אובססיה

הרב איתי אליצור , ט"ז באב תשע"ד

הרב איתי אליצור
הרב איתי אליצור
צילום: עצמי

לאחרונה מושמעת מכמה גורמים קיצוניים בשמאל הישראלי האמירה שזכויות לא מותנות בחובות. זכויותיו של אדם הן אלמנטריות, ואסור לשלול אותן ממנו גם אם אינו ממלא את חובותיו.

כששמעתי את האמירות האלה בפעם הראשונה, שאלתי את עצמי עד לאיזו קיצוניות אבסורדית יכול להגיע שיח הזכויות בארץ. נכון שלתרבות המערב יש נטיה לקדש את זכויותיו של אדם ולהתעלם מחובותיו, אבל האם אין גבול לדבר? האמנם אפשר למשוך את השיח עד לקצה כ"כ אבסורדי?

מדוע יהיה אדם זכאי לקבל שכר שאת תמורתו לא סיפק? מדוע יהיה אדם זכאי לקבל שירותים מהחברה, אם אינו משלם תמורתם ואינו ממלא את חלקו?

הלא התרבות המערבית תופשת את מדינה כשותפות בין פרטים. מדוע אפוא זכאי אחד הפרטים לקבל את שלו אם לא נתן את חלקו בשותפות?

ויתרה מכך: הלא אותם אנשים שטוענים בלהט שאין להתנות זכויות בחובות, הם בדיוק אלה שרצים לשלול את זכויותיהם של בני אדם במקרים שונים. הלא הם הם גדולי המטיפים למניעת זכות התמודדות בבחירות ממי שהורשע בעבירה (לכאורה בניגוד גמור לדמוקרטיה – העם בחר בו למרות שידע שהורשע, מי אתה שתגיד לעם לא?), הם גדולי המטיפים למניעת זכות הבחירה וההבחרות מבעלי דעות שונות. אז מדוע לפתע הם טוענים שאסור להתנות זכויות בחובות?

זכויות ללא חובות

כנראה שהאנשים האלה מבינים היטב שבחברה ראויה אין זכויות למי שאינו ממלא חובות. בנסיבות אחרות, אין ספק שהם היו הראשונים להסביר למה אם אין זכויות אין חובות. אלא שבנסיבות שנוצרו במדינת ישראל, פתאום מתברר להם שאם יפעילו את הכלל הפשוט וההגיוני הזה – המסקנה המתחייבת מכך היא שהערבים יאבדו את זכויותיהם. וזה מדאיג אותם מאד. למסקנה הזאת הם לא רוצים להגיע. לכן הם המציאו את הכלל האבסורדי שאין להתנות זכויות בחובות. כי כשמתברר שההגיון הצרוף מוביל למסקנה לא רצויה, כדי להמנע מהמסקנה הלא-רצויה – פשוט משנים את הלוגיקה.

בדומה לכך, אילו שאלנו את אותם אנשים האם צריך לנתק מהזרם את מי שלא משלם על החשמל, התשובה מן הסתם תהיה חיובית. אבל כאשר המסקנה היא שצריך לנתק את עזה מהחשמל, פתאום הלוגיקה משתנה.

אם ההגיון מחייב שערבים לא יקבלו זכויות, למה זה כה מדאיג את השמאל הקיצוני? משום שהערבים מצביעים עבור השמאל הקיצוני? אולי. משום שהשמאל הקיצוני תומך בערבים? אולי. אבל יותר נראה שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק.

אובססיה

לשמאל הקיצוני יש אובססיה להראות לעולם שאנחנו בסדר. ומזוית הראיה של האו"ם, היהודים הם הלבנים המדכאים והערבים הם השחורים המדוכאים. אלו פנים יהיו לשמאלני הממוצע אם יצטרך להתיצב בעולם ולהסביר למה לערבים אין אצלנו זכויות?

נכון, הוא יוכל לתת הסברים מאד משכנעים ונכונים, הוא יוכל להסביר שהערבים הם אוכלוסיה המזדהה עם האויב, וזה ממש אבסורד שנציגי האויב ישבו ליד שלחן קבלת ההחלטות של הצד שכנגד. הוא יוכל להסביר שהערבים לא מסייעים למדינה ולא ממלאים חובות ולכן לא מגיעות להם זכויות. הוא יוכל להסביר שזה אבסורד שמי שלא מזדהה עם המדינה יהנה משירותיה. אבל השמאלני עצמו עוד לא הבין את זה, אז איך הוא יסביר זאת בעולם?

כי יש עוד דבר ששכחנו לומר על התרבות המערבית: היא מאד שטחית. היא רואה רק את הצד החיצוני של הדברים. השמאלני הממוצע לא יכול להבין דברים מורכבים. מבחינתו יש שחור ולבן, טובים ורעים, ולבן שלא נותן זכויות לשחורים הוא שחור משחור. לא משנה למה. לא משנה שהשחורים המדוברים מזדהים עם האויב. לכן, אם השמאלני רואה שאין לערבים זכויות, הוא ממהר לחכך את כפות ידיו בהנאה ולהכריז על אפרטהייד. למען האמת: הוא הכריז על אפרטהייד כבר כשהיו לערבים זכויות מלאות בלי שום חובות.

אבל הדבר המלחיץ ביותר את השמאלני הממוצע: אם יַתנו זכויות בחובות, מישהו עוד עלול חלילה להיזכר שהארץ הזאת בעצם שייכת ליהודים.

בגלל הנאורות

והאמת: יש עוד סבה: אנחנו הלא נאורים ודוגלים בשוויון של כל בני האדם. אנו מאמינים שכל בני האדם שווים וצריך להקשיב לכולם. והסיסמא "אם אין חובות אין זכויות" הלא הומצאה ע"י הרוסי הימני האידיוט הפרימיטיבי ההוא, שהוא הרבה יותר נחות מאתנו. אז אנחנו חייבים להיות נגד.