היעד: העליון

השמאל הקיצוני מריץ לעליון שופטת שדבק בה רבב: היא "לא ידעה" שעמותה שלעתירתה נענתה, קשורה לקרן להכחדת ישראל, שבעלה חבר בהנהלתה.

מנחם רהט , א' באלול תשע"ד

מנחם רהט
מנחם רהט
צילום: עצמי

מערכת המשפט העוצמתית, שמסוגלת לכופף החלטות לגיטימיות של הכנסת על פי טעמה, ולכפות גחמותיה על הממשלה, שריה ויועציה, היא מיעדיו המועדפים של תמנון השמאל הקיצוני.

רק באמצעות מערכת משפטית אליטיסטית, שאיש לא בחר בה, והמשכפלת עצמה בשיטת חבר מביא חבר, מצליח השמאל הקיצוני להכניע את הדמוקרטיה, ולהכתיב התנהלותם של נבחרי העם, ראשי ממשלה ושרים, המעדיפים להתמסר מרצון לגחמות המערכת השלטונית האמיתית של ישראל, שהמציאה את העקרון השגוי "מלוא כל הארץ משפט", והגורסת שאין בעולם דבר שאינו בגיץ.

אחת מתכונות התמנון הארסי היא, ששום מוֹלך וּויתור אינם משביעים את רעבונו. תמיד ירצה עוד. לא פלא שכל אימת שמתכנסת הוועדה למינוי שופטים, פועל התמנון להחדרת כמה שיותר שופטים בצלמו כדמותו. אחת מהן היא שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב רות רונן, בתו של השדר המיתולוגי יורם רונן ז"ל, ורעייתו של איש העסקים זאבי ברגמן, עד לאחרונה מנכ"ל נייס מערכות.

עד כאן הכל בסדר. גם העובדה שכבודה שימשה באביב נעוריה עוזרתו הפרלמנטרית של יו"ר מרצ יוסי שריד, אף שיש בכך כדי להצביע על נטיותיה הפוליטיות, אין בה כדי לפסול אותה. הבעיה האמיתית היא, שעברה השיפוטי אינו מותיר מקום לספק בדבר השקפותיה. רונן היא זו שכפתה לפני כארבע שנים על המדינה לחשוף סודות מדינה בפני האוייב הפלשתיני, כשנענתה לדרישת עמותה פרו פלשתינית, ושמה 'גישה', שחותרת להסרת הסגר מעל קן המרצחים העזתי. כבודה הורתה למדינה למסור לידי העמותה (קרי: לידי העזתים), מיסמכים מסווגים ומידע חשאי בקשר למדיניות הננקטת לגבי מעבר אנשים וסחורות לעזה וממנה.

לכל מי ששכח: 'גישה' התפרסמה כאחת מן העמותות שנתמכו על ידי הקרן החדשה, ומופיעות בדוח גולדסטון, כמי שסיפקו חומרים מכפישים לוועדת גולדסטון, בעלת דוח גולדסטון שנודע לשימצה.

להסגיר שמות קצינים לאוייב

השופטת הנאורה מאוד לא הסתפקה בכך, אלא הלכה צעד אחד קדימה, והורתה למדינת ישראל להיענות לדרישה נוספת של 'גישה': למסור לעמותה (קרי: לפלשתינים) את שמות קציני צה"ל ומפקדיו שעסקו בחיבור המיסמך. תדע כל אם עבריה, שכשבנה הקצין ייעצר בחו"ל ויועמד לדין, תהיה לה כתובת להפניית זעמה.

מדהים? עדיין לא שמעתם הכל. אחר מתן ההכרעה השיפוטית הוברר כי בעלה של השופטת, איש העסקים זאבי ברגמן, הוא חבר הנהלת הקרן החדשה ל(החרבת) ישראל, התומכת בעמותת 'גישה'. מספר ימים לאחר מכן נחשף ברבים פרט מביך נוסף באשר להתנהלותה של רונן: מר ברגמן תרם יותר מ-350 אלף שקל לקרן החדשה, מחשבון הבנק האישי שלו.

בקיצור, השופטת רות רונן תקועה עמוק עמוק בקרן החדשה לישראל, לפחות באמצעות בעלה, אבל זה לא מפריע להציבה כמועמדת לכהן בביהמ"ש העליון, שנאלץ כידוע לדון חדשות לבקרים בעתירות הקרן.

מדהים? עדיין לא שמעתם הכל. משנודע על הקשר הסמוי של רונן לקרן החדשה, הגישה עו"ד הילה כהן מהפורום המשפטי למען ישראל קובלנה לנציב התלונות על שופטים, השופט אליעזר גולדברג. בתגובתה הצהירה רונן, כי עד להגשת העתירה, לא שמעה מעולם על 'גישה', ולא ידעה על קשרים בינה לבין הקרן החדשה, וכי מעולם לא קראה את דוח גולדסטון.

