הסבב הבא

אבי דיכטר , ג' באלול תשע"ד

אבי דיכטר
אבי דיכטר
צילום: שירלי שטיינברג

לא ברור מתי, אבל הוא יגיע.

אלא שהסבב הבא מול החמא״ס - ראוי שיהיה מהלך יזום על ידינו. מהלך שניזום בעיתוי הנח לדרג המדיני ולצה״ל, ונתמך על ידי מודיעין משובח. בסבב הבא ראוי שנפתיע את החמא״ס, ולא נמתין לירי רקטות מאסיבי או מטפטף. חסל סדר החמא״ס יורה תחילה ואנחנו מגיבים בהתאמה. תם עידן ההיגררות שלנו אחרי קצב הרקטות שלהם. יש להתיר את הקשר הגורדי שנוצר בין טווח הרקטה שנורתה, למשקל הפצצה שנטיל.

החמאס ממיט כאוס על תושבי עזה. אל לנו לאפשר לו לייצא את הכאוס הזה אלינו, תושבי ישראל - לא בקיבוצים הצמודים לעזה ולא בערים הרחוקות מהרצועה. האמירה לפיה בעזה ״החיים בזבל״, כבר מזמן אינה מטפורה. מאז השתלט החמא״ס על עזה בהפיכה צבאית לפני למעלה משבע שנים, היא הפכה להיות קרובה יותר לעיראק מאשר לאיו״ש.

הסיבה שבגינה נפגוש שוב את החמאס בסבב הבא, היא עוצמת אכזריותו המתגברת. החמא״ס מקפיד שעזה לא תהפוך לעיר מערבית. מבחינתו, העיר והרצועה כולה יכולות להתנהל כמערב פרוע שבו אנשי הארגון מכתיבים מתי ולמי מותר להרוג - הם גם חתומים על סגנון המוות, כלומר הרצח.

שעות לאחר שפצצה של צה״ל ומידע מדויק של השב״כ חיסלו את רב המרצחים מחמד דיף, ושלושה מפקדי החמאס בדרום הרצועה, החליטו רוצחי החמא״ס להראות כי מה שדאע״ש (מעתה אמור 'המדינה האסלאמית') יודעים לעשות, החמא״ס יודע טוב יותר! מתאיהם בכלא ומבתיהם ברחבי עזה, נשלפו גברים ונשים שנחשדו או הואשמו בסיוע לישראל, והובלו לכיכרות העיר. ארבעה מהם נלקחו לרחבת מסגד הח׳ולפא שבמחנה הפליטים ג׳באליה, שם נקברה יום קודם אחת משתי נשותיו של דיף.

המחבל רעול הפנים חטף את המיקרופון מידי אימאם מסגד 'אל עומרי' בעזה, וקרא לציבור לבוא בהמוניו לצפות בהוצאה להורג של משתפי הפעולה. ההמונים שהתקבצו סביב, ציפו בלהט להצגה הכי טובה בעיר: לחזות בקורבנות, בהם אשה בת 54, נתלים עד צאת נשמתם. אלא שעמוד תליה לא נראה, והקהל חש מרומה. ״וו'ין אלמשנקה" (היכן חבלי התליה), שאל בזעם אדם מבוגר. ״הבטחתם מבצע ח׳נק אלרקאב (חניקת הצווארים)״, זעק בנו בן העשר. ״אם בעיראק דין דאע״ש באלסיף (בחרב), אזי כאן בעזה דין חמא״ס באלטח׳ (בירי)", שאג לעברם רעול הפנים החמא"סי. שאגתו נבלעה במטח היריות שנורה לעבר הקורבנות.
28 גופות בתוך יממה נועדו לאותת למי שלא הבין: בעזה החמא״ס הוא בעל הבית על הקרקע, וצה״ל הוא רק האדון מהאוויר. על משפחות הנרצחים נאסר לפתוח בית אבלים. בעזה, גם להתאבל צריך אישור...

נדמה כי חמאס מתחרה עם דאע״ש על עוצמת האכזריות כלפי מוסלמים חפים מפשע. כלפי אחרים - יהודים או נוצרים , אין ספק כי שניהם עלו כבר מזמן לגמר.

ואולם חשוב להבהיר: חמא״ס גדול פי שניים מדאע״ש במספר המחבלים שהוא מונה. בזכות איראן, מצויד חמא״ס בנשק איכותי וכמותי, ומאומן טוב יותר מדאע"ש. התשתית הפיקודית והלוגיסטית של החמא״ס עולה לאין ערוך על אלה של המדינה האסלאמית. התשתית הכספית שלו איתנה הרבה יותר. החמא״ס פשוט חזק יותר מדאע״ש!

הכיצד אם כן, עד כה לא שכנע הטרור שמפעיל החמא״ס כלפי ישראל וכלפי הפלסטינים בעזה, את העולם בכלל וארה"ב בעיקר, להכיר בצורך לפעול להשמדת התשתיות הצבאיות שלו בעזה? איך זה שארגון טרור כה מסוכן, הפועל מטעם איראן, אינו זוכה לספוג מארה"ב אותה עוצמת אש שמכוונת ארה"ב כלפי דאע"ש, על אף שזה האחרון אינו מסכן את גבולותיה ואזרחיה? ובכלל, אם הם אינם מעוניינים לקחת חלק בהריסת תשתיות הטרור הצבאיות של החמאס, לפחות שיתמכו בפעולות צה״ל.

