כבוד הרב

אבי רט , ט' באלול תשע"ד

אבי רט
אבי רט
צילום: ללא

חודש אלול, הימים הנוראים ותקופת החגים שאחריהם- זו 'העונה החמה של הרבנים'. זו תקופת הדרשות והשיחות, השיעורים וההתוועדויות, התפילות וערבי ההתעוררות והתשובה, בקיצור- חודשי אלול- תשרי זו 'חגיגה לרבנים', תקופה שבה 'הרייטינג' הרבני בשיאו.

רבנים יעמדו מול תלמידיהם וצאן מרעיתם, ירביצו תורה ומוסר. רבנים ירקדו במרכזי המעגלים בהתלהבות אקסטאטית, וחסידים יתבוננו בעיניים מלאות דבקות והערצה ברועיהם הרוחניים.

אל מול מקומם המרכזי והחשוב הזה של הרבנים בעת הזו, אני לא יכול שלא לתהות על מקומם, או ליתר דיוק על היעדרם ונפקדותם באופן כללי וקטגורי של הרבנים, מהשיח הציבורי הישראלי בתקופת מלחמת צוק איתן.

במשך כל השבועות הארוכים של המלחמה- ישבו במשך כמעט כל שעות היום, באולפני הטלוויזיות,האתרים, והערוצים האחרים למיניהם וסוגיהם, מאות של מומחים,פרשנים,קצינים, פרופסורים, ועוד כהנה וכהנה ודיברו על הכל מכל בכל במשך ימים, שעות ושבועות.

לא עקבתי כמובן כל הזמן אחרי כל הערוצים, אבל ממה שהספקתי לראות, שמתי לב שבאף דיון רציני ומשמעותי לא משתתף רב. זאת אומרת שמפיקי התוכנית, התחקירנים וכל מי שהיה מעורב בבחירת המרואיינים- אפילו לא העלה על דעתו שיש לרב מה להגיד בעניין.

ולא שלא היו הזדמנויות. הרי עלו סוגיות ונושאים אתיים, ערכיים ומוסריים עקרוניים – של קדושת החיים, של הצלת חיים, של נוהל חניבעל, של סיכון חיים, של טיפול בפצועים, של פגיעה בחפים מפשע ובכלל יחס לאוכלוסייה אזרחית במלחמה, של פגיעה בראשי מחבלים המסתתרים בבתי חולים, ויש עוד רשימה ארוכה של נושאים אתיים ומוסריים עקרוניים שבוודאי קשורים ישירות למוסר היהודי, להגות ולפילוסופיה היהודית, ולמורשת ישראל.

היה מתבקש לשמוע מה אומר רב כזה או אחר על הנושאים הכל כך עקרוניים הללו שחיי אדם תלויים בהם, שמוסר לחימה יהודי כרוך בהם, ששאלות עקרוניות הקשורות למצב מלחמה, ופציעה, וקדושת חיים הם חלק מהותי מהנושאים הללו.

ועם כל זה – לאולפנים הוזמנו כל מי שהיה פעם קצין, פרשן, פוליטיקאי ליגה ג'. כולם ליהגו את עצמם לדעת וקשקשו בלי סוף- ואף אחד לא חשב שגם לרבנים יש אמירה בנושאים הללו.

אולי זה מצטרף לעובדה הכל כך מוזרה שהתרגלנו אליה שנים רבות- שיש כל כך הרבה ערים ומקומות בארץ שאין בהם רב ראשי. בירושלים כבר 10 שנים שאין רב. אף אחד לא ממהר למנות רבני ערים בכל מיני מקומות שכבר שנים חלפו מאז נפטר הרב הקודם או עזב את תפקידו. ואף אחד לא מרגיש שזה חסר או חיוני לעיר. עובדה שאפשר גם בלי.

אף אחד לא מדמיין לעצמו צבא בלי רמטכ"ל, עיר בלי ראש עיר, או בית חולים בלי רופאים, אבל אין בעיה שערים חשובות במדינת ישראל היא מדינת העם היהודי תהיינה ללא רב במשך שנים רבות, וכמילות השיר- אף אחד לא קם, ולאף אחד זה לא מפריע, וכנראה שגם לאף אחד זה לא חסר.

מה זה אומר על מקומם ומעמדם של הרבנים במדינת ישראל ? מה זה אומר עד כמה הם נוכחים בחי המדינה, רלוונטיים לציבור הרחב, וקשורים לסוגיות מהותיות העולות וצפות בזמן מלחמה למשל, כמו גם בזמני שלום ? מה זה אומר שאף מפיק או תחקירן לא חושב אפילו שלרב יש משהו להוסיף לדיון ? הרי הם יודעים להזמין פילוסופים, ודוקטורים לנושאים שונים , ומומחים וקצינים- אבל לא עולה על דעתם שבפאנלים הללו העוסקים בנושאים שברומו של עולם- יש גם מקום וצורך בנוכחות של רב, המייצג את עולם המחשבה,המוסר,ההגות וההלכה היהודית.

זו לא אשמה חלילה כנגד הרבנים. ההיפך. יש בהם רבים וטובים ומוכשרים ומשכילים עם מסירות נפש גדולה..ובכל זאת...אבל...

ימי אלול והימים הנוראים שאחריהם הם ימים של חשבון נפש על הרבה נושאים. דומני שגם הסוגיה הזו של מקומם של הרבנים והרלוונטיות שלהם לחברה הישראלית ולסוגיות הליבה השונות הניצבות לפתחה מצריכה חשבון נפש. למה לא מתמנים רבנים למקומות בהם אין רב, למה הם לא מוזמנים ונוכחים באופן משמעותי בתקשורת, ולמה לפעמים התחושה היא שהם לא באמת חסרים למישהו, וש'עשה לך רב' זה אולי פתגם יפה אבל לא ממש מציאות חיים שחפצים לחיות לאורה ולדרכה.

המאמר מפורסם בעלון בתי הכנסת , "שבתון".