מדהים? עדיין יש המשך. גולדברג אמנם קיבל את טענת השופטת, אך מתח עליה ביקורת, מתונה משהו: "עמדתי היא, כי די היה ב'תעודת הזהות' שהציגה 'גישה' בעתירתה, במהות העתירה ובאמור בה, כדי להביא את כב' השופטת לבקש הבהרה מהעותרת, אם קיימת זיקה כלשהי בינה לבין הקרן שבהנהלתה חבר בעלה. עמדתי זו אינה נובעת מחוכמה שלאחר מעשה (שהרי נתברר בדיעבד כי אכן קיימת זיקה), אלא בזהירות יתרה בה חב שופט כדי לסלק כל ספק של חשש כי דבק פגם בטוהר ישיבתו בדין. מטעם זה נמצאה התלונה צודקת". בקיצור, השופטת התרשלה בעניין ממש בסיסי.

רק נסו לדמיין לעצמכם, איזו סערה היתה מתחוללת מעל גלי האתר (קול ישראל, גל"ץ, ידיעות והארץ, ערוצים 2 ו-10 ועוד), אילו היה מתברר ששופטת 'תמימה' לכאורה, היתה נענית לעתירת עמותת ימין ומצווה על ממשלת ישראל להפסיק, למשל, את הזרמת החשמל, המים והמזון לעזתים, מבלי שתגלה ברבים שבעלה תרם 350 אלף שקל לעמותת 'הקרן להפרדת ישראל מעזה', או משהו כזה, ויושב בהנהלתה. איזו סערה! אוהו!!! דפי ידיעות והארץ היו מצהיבים מרוב חרון.

גדעון לוי ועמירה הס היו יוצאים במחול החרבות נגד 'מערכת המשפט הרקובה' יחד עם נחום ברנע וסימה שביט. יונית לוי ואמנון אברמוביץ לא היו מוצאים מספיק מלים בלקסיקון, על מנת להוקיע באמצעותם את 'הפשע המשפטי' הנורא. רזי ברקאי ומשה נגבי היו מזהירים מפני קריסת אמון הציבור במערכת המשפט המרסקת את עצמה לדעת, בשל 'התנהלות אנטי דמוקרטית' שכזו. כולם יחד היו דורשים, ללא ספק, לשלוח הביתה ולצמיתות את השופטת הסוררת, שנמנעה מגילוי נאות של המתרחש במשפחתה ובחשבון הבנק של בעלה. אילו!!! זו היתה יכולה להיות ההצגה הטובה בעיר.

הנחיית תיקון לוויקיפדיה

הכשל הברור של רונן, שעליו הצביע גולדברג, אמור היה לאלץ את המערכת להסיק מסקנות חד משמעיות כלפי התנהלות השופטת. אבל תחת זאת העניקה לה הברנז'ה חיבוק חם, וסיכויים טובים לקידום לעליון, בעצם החלטתו הנוספת של גולדברג: "קיומה של חובה זו (לסלק כל חשש לפגמים בטוהר ישיבתו של שופט בדין) לא היה מובן מאליו" (קראתם נכון: לא היה מובן מאליו!!!). הבנת את זה, ברוך?

ולנו רק נותר לנחש אלו לחצים ועל ידי מי, הופעלו על הנציב, כדי שיטהר את כבודה מכל רבב, ויקבע שתחולתה של הערתו הביקורתית (המוצדקת מאין כמוה), תהיה "מכאן ולהבא" בלבד. ומכאן קבע גולדברג, שיש לתקן את הסיפא בהחלטתו: "מטעם זה נמצאה התלונה מוצדקת", ולשנותה ל"בכך באה התלונה לידי מיצוי". לזכות הנציב ייאמר כי הוא לא מחק את עצם ביקורתו כלפי רונן.

איך שלא נסתכל על הפרשה, יש בה כדי לעורר סימני שאלה לגבי שיקול דעת פגום, וגם, אפעס, איזשהו ריח מאוד לא נעים של התנהלות הברנז'ה כולה, בשיטות הגילדה הימי-ביניימית. אבל כל זה לא מפריע לברנז'ה לגונן על רונן, ולהימנע מלסכל חס ושלום את סיכוייה להגיע לעליון. כך למשל פנתה הנהלת בתיהמ"ש למערכת ויקיפדיה וביקשה לשכתב את הערך לגבי הכשל של רונן: "המידע באתרכם נכון ביחס להחלטת הנציב הראשונה. אולם הנציב... חזר בו, וקבע כי תחולת חובת השופט לברר עם הצדדים קיומו של מידע נוסף העלול להשפיע על עמדתו, היא מכאן ולהבא בלבד... לפיכך חזר בו הנציב מהחלטתו כי התלונה נמצאה מוצדקת". אמור מעתה: רק מהיום חייב השופט לסלק כל חשש לפגמים בטוהר כפיו. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

וכך נסללה הדרך להצגת מועמדות כבודה לביהמ"ש העליון. אל חשש. היא לא תיבחר בסיבוב הנוכחי. אבל עצם הצגתה ברשימת המועמדים, מקבעת אותה כמועמדת לגיטימית, לאחד מסבבי המינויים באים. ככה זה עובד אצלנו.