תביעה ייצוגית נגד פושעי אוסלו
תביעה ייצוגית נגד פושעי אוסלו

אני קורא להגשת תביעה פלילית ואזרחית, כנגד כל השותפים להסכמי הצהרת העקרונות בין ישראל ואש"ף, שהראשון בהם נחתם ב- 13.9.93, הסכמים הידועים בשמם: הסכמי אוסלו. השותפים להסכמי אוסלו, ובמהלך יישומם לגירוש יהודים, כמו גם להקמת מדינה ערבית לרש"פ ולחמאס, עברו ועדיין עוברים על החוקים הבאים:

הפרת סעיף 40 לחוק יסוד: הממשלה, "הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת". דרישת החוק היא, שהממשלה תפעל "בכפוף לכל דין". "דין" כולל את כל ההלכות שהתגבשו במסגרת המשפט המנהלי ביחס לדרכי הפעלתה של כל סמכות, "כגון, החובה לפעול על יסוד שיקולים ענייניים ובגבול הסבירות...ולפיכך הן מגבילות את סמכויות הממשל הכלליות".

בין ההלכות המגבילות הללו מצויה גם ההלכה, המחייבת את הרשות המנהלית באיסוף נתונים קודם קבלת החלטה כלשהי. רשות שלטונית אינה רשאית אפוא לחתום על הסכם קודם שהיא אוספת את הנתונים הדרושים לצורך התשתית העובדתית. כל השותפים והמעורבים בהסכמי אוסלו וביישומם, לא מילאו אחר דרישה מוקדמת זו. הם התעלמו מהעובדה שהצד השני להסכמים הינו ארגון ערבי מוסלמי, אשר העקרונות המדריכים אותו אינם נותנים כל סיכוי לקיומו של הסכם עמו. עקרונותיו מנוסחים ב"אמנת פת"ח" שמשמעותם: אי-קבלתה של הישות הציונית כמסגרת מדינית לגיטימית במזרח התיכון, והשלטת הריבונות הערבית על כל חלקי ארץ-ישראל בדרך של מאבק מזויין. מאורעות תשס"א ("אינתיפאדת אל אקצא") והטרור המדיני והצבאי שמפעילות הרש"פ והחמאס, מאז ומתמיד, הוכיחו סופית, שתכנית השלבים הידועה, עליה הכריזו הערבים ב-1974, הינה תכנית אופרטיבית, שבהתאם לה מכלכלים מנהיגי ערביי הרש"פ והחמאס וישראל, את כל צעדיהם בכל הקשור ל"תהליך אוסלו".

הפרת זכותם של תושבי מדינת ישראל להגנה על חייהם, שהיא זכות יסוד חוקתית, כמתחייב מהוראת סעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. על פי סעיף 11 לחוק, "כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות של חוק-יסוד זה". זוהי חובה חוקתית. ההחלטה שהתקבלה לחתום על הסכמי אוסלו ולפעול למימושם, הינה החלטה שרירותית, ולוקה לכן בחוסר סבירות קיצוני. שרירות היא סוג של שחיתות. יש בה חומרה קיצונית.

היא עילה לפסול כל החלטה מנהלית. התעלמותם המוחלטת של וכל המעורבים בהסכמי אוסלו, מעברם הפלילי ומאופיים הרצחני של הרש"פ והחמאס, כשקיבלו את ההחלטה לספק להם נשק ומימשו אותה בפועל, חמורה במיוחד נוכח ההשלכות האיומות שנודעו לאותה החלטה נפשעת על חייהם של מיליוני אזרחים ישראלים. על פי פסיקת בית המשפט העליון, עברם הפלילי של אנשים הוא נתון שעל הרשויות הדנות בעניינם לקחת בחשבון. על כל המעורבים בהסכמי אוסלו היה לקחת בחשבון את אופיים ועברם הפלילי של אנשי הרש"פ והחמאס, קודם שהתקבלה ההחלטה לחתום עימם על הסכמים כה הרי גורל, הנוגעים לביטחונם ולחייהם של כל אזרחי ישראל.

אם עבר פלילי פוסל אדם מלכהן בתפקיד ציבורי והופך את ההחלטה על מינויו לבלתי סבירה באופן קיצוני, קל וחומר בלתי סבירה באופן קיצוני ההחלטה על חתימת הסכמים עם עבריינים בפועל, המוסיפים לראות עצמם מחויבים להשמדת מדינת ישראל. בלתי סבירה לחלוטין ההחלטה להעביר את סמכויות הביטחון והאחריות לשלום הציבור, תוך מסירת נשק בכמויות אדירות, לידי ארגון, שעל פי חוקי המדינה, הוא ארגון טרור. אין לכך תקדים בהיסטוריה האנושית. זו פגיעה קשה במיוחד בזכות יסוד של אזרחי מדינת ישראל להגנה על חייהם, גופם וכבודם וקניינם.

הפרת פקודת מניעת טרור, התש"ח-1948. תכלית החוק "לעקור טרור קיים מן השורש, ולמנוע טרור חדש, שלא יצמח מאותו שורש". זו פקודה שהופרה לחלוטין, על ידי כל המעורבים בהסכמי אוסלו, שלא זו בלבד שלא הביאו לעקירת הטרור מן השורש, כדרישת החוק, אלא אף הביאו לחיזוקם של ארגוני הטרור בנשק, ובתמיכה במטרותיו המדיניות.

כתב אישום זה מכליל בתביעתו, את כל המעורבים בגירוש מתיישבי גוש קטיף וצפון השומרון, ואת כל המעורבים בהקמת מדינה ערבית נוספת לרש"פ ולחמאס, כהמשך יישומם של הסכמי אוסלו. על פי החלטת בג"צ 910/86, כותב השופט ברק, כי גם אם מדובר בשיקול פוליטי של השלטון, אין בכך כדי לשלול את הצורך לבחון אם השיקול הוא חוקי מבחינה משפטית. סבירותן של ההחלטות – היא שאלה משפטית. ההחלטות והביצוע של הסכמי אוסלו וגירוש גוש קטיף וצפון השומרון והקמת מדינה לרש"פ ולחמאס, נגועות, באי-חוקיות ואי-חוקתיות ממש, והינן עומדות בניגוד לתקנת הציבור.