חיבת הארץ
חיבת הארץ

משה רבינו עולה על פסגת הר נבו והקב"ה מראהו את ארץ ישראל, מהגלעד ועד דן, את נחלת שבט נפתלי, את נחלת אפרים ומנשה, את ארץ יהודה, את הנגב ואת בקעת יריחו.

כמה ערגה ותחנונים עד אין קץ שפך משה לפני האלקים, כדי לזכות ולדרוך על אדמת הארץ, ולא הגיע לכך.

והנה בתדהמה ובתחושת עלבון, שומעים וקוראים אנו אודות ישראלים, שבעבור נזיד עדשים מוכנים לנטוש את ארץ מכורתם, ולרבוץ בחיק ארץ נוכריה. כמה טחו עיניהם מלראות בחיוניות, בקדושה, וסתם כך ביופי הנפלא של הארץ שלנו, במתיקות פרותיה, בערבות ההדדית של אנשיה. לא זקוקים לפסוקי התנ"ך שיאמרו זאת, רק לפקוח את העיניים ולראות.

לפני כשבוע פגשתי חבר שלמד איתי בפנימיה הצבאית של בית הספר הראלי בחיפה ומתגורר מזה 30 שנה בקנדה. סיפר לי חברי שהוא מצליח מאוד מבחינה כלכלית וכו', אמנם בנו נשא אישה גויה, אך זהו כנראה המחיר שצריך לשלם כשגרים שם. שאלתיו כיצד יתכן שאדם כמוך, ששירת כמ"פ בגולני, למד בפקולטה לחקלאות, ממש מלח הארץ, יטוש את מולדתו?

תשובה לא שמעתי מפיו, והיה לי ממש קשה להישיר אליו את המבט.

לדעתי, יש להשקיע מאמץ רב בהחזרת אותם אלפים רבים של ישראלים יורדים לארצנו, ולעשות הכל כדי שצעירים נוספים לא יטשו את ארץ מולדתם.