מה חיובי בדעא"ש?
מה חיובי בדעא"ש?

שנים רבות פחד הישראלי מלהיות יהודי. פחד להזדהות עם ערכים שנראו לו מיושנים ולא רלווטניים למאה ה-21. פחד להיות מיוחד ושונה, ולאבד את הזהות הפסאודו-קוסמופוליטית המערבית שאימץ.

אבל עכשיו הכל מתערער, ומהר. העולם המוסלמי ובראשו דעא"ש מחולל מהפכה איסלאמית שלא נראתה מאז ימי מוחמד, לא פחות. קיצונית, פראית, חשוכה אבל באותה מידה אותנטית והכי נאמנה למקור.

ובינתיים גם אצלנו נפרץ הסדק ביחס ליהדות. ומוביל השינוי בפוליטיקה הוא משה פייגלין. מי שעד לא מזמן היה הסמל הפוליטי של היהודי הקיצוני החשוך והמפחיד, הצליח מאז היבחרו לכנסת להפריך את הסטיגמות ולהוכיח שהיהדות היא מקור הזהות, המשמעות והחירות של הישראלי.

בחירויות הפרט (קנאביס רפואי, התנגדות נחרצת לכפייה דתית), בחידוש הבשורה המוסרית-יהודית כלפי העולם (בדרישה משלטונות סין להפסקת קציר האיברים), בחיבור למקור הייעוד (הר הבית והמקדש) בפתרון אמיתי וצודק לבעיית גיוס החובה (צבא מקצועי) , בדבקות כמעט ארכאית בזכותנו על כל הארץ (החלת ריבונות על יש"ע כולל עזה), פייגלין מצליח לחולל שינוי טקטוני בתודעה הישראלי, ורבים וטובים כבר לא מפחדים ממנו ומדרכו אלא מייחלים לרנסנס יהודי פוליטי.

אבל לא מספיק להציג לישראלי את הפן החיובי שבבשורה היהודית החדשה כדי לחולל מהפכה. הישראלי לא יפיל את שלטון הסטטוס-קוו בגלל קיומה של אלטרנטיבה, יפה ומעניינת ככל שתהיה. עדיין אפשר לחיות כך – מתרץ הישראלי לעצמו, יש כיפת ברזל ופתרון למנהרות, ניתן קצת נמל, קצת משכורות, חשמל חינם, יהיה שקט.

ולכן הדיאלקטיקה של הופעת דעא"ש היא חיובית. המציאות המזרח-תיכונית הדעא"שית בסופו של דבר תחייב את הישראלי לחשב מסלול מחדש. כי שהערבי חוזר למקורו ומוריד את כל המסכות, הוא מכריח גם את הישראלי להשיל מעליו את הזהות המערבית המזוייפת, ולחזור לזהותו המקורית החדשה-ישנה.

והתהליך הדעא"שי מואץ ואין בלמים. הערבים כבר לא משחקים את אותו המשחק. לא עוד ניהול-סכסוך ציני של קניית שקט ערבי זמני ע"י כסף/אדמה/טכנולוגיה, ולא עוד הצגה מדינית-פוליטית בבימוי סרסורי המערב הצבועים, אלא התמודדות של אמת על כל הקופה - צדק מול צדק, ייעוד מול ייעוד, חלום מול חלום, אמונה מול אמונה.

וכדי לנצח ולחיות ולא להפסיד ולמות - הישראלי יבחר ביהודי, אין לו ברירה אחרת.