חוויה רגשית ומתקנת

ד"ר צבי מוזס , ט"ז באלול תשע"ד

ד"ר צבי מוזס
ד"ר צבי מוזס
צילום: עצמי

תקופה זו, תחילתה של שנה חדשה, מזמנת לנו אפשרות של בחינת השנה האחרונה, ובייחוד הקיץ האחרון.

החל בחטיפת שלושת הנערים וכלה במבצע הממושך למדי של "צוק איתן". אירועים אלו שמו בפרונט את הציבור הדתי לאומי, לעיתים מתוך הכרח המציאות ולעיתים מתוך בחירה. כתוצאה מכך, הציבור הדתי מילא תפקיד מרכזי בקבלת ההחלטות, ובשיח הציבורי- תקשורתי.

התרחשות זו, הובילה לחוויה רגשית מתקנת ביחס להרגשה החברתית המגזרית בתוך החברה הישראלית. חוויה זו הכילה חיזוק משמעותי בדימוי העצמי, ותחושה גוברת של אהדה וקבלה מצד החברה הישראלית בכללותה. בתהליך זה אנו כציבור הפנמנו כי ביכולתנו להיות השחקנים הראשיים ולהוביל מהלכים, בניגוד לאירועים בעבר שמילוי תפקיד שחקן המשנה אפיינה את הציבור הדתי. אמנם, הסטריאוטיפים המיוחסים לציבור הדתי לאומי עדיין קיימים, אך מסתמנת הכרה בתרומתה הייחודית להתמודדות הלאומית. דוגמא לכך בפרשת החטופים, כאשר בתחילה התנהל דיון סביב סוגיות הטרמפים בהתנחלויות, והחלה להתעורר מגמה ביקורתית כלפי המתנחלים, אך מהר מאוד השיח התחלף לשיח של תמיכה והזדהות חוצת מגזרים ושוברת מחיצות.

תחילתו של התהליך התרחש על ידי משפחות פרנקל שאער ויפרח, אשר הציבו מודל חדש של התמודדות במצב לחץ, אשר ראשיתו בחוסר וודאות ודאגה עמוקה, וסופו בשכול ובאבל. ללא הטפת מוסר והתנשאות צדקנית, ועל ידי הבעת נאמנות בממסד המדיני- ביטחוני, העמידו משפחות אלו רף גבוה לאופן שבו מתמודדים עם מצבים קשים, ובעצם נעשה מודלינג לחברה, כיצד להתמודד במצבים אלה.

אמירתה של רחלי פרנקל לכוחות הביטחון, לאחר מציאת הגופות, "חיילים יקרים, אנשי מודיעין ומשטרה, אנחנו עדיין מודים לכם מאוד מאוד, הבטחתם שתמצאו אותם והבאתם אותם, גם זה חסד גדול מאוד", מייצגת את מודל המשפחות, לפיה הם אינם באים בטענות, אינם מטילים ספק, אלא מודים ומביעים נאמנות והשלמה. בהמשך, במלחמה עצמה התייצבו גם משפחות ההרוגים והפצועים והדגימו יכולת התמודדות רגשית ותפקודית, ושמשו מודל חדש ומחוזק לחברה.

המודלינג שנעשה על ידי משפחות החטופים איפשר לפסיכולוגים לתפוס את מקומם המתאים. המשפחות הדגימו התמודדות טובה והצליחו לסחוף עימם את העם כולו. בעבר במצבי לחץ של מלחמות ושכול תפסו פסיכולוגים מקום מרכזי במסרם המקצועי כיצד יש להתמודד. נוכחות של פסיכולוגים תמיד משדרת מסר כפול, מצד אחד פתיחות ונכונות לחבור לנקודות של רגישות וחולשה בלי להיבהל, ומצד שני משדרות חולשה, ולעתים עד כדי פיתוח תלות. באופן מדהים, באירועי הקיץ אחרונים נכנסו מומחי ההתמודדות במצבי לחץ למקומם הטבעי והנכון יותר מאחורי הקלעים, ולא נחשפו חדשות לבקרים בתקשורת, כפי שהיה מקובל בעבר. ניתן לייחס הסבר חלקי, אך משמעותי, לתופעה, בעמידתן האיתנה של המשפחות.

התרחשות נוספת שראוי להתייחס אליה הינה מקומם של הנשים הדתיות באירועי הקיץ, אשר מייצג שינוי מגדרי מרענן וחדש יחסית בציבור הדתי. התסיסה החברתית המדהימה בשנים האחרונות, בציבור הדתי לאומי וכן בחרדי, מקורה במידה רבה בשינוי מקומם של הנשים, אשר מפיחות רוח חדשה בחוזק ובעוצמה הרגשית והרוחנית, ולעתים מאפילות גם על הגברים. הרבה מהשינויים בחברה הישראלית בכללה, ובפרט בחברה הדתית, הם כתוצאה מהבנות חדשות בתחומי המגדר, ושינוי במבנה המשפחה, בזוגיות ובמערכות היחסים שבין הורים וילדים.

באירוע החטיפה, שלושת הנשים היו אלה אשר עמדו על הבמה, והובילו את המהלכים התקשורתיים והדיפלומטיים, כגון הנסיעה לז'נבה. בהמשך, בעת המלחמה, פגשנו דמויות נשיות דתיות, חברות ואלמנות החיילים ההרוגים, אשר הגיעו לפרונט מכורח המציאות, והציגו עוצמות נפשיות אדירות.

 מילוי התפקיד המרכזי של הציבור הדתי בלט בעת המלחמה גם בהקשר הצבאי, בשפת המפקדים וההתמודדות עם פציעות ושכול. המח"ט עופר וינטר בפקודת הלחימה שלו הדגיש את השפה האמונית, באופן שאולי צרם לחלק מהציבור החילוני, אבל ביטא את חלחולו של השפה האמונית בצבא. אירוע חטיפתו של סגן הדר גולדין, על כל מרכיביה, העלה בשנית את מודל ההתמודדות של המשפחה הדתית, ושל בוגרי המכינות. מודל זה הציג פעם נוספת את כוחות הנפש העצומים החבויים בחינוך הדתי.

לסיכום, האחדות הלאומית הקיפה את כולם, אבל המודל הבולט היה של הציבור הדתי לאומי, שהולך ומחלחל לציבור כולו. החזון של יציאה מעמדת מיעוט נחות לעמדת חלוץ ומוביל לפני המחנה, הולך ומתגשם. מן הסתם בשוך הקרבות יצופו מחדש תחושות ודפוסים נושנים, אך בקיץ האחרון נוצרה מדרגה אשר ממנה ניתן להתקדם ולהתרומם.