שנת תְּשֻׁעָה

הרב ישי אביעזר , כ"ט באלול תשע"ד

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

בכל שנה, בהתקרב השנה לסיומה, מחפשים דורשי רשומות נוטריקון לאותיות השנה החדשה. לשנה המתדפקת על פתחנו, אין צורך לחפש ראשי תיבות, אותיות השנה מבטאות את משמעותה.

שנת תשע"ה היא שנת תְּשֻׁעָה. תהא זו שנת ישועה גדולה, שעליה נאה לקרוא את קריאתו של הנביא ישעיהו (מו): "קֵרַבְתי צדקתי לא תִּרְחָק / ותשועתי לא תאחר / ונתתי בציון תשועה / לישראל תפארתי".

המילה 'תשועה' כוללת בתוכה גם את המילים 'שְׁעֵה' ו'שַׁוְעָה'. אפשר להרכיב מהן את המילים הפונות בתפילה לה': 'שעה לשוועתנו והושיענו'. התשועה ממרום תבוא אחרי שאתה ה' תִשעֶה לשוועתנו. השוועה קודמת לתשועה. השוועה מכינה את הכלל והפרט לקראת התשועה ממרום.

שנת תְּשֻׁעָה בפתחנו. כדי להיוושע יש להריע בשופר. תרועת השופר היא שמכינה את התשועה. כך נשמע קול השופר בהר סיני עם היציאה ממצרים, וכך נשמעה תרועת השופרות בכיבוש יריחו בכניסה לארץ, כך נשמע קול השופר בהמלכת המלכים, וכך ישמע שופר גדול בקבוץ הגלויות.

קול תרועת חצוצרות נשמע בארצנו בשנת תשע"ד, עת הצר הצורר יצא מהמנהרות ברצועת המרדות העזתית. כדי לזכות בתשועה אלוקית במלחמה יש להריע בחצוצרות. "וכי תבואו מלחמה בארצכם / על הצר הצורר אתכם / והרעותם בחצוצרות / ונזכרתם לפני ה' א-להיכם / ונושעתם מאויביכם". תפקידן של החצוצרות הוא להיזכר לפני ה'.

בפרשת החצוצרות (במדבר י), מלמדת התורה על האירועים השונים בהם יש להשתמש בחצוצרות, ואופן השמעת הקול, תקיעה או תרועה, המשתנה מעניין לעניין. החצוצרות מלוות את המסעות במדבר, את אסיפת העדה, והתוועדות הנשיאים. כך בראשי חודשים בחגים ובמועדים, יש להשמיע קול חצוצרות. אך גם בזמנים קשים של מלחמות, יש להשמיע קול חצוצרות להיזכר לפני ה'.

שנת תשע"ד הסתיימה בתרועה גדולה של חצוצרות מלחמה, כהכנה לתרועת השופר של תשע"ה. אך הן היו גם התשועה הגדולה לקראת שנת התְּשֻׁעָה. את חצוצרות המלחמה, יש להחליף בראש השנה בשופר של שוועה. שופר השוועה הוא השנה שופר תְּשֻׁעָה.

תקיעת השופר מזכירה מלחמה. התקיעה כמוה כקול של אזעקה, המאיץ לבקש מסתור במרחבים מוגנים. קול השברים, הוא הפצצות אוויריות על האויבים הבאים להילחם עם ישראל. התרועה כמוה כיריות מנשק אוטומטי, של הסתערות קרקעית על הצר הצורר אותנו. התקיעה האחרונה היא אות ארגעה, ליציאה מהמקלטים לחזרה לשיגרה.

שופר כחצוצרות עניינו להזכיר. החצוצרות מזכירות את הזמנים הקשים, ואף את הזמנים השמחים. גם יום הזיכרון של ראש השנה מוזכר בתקיעת שופר. ההבדל ביניהם הוא, שיום הזיכרון בתחילת השנה מזכיר את עקדת יצחק. לא די בתזכורת הרגילה של המועדים, יש להזכיר את מסירות הנפש של אבותינו, כדי להיזכר לטובה לפני ה'.

תקיעת השופר מזכירה את העקדה, אך גם את ההחלטות הטובות שלנו, ללכת בעקבות אבותינו. מסירות הנפש של החצוצרות במלחמת 'צוק איתן' על הגנת העם, היא מסירות הנפש של שופר העקדה, על המלחמה שלנו לעבודת ה'.

תקיעת השופר בראש השנה, מלמדת על פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. הפשוטה הראשונה היא קודם החטא, והאחרונה אחרי החטא. השברים והתרועה, הן התסבוכת של החיים בנפילות וסטיה מהדרך. הפשוטה שלאחריה מורה, שתשובה מחזירה לפשוטה שלפניה. חצוצרות של מלחמה של תשע"ד, וקולות מלחמת עבודת ה' של שופר תשע"ה, מתאחדים לתְּשֻּׁעָה גדולה.

תקיעה גדולה מסמלת את השופר הגדול של קבוץ הגלויות. "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים". אותו שופר בא בברכת הגאולה והישועה בתפילת עמידה של חול: "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו".

רבי אמנון ממגנצא בפיוטו ונתנה תוקף' מגלה שבזמן התקיעות למטה, תוקעים בשופר גדול למעלה. שופר הגאולה מהדהד בראש השנה, לקבץ את הנידחים לארץ ישראל. שנת התְּשֻׁעָה בפתחנו. 'התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי על יד בן ישי בית הלחמי קרבה אל נפשי גאלה'.

החצוצרות והשופר שנשמעו במקדש בראש השנה, נשמעו באוזננו השנה כחצוצרות מלחמה, המבשרות את שופר התשועה, לקראת שנת התְּשֻׁעָה הבאה עלינו לטובה.