מה חשבנו לעצמנו?

פרשנות: האמריקאים ביקשו לכפות עלינו עסקה המבוססת על תוכנית אלון. ההשלכות עבור ישראל חמורות.

מארק לנגפאן , י"ט באלול תשע"ד

מארק לנגפאן
מארק לנגפאן
עצמי

במשחק של משיכת חבל, כולם יודעים מה יקרה אם החבל ייקרע באמצע: כל צד ישמור את החלק של החבל שקרוב יותר אליו.

זוהי אמת פשוטה והיא נכונה עבור כל הסכסוכים בעולם, חוץ מאשר הסכסוך הישראלי-פלשתיני על יהודה ושומרון. מדוע? כי ב-1967, האלוף יגאל אלון הציג תוכנית "שלום" שהיתה מנוגדת להגיון הבריא ולדוקטרינה הצבאית.

תוכנית אלון התבססה על בקעת הירדן. לפי התכנון, ישראל היתה אמורה לוותר על השומרון המערבי, הקרוב יותר לתל אביב, והסמוך לקו הירוק – ולשמור לעצמה רק את הבקעה שבמזרח השומרון: החלק הרחוק יותר מתל אביב, הסמוך לנהר הירדן, ואשר בינו לבין ישראל הקטנה חוצץ השומרון המערבי.

במשך 46 שנה מאז, כל ממשלות ישראל ביססו את תוכניות "השלום" שלהן על תוכנית בקעת הירדן של אלון. במשך 46 שנה, כל ממשלות ישראל הישלו את עצמן בעזרת "תוכנית" שהיא גם טיפשית וגם נוגדת את כל עקרונות הלחימה הבסיסיים.

משכשלו – זמנית, לפחות – מאמציו החוזרים והנשנים של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי לכפות על ישראל הסכם דמוי תוכנית אלון – עם עוד יותר ויתורים מהתוכנית המקורית – חשוב יותר מתמיד להבין את מהות התוכנית, ומדוע יהיה זה אובדני לחלוטין מצד ישראל לאמצה.

"הקונספציה" 2

המודיעין הצבאי הישראלי אוהב מאוד לבשל תיאוריות הזויות ולהשתכנע באמיתותן.

קחו למשל את ה"קונספציה" הידועה לשמצה של צה"ל מהתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים, לפיה מצרים תתקוף את ישראל רק כאשר חיל האוויר המצרי יוכל להתמודד עם זה של ישראל.

ה"מומחים" של המודיעין הצבאי גרסו אז כי מכיוון שמצרים לא שידרגה את חיל האוויר שלה, מתקפה מצרית על ישראל היא "בלתי רציונלית" ולפיכך בלתי אפשרית.

כמה שהם טעו.

מצרים תקפה, והשתמשה במערך של סוללות קרקע-אוויר סובייטיות מתקדמות בכדי ליצור מטריית הגנה אווירית עבור הטנקים שלה, שקרעו לגזרים את קו בר-לב ה"בלתי חדיר" של ישראל.

במהלך יממה אחת, ב-6 באוקטובר, 1973, ביצע חיל האוויר 446 גיחות בשעות היום ועוד 262 משימות ליליות. כל הגיחות הישראליות באותו יום נכשלו, כי טילי הקרקע-אוויר של מצרים זרעו הרס בקרב מטוסי חיל האוויר הישראליים, בעזרת היכולת שלהם להתביית על מכשירי שיבוש המכ"ם הישראליים.

ה"קונספציה" של צה"ל לפני מלחמת יום הכיפורים היתה מטורפת, אם כן, אבל תוכנית אלון היא מתמודדת רצינית על תואר "האיוולת הצבאית הגדולה ביותר בכל הזמנים.”

מהי תוכנית אלון?

אז מהי בעצם תוכנית אלון, ומדוע הוצעה ע”י מי שהציעה?

למרבית האסון, אלה בדיוק אותם "גאונים" צבאיים ששיכנעו את עצמם ב"קונספציה 1" של מלחמת יום כיפור, שכעת משוכנעים ב"קונספציה 2” בדמות תוכנית אלון.

למען הפשטות, בואו נסתכל רק על החלק הצפוני של “הגדה המערבית” – אזור השומרון.

אם תביטו בחתך רוחב של השומרון, מהקו הירוק מזרחה, תראו כיצד גבעות מערב השומרון מטפסות בהדרגה אל קו הרכס ופרשת המים, עמוד השדרה של יהודה ושומרון, הנמתח מצפון לדרום. ירושלים מצויה במרכזו של קו הרכס הזה.

מקו הרכס מזרחה, גובה פני השטח צונח במהירות עד שהוא פוגש את נהר הירדן. וכך, כ-75% מהשטח נמצא משמאל, או ממערב, לקו הרכס, ויתרת ה-25% מצויה מימין, או ממזרח לו.

מכיון שהחלק שממערב לרכס מאופיין במדרונות בעלי שיפוע עדין יחסית, ונמצא קרוב יותר למרכזי העסקים היהודיים בתל אביב, גם לפני 1949, יכלו ערבים מקומיים לבנות את בתיהם באזור זה. לעומת זאת, האזור שממזרח לרכס הוא כל כך תלול, שכמעט בלתי אפשרי לבנות שם. לכן כמעט ולא היתה שם בנייה למגורים – לא לפני 1967 ולא אחריה – חוץ מאשר ביריחו, שתמיד היתה השער לארץ ישראל עבור מי שבאים מעבר הירדן לירושלים.

