ישלמו המפגעים ועוזריהם
ישלמו המפגעים ועוזריהם

איך יתמלא החסר שנגרם מנזקי מלחמת עזה והוצאותיה? שר האוצר מציע – קיצוץ רוחבי. נגידת הבנק מציעה – הטלת מסים.

יש אומרים – מהגדלת הגירעון ויש אומרים – מקיצוץ בביטחון. אולם, למרבה הפלא, אין איש מציע את הצודק מכל, והוא - שישלמו המפגעים ועוזריהם! הערבים מעולם לא נתבעו במשא ומתן לפצות על הנזקים שגרמו לאורך השנים.

הירדנים לא נתבעו לשלם את מחיר שיקום גוש עציון, את מחיר שיקום המצבות בהר הזיתים את נזקי הפגזת ירושלים המערבית, את מחיר הרעבתה וצימאונה. גם לא את מחיר הרס בתי הכנסת בירושלים, אשר שיקומם עלה מיליונים רבים. הגיעה העת לתבוע זאת. לפחות מכאן ואילך.

האשם העיקרי הינו כמובן החמאס עצמו, אך ממנו לא ניתן לגבות דבר. אולם ניתן לגבות משותפיו ומסייעו, הלוא הם האו"מ וזרועותיו כגון ארגון אונר"א אשר בחסותו או בשתיקתו נורו מאות פגזים. כמו כן מדינות אירופה אשר ספקו כסף לעזתים, וברשלנות פושעת - לא פיקחו על השימוש בו.

כמו כן נסיכות קטאר הנחשבת למממן העיקרי של חמאס. אפשר שלא ניתן לגבות מכל הגורמים הללו, אך נוכל שלא לאפשר את הכנסתם לרצועה של איזה חומרים שהם, מלבד מזון תרופות וציוד הכרחי. על כל השאר יוטל מס למימון הוצאות המלחמה ונזקיה למדינת ישראל, הן הצבאיות והן האזרחיות.

הדבר נראה פשוט וצודק, עד כי לפלא הוא שאיש מן הנוגעים בדבר עדיין לא הציע זאת. נראה שהראשונים שהיו אמורים לפעול למען ענין צודק זה הם אלה הרואים את מי שייפגעו מן הקיצוץ הרוחבי או מהטלת המס. אולם, כל אזרח ישראלי אשר רואה את המדינה ואת החברה, אשר להן גרם החמס נזק כה רב בנפש וברכוש – אמור היה לצאת ולתבוע את התביעה האמתית והפשוטה הזו.

אין הבנותיי המשפטיות מגיעות לכדי הידיעה אם האו"ם וזרועותיו הם ברי תביעה. אולם ברור לחלוטין כי כשם שישראל מבקשת להתנות את שיקום עזה בפירוזה מנשק – כן היא יכולה להתנות את השיקום הזה בפיצוי על נזקיה . אין ישראל מבקשת תמיכה משפטית לרעיון של שיקום תמורת פירוז. היא פשוט מתכוונת לאכוף אותו. כך היא אמורה לאכוף גם שיקום תמורת פיצוי.

הערבים תובעים לאורך השנים את הלגיטימיות של השימוש בכוח בכל דרך, להשגת תביעותיהם המדיניות. תביעתם הנחרצת לשיחרור אסיריהם ללא כל תנאי – נובעת אף היא מכך. על כן הרעיון לתבוע מהם פיצוי נראה כדבר בלתי אפשרי מבחינתם. אולם ביחס לגורמים הנוספים אשר נזכרו כאן, הדבר אפשרי בהחלט. כיוון שהפרה האירופית וחברותיה רוצות להניק יותר ממה שהעגל הערבי רוצה לינוק, ניתן להציג את התנאי הזה.