בצל מבצע "צוק איתן"

הרב אליעזר שנוולד , א' באלול תשע"ד

הרב אליעזר שנוולד
הרב אליעזר שנוולד
אתר ישיבת ההסדר

היום, ר"ח אלול נפתחת שנת הלימודים הישיבתית תשע"ה ובכלל זה גם שנת הלימודים של אלפי תלמידי ישיבות ההסדר בארץ, הישיבות הארץ ישראליות, שבתוכן גם מאות תלמידים מחו"ל שבאו לספוג בהן את תורת ארץ ישראל.

את ספסלי בית המדרש יחבשו זה לצד זה, תלמידים חדשים, שזה אך עתה סיימו את התיכון, ביחד עם תלמידים ותיקים, ועם לוחמים ומפקדים שזה עתה שבו מהלחימה בחזית בעזה, בחזרה אל הסטנדר ואל סדרי לימוד התורה התובעני. זהו המרקם הייחודי של בית המדרש הארץ ישראלי, שמשלב בין הספרא לסייפא, בית המדרש שממשיך את דרכי האבות, יהושע בן נון, ודוד המלך, את מורשת החשמונאים, ותלמידי רבי עקיבא בצבא בר כוכבא.

לא לחינם נפתחת שנת הלימודים דווקא בר"ח אלול ולא בחודש תשרי – החודש הראשון של השנה.

בר"ח אלול עלה משה רבנו להר סיני לארבעים יום וארבעים לילה של תפילה, שבסופם, ביום הכיפורים, זכינו להתרצות האלוקית: "סלחתי כדברך!" - לסליחה מלאה ולכפרה על חטא העגל, ולגילוי י"ג מידות של רחמים. אולם בארבעים היום והלילה גם עסק משה רבנו בתורה, ובסופם זכינו שמשה רבנו הוריד את הלוחות השניים, הלוחות שבאו במקום הלוחות השבורים.

חכמים בעלי הפנימיות בארו שהלוחות השניים, הם בחינת "תורה שבעל פה", הם הלוחות שלא נשברו, מפני שבפנימיותם הם קשורים יותר לחלקים הבסיסיים והמורכבים של מציאות עולמנו. בשונה מהלוחות הראשונים שהיו בבחינת "תורה שבכתב", שהיו שייכים לעולם המלאכי שמעל למציאות, שבירידתם למציאות המורכבת של עולמנו חלה בהם "שבירה". בהורדת הלוחות השניים לעולם העשייה היה תיקון גדול,

עבורנו חודש אלול הוא זמן של תפילה ותשובה וכפרה, אבל הוא גם חודש של קבלת תורה, של לימוד בשקידה גדולה ובהעמקה, של עליה להר סיני, להוריד "תורה שבעל פה", שכן: "מאן דאשתדל באורייתא כאלו קאים כל יומא על טורא דסיני לקבל אורייתא הדא הוא דכתיב: "היום הזה נהיית לעם" (תרגום: כל מי שהעוסק בתורה, כאילו עומד כל יום על הר סיני לקבל התורה, וזה שכתוב "היום וגו'"). (זוהר ר"פ חקת ובנפש החיים ש"ד פ' יד).

בלימוד התורה בבית המדרש הארץ ישראלי יש מימד נוסף של גילוי שכינה. (מדרש תהלים קה): "אמר רבי יוסי בר חלפתא לרבי ישמעאל בריה: אתה מבקש לראות את השכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר: "דרשו ד' ועוזו בקשו פניו תמיד וגו'".

על כן יש שמחה מיוחדת בפתיחתה של שנה, לא רק שמחת החידוש אלא גם שמחת התורה של ארץ ישראל: "הבדל עצום ונשגב בין תורת ארץ ישראל לתורת חו"ל… יסוד הפלפול והחידוש שבא"י, אפילו בהלכה, בנוי הוא בעיקרו מעצם עומק היסוד הרוחני של חפץ אדון כל עולמים, וכו', הנמצא בכללותה של תורה ומזהיר ומנהיר בכל מצווה והלכה, בסעיפיה וסעיפי סעיפיה, עד שהדברים שמחים כנתינתם מסיני". (אגרות הראי"ה צו).

הרוח הנושבת בין ספסלי בית המדרש הארץ ישראלי, יצאה בקיץ האחרון מאהלי תורה לאוהלי צבא, מעולם האצילות לעולם העשייה. היא לא נרתעה מהמקטרגים, והיא איחדה את השורות ןגישרה על פני תהומות. היא הדהדה כ"צוק איתן", בלבבות לוחמים במערכה בסמטאות עזה, בהנעת לוחמים בין בתי סג'עייה, ובהעצמת גבורתם באיתור פתחי הפירים והמנהרות בבית חנון. ועתה היא חוזרת מועצמת, גם קצת חבולה, בוגרת וזקופת קומה, לבית המדרש. לאימוץ כל הכוחות בהוויות אביי ורבא.

בבית המדרש מקבלים את פני הלוחמים בשמחה ובדיבוק חברים - החברים שלא גויסו למבצע, אולם אף הם היו מגויסים למערכה, ב'צו שמונה' רוחני, ללימוד בלתי פוסק, יום ולילה להצלחת המערכה. יחד ישלבו זרועות בהמשך המפעל הרוחני והיצירה ב"תורת ארץ ישראל", שכן: "בכל דור היינו צריכים לחבב הרבה את תורת ארץ ישראל, וביותר אנו צריכים לזה בדורנו, דור הנבילה והתחייה, בן הזמן של האפילה והאורה, הייאוש והגבורה". (אורות התורה יג, ב).