על מה נידונים?

על מה נידונים בני האדם בדין של ראש השנה? האם ייתכן כי כל מי שנפטר במהלך השנה הוא רשע וכל מי שמהלך בינינו שנה אחר שנה ועושה עוול הוא צדיק?

הרב רא"ם הכהן , ז' בתשרי תשע"ה

הרב ראם הכהן
הרב ראם הכהן
שלומי שלמוני

הגדרת 'צדיק' ו'רשע'

בדרשתו לראש השנה מתייחס הרמב"ן לשאלה זו, ובעקבותיה הוא מגדיר מחדש את המונחים 'צדיק' ו'רשע': "כל הזוכה בדינו נקרא צדיק גמור, כל המחוייב בדינו נקרא רשע גמור". על פי הרמב"ן ישנן שתי מערכות משפט: המערכת הרגילה מתייחסת למכלול הפעולות והמעשים של האדם, והיא רלוונטית בשעת מיתתו של האדם, עת נקבע שכרו לעולם הבא. ברם, ההכרעה "מי בקיצו ומי לא בקיצו" בכל שנה ושנה, נוגעת רק לעניינה של אותה השנה ו'צדיק ורשע' ננקטים כאן רק לצורך הדין ולא לטיבו של האדם.

הבעיה היא שלפי דרכו של הרמב"ן כלל לא ברור מדוע אדם מסוים זכה או הורשע בדין, ולכאורה אין הדבר בידו. זאת, בניגוד לדרכו של הרמב"ם שנראה כי פסק את דברי הגמרא שבשאלה כפשוטה (הלכות תשובה ג:א-ב) ובמקביל הדגיש מאד את השתדלותו של האדם לפני ימי הדין.

הנהגת הייחוד והנהגת המשפט

בכתבי הרמח"ל, מוצג ראש השנה כיום המבוסס על "הנהגת הייחוד". מושג זה הוא מיסודות הגותו של הרמח"ל, והוא מתאר את השגחתו של הקב"ה על העולם, יחד עם ההנהגה המקבילה – "הנהגת המשפט". הנהגת המשפט היא מערכת השכר והעונש, הפועלת בהתאם למעשי האדם ומתבטאת בכללים טבעיים וקבועים.

עקרון הבחירה החופשית, שהוא הבסיס להנהגה זו, מאפשר גם מציאות של רוע, העלול להסיט את העולם הנברא מתכליתו. כדי למנוע אפשרות זו, מנהיג הקב"ה גם באמצעות הנהגת הייחוד, שמטרתה הגשמת תכלית העולם בלא תלות במעשי האדם. זו ההנהגה המבליחה כפעם בפעם בהתגלויות ניסיות, אז קורים אירועים החורגים מדרך הטבע והמשפט: טוב גדול מושפע לבני אדם רבים, גם לכאלה שעל פי אמות המשפט אינם זכאים אליו, או לחילופין, אסונות פוגעים ללא אבחנה.

על פי הרמח"ל שתי ההנהגות פועלות במקביל: בפן הנגלה והחיצוני של העולם ניכרים השכר והעונש, בהתאם למערכת הכללים הקבועה. בד בבד מתקדם העולם כל הזמן אל תיקונו ותכליתו, באמצעות הנהגת הייחוד.

המלכת ה' במרכז

לכן, מסביר הרמח"ל, המטרה של ראש השנה אינה העמדת האדם למשפט על מעשיו, אלא הבאת העולם אל ייעודו – המלכת ה' על העולם, כפי שהדבר מודגש בתפילות החג. לכן השיקולים עליהם מושתת היום אינם נובעים משכר ועונש. אמנם גורלו של האדם הפרטי נגזר ביום זה, אך רק כתוצאה עקיפה של הנושא המרכזי. השאלה אינה מה היה בעבר, אלא מה יהיה בעתיד: מיהו האדם שיוכל לתפקד בצורה המיטבית לתפקודה הרצוי של הממלכה, על פי הייעוד הקבוע לה בתכנית הא-לוהית. כך יש להבין את דברי רבי יוחנן: ה'רשעים' וה'צדיקים' אינם מוגדרים על פי מעשיהם עד ראש השנה, אלא על פי העתיד, השנה הנכנסת.

ומה יכול האדם לעשות בנידון? פעולתו של האדם בראש השנה היא להצהיר על נכונותו ורצונו להיות שותף בהבאת העולם אל יעודו, זאת באמצעות תוספת אישית להמלכת ה' – לעמוד בפני הקב"ה ולומר "הנני". האדם המכריז כך מראה שהוא נכון לכל תביעה א-לוהית, והוא מקבל על עצמו להיות חלק מהנהגת הקב"ה את העולם אל עבר תכליתו. בכך מתעלה האדם מעל שיקולי השכר והעונש, אל עבר ההכרה בייחודו של ה', אל הפעולה שאותה תיאר הרמח"ל "להמליך הקדוש ברוך הוא על עולמו, להיות הוא המנהג".

(מתוך עלון 'שבת בשבתו')