הח"כים הערביים אינם אשמים. אנחנו!

זבולון אורלב , כ"ג באלול תשע"ד

זבולון אורלב
זבולון אורלב
צילום: פלאש 90

בראש השנה כל באי עולם עוברים לפני הקב"ה כבני מרון. לא רק כיחידים אלא גם כמדינות כלשון תפילת מוסף בר"ה: "ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב איזו לשלום, איזו לרעב איזו לשבע". "הכל נידונין בראש השנה" (תוספתא ר"ה), יחידים ומדינות. תשובה נדרשת מאתנו לא רק במישור האישי אלא גם במישור המדינתי. במישור האישי יעשה כל אחד את חשבון הנפש הפרטי שלו. במישור הלאומי צריך ונכון לעשות זאת בגלוי, בפומבי.

ח"כים מסיתים בגלוי

בימי "צוק איתן" נחשפנו לח"כים ומנהיגי ציבור ערבים, אזרחי המדינה, שהצליחו שוב ושוב להעלות את חמתנו בהתבטאויותיהם ולעתים אף במעשיהם (מפגשים בסוריה ובקטאר) בעד אויבנו הפלסטינאים ובעד הטירור החמאסי. הם קראו בגלוי, בבוטות ללא מורא, נגד המדינה וזהותה כמדינת הלאום היהודי ונגד זכותנו לריבונות יהודית בא"י.

מנהיגים אחדים, וחלק מרכזי בתקשורת ובדעת הקהל, תבעו למצות עמם את הדין, לסלקם מהכנסת, לגרשם לעזה וכד'. לצערנו, הכול דיבורים בעלמא! אין בישראל חוק יסוד המגדיר את זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אין גם חוק פלילי האוסר לפעול, ובוודאי שלא לדבר, נגד זהותה היהודית של המדינה. מאחר והחוק אינו אוסר זאת, לכן מותר ולעשות ולדבר הכל כדי לשנות או אף לבטל את זהותה היהודית של המדינה.

אמנם, סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת קובע שאדם או רשימה לא יכולים להיות מועמדים לכנסת אם "יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של אדם, לפי העניין, במפורש או במשתמע אחד מאלה : 1. שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית... ", אולם בג"צ פסל פעמיים החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסול את בל"ד מלהיות מועמדת לכנסת. ועוד, חוק זה מתייחס למועמדים לכנסת ולא למעשים שנעשו לאחר שנבחרו לכנסת; מה שאסור בשלב המועמדות מותר לאחר הבחירה! הגיוני?גם האיזכור "מדינה יהודית ודמוקרטית", בחוקי יסוד חופש העיסוק וכבוד האדם, אינו רלוונטי. אין במשמעו איסור על פעילות לביטול אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה.

הצעות שנדחו בפיק ברכים

שלוש הצעות חוק שיזמתי בנדון נדחו, לצערי: 1) החלת האיסור על ח"כ או רשימה גם לאחר שנבחרו לכנסת. 2) חוק פלילי האוסר על אדם או תאגיד לפעול נגד הזהות היהודית דמוקרטית של המדינה, כמו החוקים נגד גזענות, הסתה, המרדה וכד'. 3) בכל כנסת חדשה יצהירו הח"כים "אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", ולא רק הצהרה סתמית "לשמור אמונים למדינת ישראל".

חלק מהצעות אלו נבלמו בממשלה וחלק אושרו בקריאה טרומית אולם נבלמו בהמשך החקיקה, בגלל מתנגדים לא רק מצד הערבים, מרצ והעבודה, אלא גם מלב הימין הלאומי שבשלטון. הימין המתנגד טען שאם נכריח ח"כים הערביים להצהיר אמונים ל"מדינה יהודית ודמוקרטית" תפרוץ שערורייה בינ-לאומית כלפי המדינה. נשמע לכם רציני? כמו כן נטען שאין דומה מצב בו מונעים התמודדות לכנסת לבין פיטורי ח"כ או רשימה לאחר שנבחרו. טענה זו, הנכונה כשלעצמה, מפקירה את זירת הכנסת לשוללי קיומנו וזהותנו? ביחס להצעתי לחקיקה פלילית חדשה טענו יועצי המשפט בכנסת ש"אי אפשר להגדיר מה הן הפעולות האסורות כנגד הזהות היהודית", כאילו לא הגדירו בחוק הפלילי מהי הסתה לגזענות או חשש לשלום הציבור?

חלק מהח"כים וראשי הציבור הערביים מנצלים היטב את הפרצות השערוריתיות בחקיקה הישראלית וגורמים לנו לפחוד מהגדרת זהות לאומית יהודית בחקיקה ברורה. המסיתים נגד זהותנו מסתתרים מאחורי סיסמת "מדינת כל אזרחיה", ואין מדובר רק בערבים אלא גם בשמאל יהודי קיצוני. בתחום הביטחון הצבאי קיימת חקיקה פלילית עניפה וענישה מחמירה, אבל כנגד ביטחון אופייה הערכי והיהודי של המדינה – אין! מה טעם קיומנו אם צה"ל ינצח ובזירת הזהות היהודית נפסיד?

הפרצות אחריות בעל-הבית

למדנו בחז"ל ש"לאו עכברא גנב אלא חורא גנב" (גיטין מה,א). האשם תלוי לא במי שגנב, אלא בתנאים שאיפשרו לו את הגניבה. יש לחפש את האשם במערכת, ולא במי שכשל; "פירצה קוראת לגנב", מזמינה אותו! העדר אומץ לב ציבורי, ועצימת עיניים מהסדרה משפטית ראויה, מעודדים את האיומים הפנימיים על זהותנו. בריחה מאחריות היא תכונה טבעית של האדם. העכבר הוא המשל גם בנקודה זו! לא הח"כים הערביים אשמים, כמו שאנחנו אשמים! תחל שנה של הגנה אמיצה על זהותנו ללא רגשי נחיתות.