תורה דווקא בישיבות הקטנות

הרב יעקב ידיד , ג' בחשון תשע"ה

הרב יעקב ידיד
הרב יעקב ידיד
עצמי

ההתקפה המתוזמרת, ולעיתים נראה שהיא גם מתוזמנת היטב,בידי גורמים שונים, על ריבוי ישיבות ההסדר, כמו על מספרי התלמידים בעיקר בישיבות הקטנות, לוקה בחוסר הבנה גם לגבי עצם מהותה של ישיבה, וגם בחוסר ידיעה על צורת פעולתם ואופן הפעלתם של ישיבות בכלל ואלו בפרט.

ראשית נדגיש: משלם המיסים, מדינת ישראל, ורשויות צה"ל לא רלוונטיות לסוגיה זו, התשלום (המקוצץ יש לומר) עבור בן ישיבה הוא לפי מספרי תלמידים ולא לפי ישיבות, כך שלמדינה או לצבא אין נפ"מ אם יש 80 תלמידים בישיבה אחת, או 10 תלמידים ב-8 ישיבות קטנות. גם איגוד ישיבות ההסדר לא נפגע , מפני שהוא איננו גוף מסבסד או מממן את הישיבות, תפקידו העיקרי הוא בעמדת הישיבות מול צה"ל, ואין זה משנה אם יש הרבה ישיבות עם מעט תלמידים או ישיבות מעטות עם תלמידים רבים (למעט נוחות הטופסולוגיה). כך שאין בעיה בהיבט מוסרי כלפי מי מהרשויות.

למהותו של עניין: במוסדות חינוך רבים בארץ ובעולם, גילו כבר מזמן שאיכות הלמידה, הפנמת הנלמד, ואהבת הלימוד, טובים יותר במוסדות בהם מספר התלמידים קטן יותר לכל מורה, וזה עוד לפני שדיברנו על הקשר בין תלמיד לרבו, על היכולת להתייעץ בזמן אמת, ועל יכולת ההכלה של כל פרט הקיים בעיקר בישיבות הקטנות.

התקשרתי פעם לברר על תלמיד שהגיע אלינו מאחת הישיבות, היה לי ספק מסויים לגביו ורציתי לשמוע עליו כמה פרטים, הוא למד באותה ישיבה -4 שנים ובא אלינו לשנה ה', ראש הישיבה לא הכיר כלל את הבחור,ולא ידע לומר לי משהו על אישיותו, הוא היה מספר ברשימת תלמידים, רשימה ותו לא.

תשומת הלב הממוקדת במספרי התלמידים נובעת בעיקרה מהאקדמיזציה העוברת על החינוך כולו, ממתי חשובים רק המספרים? עיר נחשבת ככזו כשיש בה "עשרה בטלנים". כשבית המדרש חי וסוער, ומתחדשת בו תורה ברמה איכותית, מדוע שתשומת הלב תופנה לכמות במקום לאיכות? באחד מפגישותיי באיזו קרן שעוסקת בסיוע לאברכים, פגשתי בהמתנה בחוץ ראש ישיבת הסדר מהגדולות, עוד לפני שאמר לי שלום, כבר שאל: "נו כמה תלמידים יש אצלכם בשיעור א'?" הפכנו להיות שטחיים וכמותיים, האם לא היה חשוב יותר לשאול, מה לומדים השנה אצלכם? איזה סוג של חברה הגיעו השנה לישיבה? מה חידשתם השנה, איך האווירה בישיבה... אבל את מי זה מעניין העיקר הוא הניצחון בתחרות ה"כמה תלמידים יש".

ישיבה באה כדי לגדל תלמידי חכמים, זו מטרתה העיקרית והיחידה כמעט. תלמיד חכם זה צירוף של ידע עם אישיות בעלת מידות , אחריות ציבורית, ותפיסת עולם תורנית. האם את זה קונים דווקא בישיבות גדולות? תלמידים רבים מגיעים אלינו, אחרי שלא הצליחו לא ללמוד ולא להפנים תחת לחץ חברתי ו-או לחץ מצד הצוות החינוכי בישיבות הגדולות, ואצלנו הם פורחים וגדלים בעמל תורה ובתחושת שייכות גבוהה יותר. הצורך בישיבות קטנות הוא אמיתי, לא תמיד יש לרמ"ים בישיבות התיכוניות אומץ לשלוח תלמיד הזקוק לחברה מצומצמת יותר למקום כזה, והם מעדיפים "ללכת על בטוח", בישיבה גדולה וותיקה. פעמים רבות זה מסתיים בגיוס ל-3 שנים באמצע שיעור א'.

