בראשית: סיכום אירועי תשרי

הרב ישי אביעזר , כ"ג בתשרי תשע"ה

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

פרשת בראשית מסכמת לנו, את הדרך שהלכנו ואת החוויות שחווינו במהלך חודש תשרי, מראש השנה ועד שמחת תורה. אפשר לומר שכל אירועי הבריאה, כפי שהם באים בפרשת בראשית, היו יסוד תפילותינו ובקשותינו לפני הבורא.

'היום הרת עולם', מלמד על בריאת העולם של דומם צומח חי ומדבר (דצח"ם), אירועי החיים והתפתחות ההויה. חכמים מבינים ש'היום הרת עולם' הוא ראש השנה, היום שבו נברא אדם הראשון (ויקרא רבה כט,א). נמצא שבריאת העולם הייתה חמישה ימים קודם בכ"ה באלול, שהרי בריאת האדם הייתה ביום השישי לבריאה.

ראש השנה איפוא הוא יום הבריאה של האדם, יום קבלת עול מלכות שמים על ידו, ויום ההחטאה והסטיה מדרך ה' (סנהדרין לח). עד ראש השנה היה הבורא מלך על הדומם הצומח והחי. קבלת עול מלכות שמים על ידי המדבר, מבטאת את המלכת ה' למלך, כפי שאנו עושים בראש השנה, ביום בו נברא אדם הראשון.

האכילה מעץ הדעת בו ביום שנברא האדם, מלמדת על הנפילות ועל הנסיגות של האדם מדרך חייו, כפי שצֻווה על ידי הבורא. 'בראש השנה יכתבון' הוא יום הדין של כל באי עולם, באותו יום שבו נידון אדם הראשון. 'היום יעמיד במשפט' הוא הניסוח של תפילות ראש השנה, כהמשך לדינו של אדם הראשון באותו יום.

שבת 'שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך', הבאה בין ראש השנה ליום הכיפורים, היא שירת התשובה של אדם הראשון. שבת אותיות תשב, היא מזמור שיר ליום השבת, אותו אמר אדם הראשון, שהבין מקין בנו שיש יכולת לשוב ולתקן את הירידות והסטיות. כך מבינים חכמינו במדרש (בראשית רבה כב).

את היסוד של התשובה, מלמד הבורא את קין בפרשת בראשית ולא את אדם. ההדרכה הזאת היא יסוד עקרוני המחייב את כל הבאים אחריו, ושם לנו פתק בכיס לתזכורת יומיומית: "הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו".

תשובתו של אדם הראשון צריכה להיקרא בזהירות ובתשומת לב. לא נמצא בפרשה את בקשת הסליחה של האדם על מעשיו. לעומת זה נוכל למצוא את הבנתו, שאין האשמה תלויה בו כי אם באשתו. התשובה של האדם חסרה. אין חרטה על המעשים, אלא השלכה והדחקה לחומרת מעשיו. דבריו עם הבורא מלמדים, שלא הייתה הפנמה ונטילת אחריות על המעשים שנעשו. הוא האשים במעשיו את זולתו, ולכן לא הצליח לשוב בתשובה שלימה. רק אחרי ששמע את דבריו של קין על תשובתו, הוא התחרט על חטאיו.

עץ הדעת אתרוג היה, כך הבינו הראשונים (רמב"ן ויקרא כג). המיוחד באתרוג הוא שטעם עצו ופריו שווה (סוכה לה,א). זה העץ שהצמיח הבורא בעצמו, מלבד הציווי על הארץ להוציא עץ פרי. החטאת הארץ להוציא עץ עושה פרי, הביאה להצמחת הגן בעדן על ידי הבורא, בו עץ הדעת טוב ורע היה טעם העץ כטעם הפרי.

נטילתנו את האתרוג למצווה, היא תיקון לחטא הדעת של אדם הראשון. מה שנאכל בניגוד למצווה, ניטל על ידינו למצווה. גם לולב הדס וערבה מייצבים את גופנו ומתקנים אותו, ביחס לעבירה שנעשתה בגן עדן. לולב הוא עמוד השדרה של הגוף, הדס הוא כנגד העין וערבה כנגד הפה. מה שהעין ראתה והפה אכל בגן עדן, מתוקן עתה למצווה.

הרי שבהתבוננות באירועי הבריאה, נוצר האדם בראש השנה, חטא ונפל מדרגתו בו ביום, אכל את אתרוג הדעת ונידון בו ביום. אנחנו מתחילים שנה חדשה בראש השנה כבריה חדשה, מקבלים עול מלכות שמים כאדם הראשון בראש השנה, ממליכים את הבורא למלך ומקבלים את מלכותו.

אך גם נידונים בראש השנה, כפי שנידון אדם הראשון על אכילתו מעץ הדעת. שבים בתשובה בשבת שובה, ומתקנים את הירידות והנפילות שלנו במשך השנה. מתחטאים ומבקשים סליחה מהבורא ביום הכיפורים, ויוצאים באתרוג ולולב הדס וערבה, כמתקנים את החטא הקדמון, לשנה טובה ומתוקה.