משלוח מנות בראש השנה

הרב ישי אביעזר , כ"ב באלול תשע"ד

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

הימים ימי העליה השניה. אלפי יהודים עלו לארץ ישראל והתיישבו ביהודה ובירושלים. אחרי שנות הגלות הארוכות החלה בניה גדולה, תוך תחושה של התרוממות רוח, הנה שבנו אל ארץ אבותינו.

אך לא כך ראו את הדבר תושבי הסביבה. הדבר היה לצנינים בעיני הערבים המקומיים שהתנכלו לשבי הגולה, ירו בהם ונהגו כלפיהם בכוח הזרוע, בפראות של ' ידו בכל '. אך גם העולים ידעו להשיב מלחמה שערה, המשיכו בבניין הארץ ובהגנה על המולדת. "ואנחנו עושים במלאכה וחציים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים".

העליה השניה היא עליית עזרה ונחמיה, ששבה אל הארץ אחרי גלות בבל. עליה ראשונה הייתה עליית יהושע, ארבעים שנה אחרי יציאת מצרים. נחמיה בן חכליה (ב) מנהיג את העם ביד רמה, מעודד את העולים ופונה אליהם: "אתם רואים הרעה אשר אנחנו בה אשר ירושלים חרבה ושעריה ניצתו באש לכו ונבנה את חומת ירושלים ולא נהיה עוד חרפה".

ירושלים החרבה והבזויה והשוממה מבלי בניה, פרוצת החומות השבורות והשערים הרמוסים, ממתינה לבניין ולתיקון הגדול של החורבן, שהיה שבעים שנה קודם לכן. מנהיגי העם עזרא ונחמיה מדרבנים את העם לבנות את ירושלים, לשפץ את החומות, ולחדש את החיים היהודיים כקדם.

והנה בעשרים וחמישה לחודש אלול, ימים ספורים קודם ראש השנה, חמישים ושניים יום אחרי התחלת המלאכה, נשלמה החומה סביב ירושלים (ו). יום של שמחה גדולה, על העבר ההולך ומתקומם לנגד העיניים. אף תקנות עירוניות נוצקו ונוסדו באותו היום. שערי ירושלים יפתחו בצאת החמה בלבד, ובלילה יהיו מוגפים ושמורים על ידי משמרות אזרחיים, בהגנה על העיר (ז).

אך את ראש השנה הראשון בירושלים, הכתיב לנו נחמיה בספרו למען נזכור אותו לדורות. על מגדל של עץ בראשון לחודש השביעי, עמד עזרא הכהן, ובאוזני כל העם שעמדו סביב פתח בברכה לה', על הטובות והחסדים שנעשו לעם. "ויענו כל העם אמן אמן במועל ידיהם ויקדו וישתחוו לה' אפים ארצה" (ח). אחר טקס ההודיה, קראו בספר תורת האלוקים "מפורש ושׂוֹם שכל ויבינו במקרא".

מבארת הגמרא: "אמר רב איקא בר אבין אמר רב: ויקראו בספר תורת האלהים - זה מקרא, מפורש - זה תרגום, ושׂוֹם שכל - אלו הפסוקים, ויבינו במקרא - אלו פסקי טעמים, ואמרי לה אלו המסורות" (מגילה ג). הרי שעזרא קרא לפני העם מעל במה מוגבהת, את המקרא והתרגום בטעמיהם, על פי המסורה מדור דור. תורה שבכתב ותורה שבעל פה אחרי שנות הגלות, גרמו לעם בכייה רבתי. הם נוכחו לדעת מה עבר עליהם בשנות הגלות, ולאיזה שפל רוחני הם הגיעו. הצער ועוגמת הנפש, התפרצו מאליהם בבכי ובהשתפכות הנפש.

תשובת העם מיראה ומאהבה, הייתה הדבר המתבקש למצבם הרוחני. הם שבו אל ה' בכל לבבם ובכל נפשם, החליטו לזנוח את התנהגותם השלילית אותה רכשו בגלות, ולקבל על עצמם עול תורה ומצוות. אך תגובת המנהיגים עזרא ונחמיה הייתה מפתיעה: "ויאמר להם לכו איכלו משמנים ושתו ממתקים ושילחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם".

לא עת עצבות היום הזה, לא עת בכי וצער הוא, יום קדוש הוא לאדוננו, המחייב אכילה ושתיה שמחה וחדווה. ולא זו בלבד, אלא שילחו מנות לאין נכון לו, חפשו את הנצרך והנזקק וציידו אותו במשמנים וממתקים, לכבוד היום הקדוש. מנהיגי ישראל הורו לעם, שהמחשבה על יום הדין המחייב עצבות ובכי היא טעות. להפך, יום זה הוא יום של שמחה והמלכת המלך. יש להתאמץ ולהתגבר על הרגשות השליליים, ולהתמלא בשמחה ובחדווה על התשובה ועבודת ה' שלנו.

התשובה הלאומית של שבי הגולה בעליה השניה, מלמדת לדורות בפי עזרא ונחמיה, את עיצומו של ראש השנה, וכך נקבע להלכה: "אוכלים ושותים ושמחים ואין מתענים בראש השנה" (או"ח תקצ"ז,א). מבאר ה'משנה ברורה' שם: "אף שהוא יום דין, מכל מקום מצווה של 'ושמחת בחגך' שייך גם בו, שגם הוא בכלל חג, כדכתיב: 'תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו'. ונאמר בנחמיה (ח): 'אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם' ".

נמצאנו למדים מראש השנה הראשון לעליה השניה, מהו מהותו של יום. מצוות משלוח מנות נקבעה על פי חכמים לדורות בפורים. אך בראש השנה אומרים עזרא ונחמיה, 'שילחו מנות לאין נכון לו'. ראש השנה הקדוש לאדוננו, הוא יום שבו אנו ממליכים את מלך מלכי המלכים, ומקבלים עול מלכות שמים באהבה. אין זה חג פרטי, כי אם התעוררות לאומית של שמחת ארץ ישראל, ושיתוף כל הקהילה באחדות אחת של חגיגיות שׂמֵחה.

אין ראש השנה יום צער ובכי, כי אם יום של שמחה ויראת ה'. "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה", כדברי דוד המלך בתהילים (ב). שמחה של רעד פנימי. שמחה על הרצון להתקרב ולהידבק בה' ולשוב אליו בכל נפשנו, ורעד מפני יום הדין.

שמחה זו מצריכה משלוח מנות לרחוקים ולקרובים, ולקבצם לקהילה גדולה. שולחן של חג עמוס במשמנים וממתקים, צריך להיות בכל בית. הזמנה של קרובים ורחוקים לשולחן החג, הם הוראה של עזרא ונחמיה לשבי הגולה. על כן יש להתאזר בשמחת רעדה, להתאסף בבתי הכנסת, להביא את השכנים הקרובים ואת המכרים הרחוקים, לשמוע קול שופר ולהמליך את המלך ביום הקדוש. דברי עזרא ונחמיה לשבי הגולה אחרי בית ראשון, נאמרו לא רק לזמנם כי אם לדורות. במיוחד אחרי העליה לארץ בדורנו, ההתיישבות בה והחזרת עטרה ליושנה בבניין ירושלים, ובאור החדש שהחל להאיר על ציון.