על אכזריות דאע״ש אנו למדים מהאופן בו מתועדת פעילותם. מנגד, רוצחי החמא״ס נמנעים להיחשף במעלליהם, בעיקר מחשש לנקמת דם מצד משפחות העזתים שנרצחו. כאן עיקר ההבדל בין חמאס לבין רוצחי דאע״ש. האחרונים פועלים בסביבה שאינה מכירה אותם ואין בסביבתם בני משפחה נשים, ילדים וקרובי משפחה אחרים שישלמו את מחיר האכזריות.

רוצחי החמא״ס לא יעזו אמנם לחטוף נשים עזתיות, אך לא יהססו לפגוע בהן ובילדיהן, רק משום שחשדו כי יש להן או לבן משפחתן קשר עם הישראלים. לו חלילה היה עולה בידיהם- ולא רק בדמיונם - לממש את זממם ולהשתלט על ישוב הסמוך לגבול הרצועה, לחטוף ולהביא אל תוך עזה את שללם : נשים יהודיות, ילדים וגברים ישראלים - או אז היינו כולנו -בישראל, באמריקה ובאירופה, מבינים אכזריות מהי ואת מותר האכזריות של החמא״ס על דאע״ש.

לצערנו, החמא״ס חזק יותר מדאע״ש. לשמחתנו, צה״ל חזק הרבה יותר מהצבא העיראקי.זו הסיבה שהחמא״ס אינו מצליח לממש את פנטזיות הרצח שלו מולנו, אלא כדי מקרים בודדים. בהפיכה הצבאית שביצע ביוני 2007 נגד אנשיו של מחמוד עבאס בעזה, הוא השליך את אנשי הפת״ח מגגות הבתים הגבוהים אל הרחוב. משאת חייו היא לעשות כן עם היהודים בישראל. אלא שכאן מתחילה הפנטזיה שלהם, וכאן אנו גודעים אותה.

בלית ברירה ימשיך החמאס לממש את הפעולות האכזריות בעזה בלבד, כנגד תושביה המסכנים. עריפת ראש של חייל אמריקני בידי דאעש, אינה מצמררת כמו הסיפור ההוא על האשה העזתית. היא היתה אשתו של ראש החמא״ס במחנה פליטים, ולימים נראתה בנסיבות חשודות עם האחראי האזורי של הארגון.

השניים ( הראש והאחראי ) פנו לשייח׳ אחמד יאסין, וקיבלו אישורו להפוך את האשה למחבלת מתאבדת ובכך להשיג ארבע מטרות בפיצוץ אחד : להסתיר את הבושה, להיפטר מהאשה, להכניס גם נשים למחסנית המתאבדים ולהרוג יהודים. ואכן שני ישראלים נהרגו מפיגוע ההתאבדות שביצעה במעבר ארז.

דוגמא נוספת? תסכולו ההולך וגובר של החמאס עקב יירוט רקטות ופגזים באמצעות 'כיפת ברזל', העמידה האיתנה של האזרחים הישראלים במלחמת ההתשה הזו, השמדת המנהרות, מעבדות לייצור נשק, משגרים ועוד - התסכול הזה התעצם לאחר חיסולם של בכירי הארגון לפני שבוע. את מחיר התסכול משלמים האזרחים הפשוטים בעזה. הם חזו שוב ושוב בהוצאות להורג של המונים, חפים מפשע, ומאז הם נמנעים אפילו לשבת מחוץ לביתם על שפת הרחוב, כדי לצנן עצמם מהחום הלוהט בבתיהם. העזתים חוששים כי בכך הם מסתכנים בגזר דין מוות. זה כבר קרה לארבעה אזרחים חפים מפשע שהוצאו להורג ברפיח, רק משום שהיו ברחוב הלא נכון, בזמן הלא נכון - כשישראל חיסלה את הצמרת הדרומית של החמא״ס.

רעיון הח׳ליפות האסלאמית ניצב בבסיס האג'נדה של חמא״ס ודאע״ש כאחד. לח׳ליפות האסלאמית שתקום, בין אם על פי דאע״ש ובין על פי חמא״ס, אין גבולות גיאוגרפים, אלא רק גבולות של חוקי האסלאם והשריעה. מי שלא טהור דיו, לא יוכל לחיות בח׳ליפות הזו. עיניהם של דאע״ש וחמא״ס, כמו גם אלה של ארגון האם – האחים המוסלמים, נשואות לעבר ההיסטוריה המפוארת מבחינתם, של צלאח אלדין אלאיובי והח׳ליפות האיסלאמית שלהבנתם הוא הקים (אימפריה בודאי היתה לו). הם מביטים לעבר העתיד המבטיח מבחינתם, נוכח התחזקות המוסלמים והאסלאם במדינות אירופה. ואז, כשיפגשו מזרח ומערב (המוסלמים הקיצונים משני האזורים ), יבשיל המצב לתחיה של עידן צלאח אלדין.

התרדמת האוחזת במדינות המערב בכל הנוגע לאופן בו יש לנהוג כלפי החמאס (והצורך במהלך צבאי להשמדת תשתיות הטרור הצבאיות שלו), אל לה להשתלט עלינו בישראל. יעודנו כמדינת הלאום של העם היהודי, הוא להעיר את מדינות העולם ולפקוח את עיניהן. בשעון העולמי הרשמי מקדימה ישראל את אירופה בשעה ואת ארה"ב בשבע שעות. ואולם בהפנמה של מידת האיום והמסוכנות של החמא״ס, מקדימה ישראל את אירופה וארה"ב בשנים.

לנו בישראל לא נתונה הפריבילגיה להמתין עד שהעולם יתעורר. אנו חייבים לפעול, ולהפעיל את העולם, ומיד. לפני הסבב הבא.