לפיכך, כאשר ישראל שיחררה את יהודה ושומרון ב-1967, כמעט כל התושבים הערבים בשטח זה התגוררו ממערב לקו הרכס, ואילו החלק שממזרח לרכס היה ריק כמעט לגמרי. לכן, האלוף אלון האמין שתוכניתו מהווה גאונות צרופה. הוא שירטט תוכנית אשר יצרה מדינה פלשתינית בחלק המערבי של יהודה ושומרון, אשר הכיל כמעט את כל הערבים הפלשתינים, וסיפח לישראל את בקעת הירדן, שהחזיקה כמעט אפס פלשתינים.

הבעיה עם התוכנית – מעבר לזה שהפלשתינים עצמם לא יסכימו לה לעולם – היא שאזור בקעת הירדן שאמור להיות מסופח לישראל אינו בר הגנה צבאית.

הוא אינו בר הגנה משום שהוא כמעט לחלוטין מנותק משאר המדינה ולפיכך כמעט ואין אליו גישה. שנית, כמו שלמדנו מ"ציר פילדלפי" בעזה, הוא יהיה חשוף להתקפות הן מהמדינה הפלשתינית החדשה ממערב, והן מירדן ממזרח. במילים אחרות, מדובר במלכודת מוות.

חיילים ישראליים שייכנסו לבקעת הירדן בכדי להגן עליה, יצאו משם בתוך שקיות שחורות.

אם להשתמש במטאפורה – תוכנית אלון היא כמו להזמין מחבלים לתוך הבית שלך ואז לחשוב שכל זמן שאתה שולט בדלת הכניסה לבית, אתה מוגן. אבל למען האמת, עכשיו נעולה איתך בתוך הבית חבורת מחבלים, ואתה ממש לא בטוח יותר. להיפך: אתה בסכנת מוות. כל מה שעשית, זה לשים את המחבלים בעמדה נוחה יותר בכדי לרצוח אותך.

"הדלת" בתוכנית אלון היא אזור בקעת הירדן, שהגנרלים הישראליים סבורים כי ימנע את כניסתם של אותם המחבלים שהם עצמם כבר הכניסו לתוך "הבית", באמצעות המדינה הפלשתינית במערב שומרון.

מומחים אמריקאיים לא מסכימים

ב-1967, הגנרלים והאדמירלים במטות המשולבים של ארה"ב הבהירו את דעתם.

במקום להסתכל על בעיית הגבולות ברי ההגנה של ישראל מהזווית הפוליטית לחלוטין של יגאל אלון, שרצה לדעת "מה נעשה עם ערביי מערב השומרון?”, הם שאלו את עצמם את שאלה צבאית טהורה: “איך נגן על חייהם של 6 מיליון היהודים בישראל?”. המבט האובייקטיבי, הלא-פוליטי הזה, הוביל אותם למסקנה הפוכה מזו של אלון: הגבעות של מערב השומרון חולשות על אזור השפלה, המכיל את מרכזי האוכלוסיה הגדולים של ישראל, ולפיכך חיוני לשמור עליהן.

יתרה מזאת, היה להם ברור שבקעת הירדן מרוחקת ממרכזי האוכלוסיה הישראליים ואינה רלבנטית מבחינה צבאית, כל זמן שישראל שולטת על קו הרכס המשקיף על בקעת הירדן.

ההגיון של הגנרלים מהמטות המשולבים היה לחלוטין בלתי-תקין פוליטית, אבל מבחינה צבאית, הוא היה ללא דופי ומדוייק לחלוטין, וביטא אמת נצחית.

הגנרלים הסבירו שישראל לא יכולה להרשות למרכז האוכלוסיה שלה, תל אביב, להיות חשופה ל"ארטילריה" – מושג שתרגומו העכשווי הוא "פלשתינים יירו קטיושות אל תוך תל אביב מגבעות מערב השומרון".

גבעות השומרון, קבעו ראשי המטות, מרחיבות את "החלק הצר של ישראל", שרוחבו רק כ-14 ק"מ בלעדיהן. הן יספקו "שטח נוסף להגנתה של תל אביב", ו"יעניקו צירי תחבורה מספקים לתנועה אופקית".

במושגים בני ימינו, פירוש הדבר שבמקרה שתוקם מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון, יהיה בלתי אפשרי לישראל לגייס כוחות ולהעביר אותם צפונה ודרומה דרך צוואר הבקבוק של מסדרון תל-אביב, שיהיה נתון למתקפה פלשתינית.

כל נימוקיהם של ראשי המטות האמריקאיים חשובים עוד יותר היום מכפי שהיו ב-1967, כאשר כתבו את המסמך בשם המטות המאוחדים, וכאשר יו"ר המטות חתם על התזכיר באופן אישי.

בעזרת כלי נשק מודרניים נגד טנקים ומסמני לייזר – אמצעי לחימה קטנים וקלים להברחה – מדינה פלשתינית תוכל לתקוף ולשתק את "הבטן הרכה" של מישור החוף בין תל אביב לנתניה. ההגיון של ראשי המטות לא נשען על התנ"ך או על טיעון דתי כלשהו. הוא נסמך על אמיתות צבאיות שאינן משתנות לעולם.

בקיצור – תוכנית אלון היתה מזימה פוליטית, שהתחפשה לתוכנית צבאית. היא מעולם לא תוכננה להגן על תל אביב, או על מקום כלשהו בישראל.

למרבה הצער, דורות של קצינים ישראליים הלכו שבי אחר תוכנית אלון ויצרו גירסה עוד יותר קטלנית, אם לא אובדנית ממש, של "קונספציה 1” מימי מלחמת יום הכיפורים. אימוצה של “קונספציה 2” במסגרת תוכנית אלון מסכנת לא רק רק את אחיזתנו בחצי האי סיני, אלא את האחיזה בתל אביב ואת קיומה של מדינת ישראל כולה.