המלחמה הבאה

יוסי אחימאיר , ט"ז באב תשע"ד

יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
עניין אישי

חמאס – אאוט, דאע"ש – אין. זו תמונת המצב שצריכה לעמוד לנגד עיני הממשלה והעומד בראשה, עכשיו, ש"צוק איתן" (כנראה) מאחורינו. 28 ימי לחימה עזה בעזה, הסיטו את תשומת לבנו מהנעשה בחזיתות האחרות.

חשבנו שהעולם הערבי, לבד מן החמאס ושאר הפלשתינים, שקוע במריבות פנימיות, בלחימה של אלה באלה, סונים בשיעים, סורים בסורים וכיו"ב מריבות דמים, ולא יחוש לעזרת החמאס. ואולם דוקא מהפריפריה המוסלמית הרחבה, לא בהכרח מעזה, אורבת לנו הסכנה הבאה.

מעתה צריך לתת את הדעת לא רק לרצועה, לראות אם אכן יעמוד החמאס בהפסקת האש ואולי גם יניח, ולו לכמה שנים, את נשקו, אלא גם ובעיקר המבט צריך להיות מופנה מזרחה וצפונה. כי משם עלולה להיפתח עלינו הרעה הבאה, והיא תהיה קשה ומרה מכל קודמותיה.

החמאס הינו אירגון פנאטי, קיצוני, שראשיו חולמים ומתיימרים – גם אחרי המכה הקשה שהוכו - לחסל את ישראל. לעולם החמאס לא יקבל ולא ישלים עם קיום "האויב הציוני". לדידו – יפו, רמלה, חיפה, באר-שבע הינם חלק מהמדינה הפלשתינית הגדולה, שעתידה לקום על חורבות ישראל.
שיניו של דאע"ש ננעצות עתה בלבנון. על עיירה אחת כבר השתלט. מסע הרצח והדם יימשך עד שגם לבנון תיפול לידיו, או לפחות נתחים גדולים משטחה

מחשבות אלה אינן רק נחלת הקיצונים בקרב הפלשתינים. גם בסביבתו של אבו-מאזן, החביב התורן על חלקנו, לא מעטים חושבים כך. ויש להם סבלנות, לערבים.

ואולם מסתבר, שאין גבול לקיצוניות ולרצחנות בעולם האיסלאם. את הטון נותן היום האירגון הדתי "המדינה האסלאמית של סוריה ועיראק", כך שמו, שכבר השתלט על שטחים נרחבים בשתי המדינות הנזכרות בשמו. מטרתו לכונן חליפות איסלאמית, בסגנון המאות השביעית והשמינית, במקום המדינות הקיימות והמעורערות.

דאע"ש מחסל, באכזריות שאין מושלה, את העומדים בדרכו. ראשיהם של מתנגדיו ניכרתים וניתלים על כידונים וגדרות בחוצות הערים שכבש. הנחשדים בהתנגדות לשלטונו מוצאים להורג בהמוניהם, בדם קר, לעיני הציבור, למען יראו וייראו. על בסיס ההפחדה והרצח בשם אללה, דאע"ש מאיים על כל סביבתו, ושועט מערבה ודרומה.

שיניו של דאע"ש ננעצות עתה בלבנון. על עיירה אחת כבר השתלט. מסע הרצח והדם יימשך עד שגם לבנון תיפול לידיו, או לפחות נתחים גדולים משטחה. בדרום מאיים דאע"ש על ממלכת ירדן "הריאקציונרית", המלוכנית, הכופרת. גם לשם תגיע הרעה עד מהרה. מלבנון וירדן קצרה הדרך אל גבול ישראל.

מול אויב כזה, שאינו מכיר ב"כללי מלחמה", "חוק בינלאומי", הומאניזם, וכיו"ב מלים יפות מלכסיקון האו"ם החי בעולם של אשליות והזיות, אלא רק בכללי הקוראן, תצטרך ישראל לעמוד בעתיד הלא-רחוק. זה יקרה לאחר שלבנון וירדן יפלו לידיו, לאחר שנראה קרוב לוודאי את ראשו של המלך עבדאללה תלוי בשערי עמאן, עם קריאות "אללה אכבר" של ההמון המוסת מהדהדות בלב הבירה ההאשמית לשעבר.

לישראל ולירדן גבול משותף, הארוך ביותר בגבולותיה של ישראל. הוא פרוץ. נעדר מכשול או גדר. זה הזמן להיערך לקראת האיום שמציב לישראל, ולשלום העולם כולו, אותו דאע"ש נורא. יש להקים את גדר המערכת לאורך גבולנו עם ירדן, וככל שיקדם – כן ייטב. זה גם הזמן, אולי, להעמיק את הקשרים הביטחוניים החשאיים בינינו לבין המלוכה, בניסיון לעזור לעבדאללה השני ולצבאו לעמוד מול האיום הדאע"שי הקיומי. ואין זה חשוב, שבינתיים הצטרף המלך הירדני למגני ישראל על הפעולה בעזה.

ספק אם מלחמת עזה אכן הגיעה לקיצה. ספק אם הפסקת האש תימשך לאורך זמן ותוחלף בשקט לאורך חודשים. גם החמאס שם יהבו על דאע"ש. לבטח ראשיו המתפארים ב"ניצחון", שיכולים שוב להרים ראשו ולצאת ממינהרות המילוט שלהם, מקווים לשלב ידיים בבוא המועד עם האחים מן "המדינה האיסלאמית". המטרה היא משותפת – לשוב ולנסות לחסל את ישראל, התקועה להם כקוץ בגרון. לנו - אסור להיות מופתעים!