מבחנן של הישיבות הוא בבית המדרש שלהם, ישיבה גדולה וחצי ריקה לא מצדיקה את עצמה יותר מישיבה קטנה, ההיבט העיקרי צריך להיות, באיכות הלמידה, בקביעות בית המדרש, בדיווחי אמת במשרדי הממשלה השונים, ברמת היצירה התורנית הנמצאת בישיבה, בקשר בין תלמיד לרבו, בהמשכיות שבאה אחרי שנים א'-ה'. טוענים כלפינו, שבגלל המספרים הקטנים אנו מקבלים כל תלמיד, או משאירים תלמיד שאינו ראוי. כדאי לציין שערוץ 10 בתכנית המקור שביקרה את הישיבות מצאה את הפגמים דווקא בישיבות הגדולות, הרי ההיפך הוא הנכון: בחור שרוצה להיעלם, להיות פחות נוכח או עובד בזמן שהוא צריך ללמוד, הרבה יותר קל לו להיות בשיעור בו יש 80 תלמידים, מי ידע אם הוא נמצא או לא, בישיבה קטנה הוא משמעותי ומורגש, כבר אחרי יומיים של היעדרות נדע אם הוא נמצא או לא, ומדוע. הוא ירגיש נעים הרבה פחות להיעדר אם כולם יודעים שהוא לא נמצא. ובפועל נציין ונאמר הבעיות המוכרות כמו הלימוד לפסיכומטרי, יציאה לעבודה בזמן לימודים, חוסר נוכחות קבועה, או בטלה סמויה, לא קיימת בקטנות יותר מבגדולות, ואולי להיפך.

ישיבות תיכוניות רבות מנסות לעבור לדגם הזה, כיתות קטנות, מוסדות מצומצמים כמותית, יוצרים קשר אחר והשפעה אחרת. הישיבה הגבוהה וההסדר רוצה ליצור תלמידי חכמים ובהיבטים לא מעטים לישיבות הקטנות יש עדיפות בכך.

לא אכחד: אין ראש ישיבה שרוצה פחות מעשרה תלמידים בשיעור א', כולנו מתאמצים, נוסעים לישיבות תיכוניות ומתבזים לא מעט בסוגיה הזו. ולישיבה גדולה יש עדיפות גדולה בעוצמת בית המדרש, בבחירת חברותות מגוונת, ביכולת להביא צוות גדול ואיכותי, ובהקרנה כלפי חוץ, ועוד. אבל בין העדפת הגדולות למחיקת הקטנות יש פער לא מוצדק.

המבקרים אותנו צריכים לבדוק מעבר לכמות התלמידים בכל שנה את איכות התלמידים המגיעים לישיבות הללו, את איכות הלמידה, את רצינות הנוכחות, את היצירה התורנית, את הישארות התלמידים אחרי שנות ההסדר בישיבה, אלה ממדים איכותיים הניתנים לבדיקה. אם יש מקום לא רציני צריך להעמידו במקומו בין אם הוא גדול או קטן, בין אם הוא וותיק או חדש, אבל בית מדרש חי ופועל מצדיק בכבוד את קיומו.

בחוברת שיצאה לפני כמה שנים לכבוד הגעתו של הרב עמיטל זצ"ל ראש ישיבת הר עציון לגבורות, הוא מעלה בתחילת החוברת את זכרונה של הישיבה הראשונה בה למד, היא היתה באחד הכפרים הקטנים והרב עמיטל זצ"ל מספר שהיו בה 5 תלמידים. מסיים הרב עמיטל , "אני לא יודע כמה תורה למדתי שם אבל את המושג אחריות למדתי שם". הוא כנראה לא חשב שלא היה הצדקה לקיומה, גם לא הרב נריה זצ"ל שתבע: "ישיבות נקים בכל מקום" – לא התכוון ישיבות ענק נקים, עצם היותו של מוסד תורה הוא אור בכל מקום.