עקדה ביום הכיפורים

הרב ישי אביעזר , ט' בתשרי תשע"ה

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

שתי שיטות מצאנו במקורות מתי אירע מעשה העקדה.

שיטה אחת הבאה במדרשים אומרת שהעקדה הייתה בראש השנה (מדרשים ומקורות ב'תורה שלמה'). אך בזוהר (ויצא) ובמקורות נוספים יש, שהעקדה הייתה ביום הכיפורים (רמ"ע מפאנו ב'עשרה מאמרות', וראה מקורות נוספים, 'חזון עובדיה' ימים נוראים עמ' קי הערה ו).

לשיטה שהעקדה הייתה בראש השנה, הרי שתקיעת השופר שאנו תוקעים בראש השנה, אינה רק להזכיר עקדת יצחק, כי אם להזכיר את העקדה שאירעה בו ביום. אך לשיטה שהעקדה הייתה ביום הכיפורים, יש להסביר שמעשיו של אברהם בהר ה' בו ביום, הם שמגינים על ישראל בגזר הדין.

על אריכות הלשון בכתוב: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק". אומר המדרש הביאו רש"י: 'את בנך. אמר לו שני בנים יש לי. אמר לו את יחידך, אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו אשר אהבת, אמר לו שניהם אני אוהב, אמר לו את יצחק'.

מדוע היה צורך באריכות הלשון בציווי? מבאר המדרש בשתי בחינות: הראשונה, 'שלא לערבבו פתאום ותזוח דעתו עליו ותיטרף'. השניה, 'כדי לחבב עליו את המצווה, וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור'. לראשונה אריכות הלשון הייתה אמצעי פסיכולוגי, כדי לא להבהיל את אברהם בפתע פתאום, ולתת לו לעכל את הדברים קמעא קמעא. לשניה מטרת אריכות הלשון הייתה אמצעי לחיבור אברהם למצווה, ולקבלת שכר עליה.

ליצני הדור היו אומרים, מדוע היה על אברהם לשאול שאלות תוך כדי הציווי, היה עליו לקחת את ישמעאל בשומעו 'קח נא את בנך', ולהעלות אותו לעולה, ובזה היה חוסך לבניו צרות גדולות עם ישמעאל בעתיד.

ואכן כך מאמינים המוסלמים, שאברהם לקח את ישמעאל לעקדה ולא את יצחק. אומנם שמו של הבן לא מוזכר בקוראן, אך כבר פירשו את הדבר קדמוניהם ב'קֵצַץ אַלְאַנְבִּיַאא' שאברהם עקד את ישמעאל. אך שלא כהבנת ליצני הדור, הם אכן מאמינים שהניסיון הגדול של אברהם, והשכר שניתן לו על כך, זו זכות שיש לחגוג אותה.

והנה מפלאי תמים דעים, לא זו בלבד שבני ישמעאל טוענים לזכותם על ארץ ישראל, בהיותם בניו של אברהם, אלא עוד טוענים שהאמונה על זכות העקדה שלהם היא.

עוד יותר מפליא הוא שביום הכיפורים השנה, שני העמים בניו של אברהם, חוגגים לפני הבורא את העקדה, אלו ביום הכיפורים ואלו בעיד אל אדחה. באותו יום בו יחול יום הכיפורים, יחול גם יום עידם של המוסלמים. החג הגדול של ארבעת הימים, יחול השנה ביומו הראשון, ביום הכיפורים עשרה בתשרי.

מעניין להשוות בין יום הכיפורים היהודי לעיד אל אדחה המוסלמי. כשיום הכיפורים משמש יום של כפרה ויום של סליחת עוונות, משמש חג הקורבן המוסלמי יום של אכילה שתיה ויריות באוויר, כיאה לצאצאי 'פרא אדם'. כשביום הכיפורים על פי האמונה הישראלית עקד אברהם את יצחק בנו בהר המוריה, חוגגים המוסלמים את חג הקורבן במכה הסעודית, שלשם לפי אמונתם שלח אברהם את הגר וישמעאל.

כשישראל מזכירים את מעשה העקדה, כדי לבקש סליחה בזכות המעשה הגדול, לא מזכירים המוסלמים כלל את מעשה העקדה, אלא חוגגים את מקום הגירוש של הגר ובנה. כשישראל מציינים את הר המוריה כמקום העקדה, סובבים המוסלמים בחג' את הכעבה השחורה במכה, ומוכיחים שהר המוריה שייך לאמונת היהודים.

המקורות היהודיים הקושרים בין העקדה ליום הכיפורים, מדגישים את יום הסליחה והכפרה בזכות אברהם ויצחק, ונאחזים בהר המוריה שם נעקד יצחק. כולם יודעים שבמקום הזה ראה יעקב 'סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה', ושדוד קנה את המקום בחמישים שקלים כסף. כולם גם זוכרים את המקדש ששלמה בנה באותו מקום, ומתייחדים בתפילת עבודת הכהן הגדול שהייתה שם.

מה לנו הוכחה גדולה מזו, ובאותו היום, שהמוסלמים חוגגים את החג' שלהם במקום שבו גורש ישמעאל, כפי שהם עצמם מאמינים, בעוד ישראל חוגגים את יום הסליחה והכפרה, בתפילת 'ותחזינה עינינו בשובך לציון, ושם נעבודך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות'.

וזאת יש לזכור ולהדגיש. אברהם בחייו גירש את ישמעאל, ובזה מאמינים גם המוסלמים, ותולדותיו וצאצאיו שוכנים 'מחוילה עד שור אשר על פני מצרים בואכה אשורה', כמובא בסוף פרשת חיי שרה. ואף אם נשא אברהם בשנית את קטורה היא הגר, הרי שישמעאל לא שב לאוהלו של אברהם.

גם "לבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם", כמובא שם. בזאת מבצע אברהם בחייו את המעשה הגדול והמוחלט ללא עוררין, המודיע לבני ישמעאל ולבני הפילגשים, שהארץ הזאת שייכת ליצחק בלבד והם קבלו נחלות אחרות.

ביום הקדוש, בו יוצא מפי כהן גדול השם הנכבד הגדול והנורא, ובו אנו מתכנסים בבתי הכנסיות לקול יריות צהלת החג' הסעודי, כדאי להיזכר באמת המוסתרת והמושתקת של המוסלמים המאמינים בה, שהארץ הזאת וההר הזה בידנו, ולא נשאירם ביד זולתנו מן האומות.