחילתו ביום טוב של תשעה באב, וסופו ביום טוב של ט"ו באב, וחמישה ימי חול המועד באמצעם. (ראה על כך בספרו של ר' אביחי אביעזר).

סדרן של המועדים כך הוא: שבעת ימי החג, שני ימי מקרא קודש בתחילתו ובסופו, וימי חול המועד באמצע. כך בפסח, וכך בסוכות, שהשמיני הפך ליומו האחרון. לשבועות יש שתי בחינות בדעת חכמינו. שיטה ראשונה נותנת לחג שבעה ימים של מילואים לאחריו, כבשני הרגלים האחרים. שיטה נוספת נותנת לו שבעה שבועות לפניו, ההופכות אותו ליום האחרון של פסח.

אשר על כן, המועד שחל באב תואם לשלושת המועדים, אך הוא יהפוך להיות המודל לשלושתם. שלושה רגלים מעלים את ישראל לירושלים, לבוא ולהסתופף בצל צח של מקום מקדשנו, לשאוב משם יראה, אמונה, שמחה ונבואה לכל ימות השנה. אך בעוד המועדים האחרים הם זכר ליציאת מצרים, הרי שהמועד באב הוא מקור השראת השכינה בעם, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ומקור שאיבת היראה והקדושה של העם.

חגה של ירושלים יהיה באב. יום שחרורה של ירושלים הנחוג בימינו, הכנה הוא לקראת המועד הגדול הממתין לחגו. ברכת בניין ירושלים שאנו מתפללים שלוש פעמים ביום, מתחלקת לשתיים. חלקה הראשון הוא תפילה לבניין העיר, וחלקה השני הוא תפילה לכינון מלכות ישראל.

הברכה אינה מזכירה בלשון מפורשת את בניין המקדש. היא מדברת על בניין ירושלים והשכנת השכינה בתוכה. גם תפילת 'נחם' אינה מדברת על המקדש בצורה מפורשת. היא מתרכזת בחורבן העיר ובתפילה לבניינה, 'כי אתה ה' באש הִצַּתָּהּ ובאש אתה עתיד לבנותה'.

נדמה שבניין המקדש נדחה לברכת עבודה. בברכה זו אנו מתפללים להחזרת העבודה לדביר ביתך, וקבלת הקורבנות ברצון לפני ה'. נמצא שהתפילה על בניין ירושלים, קודמת לתפילה על בניין המקדש. ללא בניין ירושלים, לא יכול להיבנות המקדש. יש לבנות את העיר תחילה להשרות בה את שכינת ה', וממנה להתחיל בבניין הבית.

גם מלכות ישראל קודמת לבנין הבית, בסדר הברכות. בברכת ירושלים אנו מבקשים שכסא דוד יתכונן בירושלים. זוהי המלכות הישראלית שמתקוממת ומתחזקת בירושלים, ושולחת את אורה על פני תבל ומלואה. אחרי בניינה של ירושלים וכינון מלכות ישראל, אנו מבקשים להשיב את העבודה לבית המקדש.

כך הבינו חכמינו בסדר ההדרגה של קיום המצוות הלאומיות. ,שלוש מצוות הצטוו ישראל בכניסתם לארץ: למנות להם מלך, להכרית זרעו של עמלק, ולבנות את בית הבחירה" (סנהדרין כ). מינוי המלך בא בפינו בברכת בונה ירושלים, ובניין בית המקדש בא בתפילתנו בברכת העבודה. בתווך באה ברכת הגאולה השלמה, והתפילה למצמיח קרן ישועה.

נשים לב ששתי הברכות הצמודות, ברכת ירושלים וברכת הגאולה השלמה, מדברות על דוד המלך. בברכת ירושלים אנו מבקשים את 'כסא דוד', ואילו בברכת הגאולה את 'צמח דוד'. כסא דוד הוא המלכות הישראלית המתקוממת ומתייסדת בירושלים. אך צמח דוד הוא הצמיחה הגדולה של הישועה המתקרבת, להארה עולמית של תבל ומלואה.

בניין המקדש בראש ההרים אינו חזון ישראלי בלבד, כי אם חזון בינלאומי. מה שהתגלה לישראל על הר סיני, עתיד להתגלות לכל האומות בהר המוריה. כבר ניבא על כך ישעיהו הנביא בחזונו הגדול (ב): "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו". הוא חוזה תשוקה עולמית שתכיר בדרך לירושלים וממנה.

הסיבה היא בדברי הנביא: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". התורה הציונית שתצא מציון, ודבר ה' הירושלמי שיצא מירושלים, מיועד לכל אומות העולם ולישראל בתוכן. ההכרה בכך הולכת מתקדמת ומתבררת. מלחמת 'צוק איתן' היא אחת מאבני הדרך המורות אותה, המקרבות את המועד הגדול, המתחיל בתשעה לחודש ומסתיים בחמישה עשר בו.