האם מותר להשחית פירות שביעית ב'גרמא'?

הרב רא"ם הכהן , כ' בתשרי תשע"ה

הרב ראם הכהן
הרב ראם הכהן
שלומי שלמוני

מקור איסור הפסד הפירות

מקור הדין של איסור הפסד פירות שביעית נלמד מהפסוק בפרשת בהר (כח,ו): "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה", הנדרש בגמ': "לאוכלה - ולא לסחורה" (ע"ז עב,א); "לאוכלה - ולא לשרפה" (מנחות פד,א); "לאוכלה - ולא להפסד" (פסחים נב,ב). בגמ' במסכת שבת אנו למדים שמעשה שלא נעשה בכוחו הישיר של האדם אלא נגרם על ידו בעקיפין ("גרמא") אינו נחשב ל"מעשה האדם" לעניין איסורי תורה שהקפידה תורה על עשייתם.

אולם לגבי איסור הפסד פירות שביעית יש לדון: האם יסוד האיסור הוא ביזוי האוכלין ע"י האדם ואז יתכן שבגרמא יהיה מותר; או שמא הקפידה התורה על אכילתם ("לאוכלה") ולכן האיסור נקבע לפי מבחן התוצאה, וכל מעשה שמונע או מצמצם את אכילתם אסור אף אם נעשה בגרמא!

בישול ירקות שביעית בשמן תרומה

המהרי"ט בתשובותיו (א,פג) נשאל לגבי האכלת תולעי משי בשמיטה בְּעלי תות, מכיוון שקטיפתם מהעץ מזרזת את נשירת הפירות וגורמת להפסדם. המהרי"ט מתיר מכמה סיבות, ובתוך תשובתו דן בדין גרמא בהפסד פירות שביעית:
ואף על פי שעל ידי כן הפירות מתיבשות ונושרות כדאמרינן בחולין דאלמלא עליא לא מתקיימו איתכליא [=שאלמלי העלים לא מתקיימים הפירות] - אין בזה משום 'לאכלה ולא להפסד', הואיל וגרמא הוא ואינו מפסידן ביד, כדמוכח בירושלמי בפ"א: "הדין קינסתא דירקא מסקין לה לאגרא והיא יבשה מגרמיה" [=אותם אגודות ירק מעלים אותם לגג והן מתייבשות מאליהן], כלומר שמאכל אדם הוא ואי איפשר להאכילה לבהמה אבל לאחר שיבשה ולא חזיא לאדם שרי...

גם הרידב"ז (בית רידב"ז ה,א) הלך בעקבות המהרי"ט, אולם בבית רידב"ז תלה את השאלה במחלוקת תנאים במשנה (שביעית ח,ז):
אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה, שלא יביאנו לידי פסול. רבי שמעון מתיר, ואחרון אחרון נתפס בשביעית והפרי עצמו אסור.

סיבת האיסור

הרמב"ם (בפיה"מ שם) פירש שהחשש במשנה הוא מפני הפסד ה"ירק של שביעית" (וכן פירשו הברטנורא ותפארת ישראל) בעקבות החלת שם תרומה עליו (זאת בניגוד לדעת הר"ש והרא"ש שפירשו את החשש במשנה להפסד שמן התרומה בהגיע זמן ביעור ירק השביעית):
שלא יביאנו לידי פסול - לפי שאם נפסל מחמת התרומה ישרף הכל ונמצא גורם לפירות שביעית שלא יאכלו. ... ואין הלכה כר' שמעון.

מכיוון שבשעת הבישול שמן התרומה עדיין טהור, וכל החשש של ת"ק (שהלכה כמותו) הוא לטומאה שתבוא בעתיד, מוכח שלדעת הרמב"ם אסור לגרום הפסד לפירות שביעית, אפילו ב'גרמא'. (וכך סבר בעל משמרת הבית שעמו דן הרידב"ז בתשובה הנ"ל).

אולם הרידב"ז (שהתיר הפסד בגרמא כדעת המהרי"ט) מעיר, שהמקרה של בישול ירק שביעית בשמן תרומה חמור יותר מ'גרמא' רגילה, שכן אם תיטמא התרומה בעתיד היא תהיה טעונה שריפה בידיים ורק פסילתה מאכילה נעשית מאליה. ואכן זו היא שיטת הגר"א בשנות אליהו על המשנה שכתב:
שאם יטמא התרומה יהיה מהצורך לשרוף הכל, ורחמנא אמר "לאכלה - ולא להפסד".

אולם מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות - "ונמצא גורם לפירות שביעית שלא יאכלו" - נראה שהחשש של ת"ק הוא מעצם פסילת הפירות מאכילה, וכל גרמא אסורה. ונלענ"ד שהסיבה שבגללה לא התייחס הרמב"ם לביעור הפירות בידיים, היא מפני שלאחר שנפסלו הפירות מאכילה פוקע מהם איסור הפסד, שמקורו מ"לאוכלה". אכן לשיטת הגר"א (הנ"ל) איסור ההפסד נובע מקדושתם העצמית של הפירות והוא קיים גם לאחר שנפסדו מאכילה.

הפסד ודאי וספק הפסד

ראינו שהר"ש והרא"ש חולקים על הרמב"ם ומפרשים את החשש שבמשנה מפני שריפה מוקדמת של התרומה בשל חובת ביעור שביעית שתחול עליה בעקבות הבישול. ולכאורה נראה שלשיטתם לא קיים איסור הפסד בגרמא. אולם ייתכן שהסתייגותם מהסבר הרמב"ם נובעת מהעובדה שבמקרה של המשנה אין מדובר בהפסד ודאי שייגרם בגרמא, שהרי ייתכן שהתרומה לא תיטמא, ואף הם יודו לרמב"ם במקום שודאי ייגרם הפסד.

לעיל ראינו שהמהרי"ט מוכיח את שיטתו (להתיר הפסד בגרמא) מדברי הירושלמי המתיר להעלות "קינסתא דירקא" של שביעית לגג על מנת לייבשם ולהופכם בכך ממאכל אדם למאכל בהמה, כלומר להפסידם ממאכל אדם! אולם המקדש דוד והחזון איש דוחים את ראייתו ומחלקים בין מקום שהפירות הולכים ומתכלים בצורה טבעית (ע"י השמש) ובין עשיית מעשה שמזרז את השחתת הפירות (גרימה לנשירה מוקדמת). המקדש דוד מביא ראיה לחילוק זה מן הכתוב: "ולבהמתך... תהיה כל תבואתה לאכול" - מכאן שלא צריך למנוע מבעלי החיים שברשותו את אכילת הפירות, אע"פ שהאכלתם בידיים אסורה (כמבואר ברמב"ם שביעית ה,ה), שכן אכילת בהמות אף היא דבר טבעי.

סיכום

בספר השמיטה (ז,ג), בתורת הארץ (ח,לז-מד), בכרם ציון ובהלכות פסוקות (יב,א) פסקו כמהרי"ט המתיר גרימת הפסד ב'גרמא', אולם ראינו סיעה גדולה של גדולי האחרונים שדחו את ראיותיו של המהרי"ט, ומצאנו דברי רמב"ם מפורשים להיפך, ואף סברא היא שמבחן התוצאה הוא הקובע. לכן אין ספק שלכתחילה יש לפסוק לאסור הפסד בגרמא. ברם ברור שהפסד על ידי רקבון אינו אסור.