עם ישראל התברך במספר, אך לא רק

פרופ'' נח דנא-פיקארד , ו' בחשון תשע"ה

פרופ' נח דנא - פיקארד
פרופ' נח דנא - פיקארד
צילום: המרכז האקדמי לב

בפרשת השבוע מדבר ה' אל אברם על זרעו: א) וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה (בראשית יג,טז), ב) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (בראשית טו,ה).

מספר בני ישראל עצום. כנ"ל בפסוקים אחרים: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ (בראשית כח,יד), וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר (הושע ב,א).

עם זאת כתוב גם ש"לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם ... כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ז, ז). המספר הוא הנושא כאן? אולי משהו פנימי יותר.

עפר הארץ הוא דבר נמוך, דורכים עליו. זהו עם ישראל במשך שנות הגלות: גטאות, רדיפות ופוגרומים. אבל לדבר פן אחר, על "לא מרובכם" כותר הראי"ה (מדבר שור כב): "לא בשביל עצם רדיפת הכבוד נאמרו הדברים הללו, כי רדיפת הכבוד היא מדה נמאסת אצל ישראל, וכדחז"ל ע"פ: לא מרובכם מכל העמים כו' כי אתם המעט מכל העמים שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר לפני: ואנכי עפר ואפר. אבל הכוונה ... איך שע"י שמירת התורה ישיגו התכלית האמתית הנכספת והיא לעשות רצון השי"ת בהשלמת המין האנושי. כי העמים יכירו על ידי זה כבודן של ישראל ויאמרו: "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", ועי"ז יתרצו ללכת באור ד' וישתלמו כראוי, וחפץ השי"ת בידנו יצלח".

רמז לדבר כאן: עפר מורכב מגרגירים נפרדים שלא יכולים להתחבר אחד לשני, עפים לאוויר ומלכלכים. נוסיף קצת מים והעפר מתאחה ונהיה לבוץ. נזכור כאן את דברי חז"ל (תענית ז,א): מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. וגם ( בבא קמא פב,א): אין מים אלא תורה, שנאמר: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיהו נה,א).

על זה אפשר להוסיף נדבך חשוב, גם הוא מדברי חז"ל: אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה כאש שנאמר (ירמיהו כג, כט) הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' לומר לך מה' אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי (תענית ז,א). בעזרת האש אפשר להפוך את הבוץ לחומר בנייה, ללבנים. צריכים הרבה לבנים יחד כדי לבנות בית. העפר פחות הערך הפך לבניין בעזרת מים ואש. כך הוא עם ישראל: יוצא ממצב של מפוזר ומפורד בין העמים (מגילת אסתר ג,ח), מגיע למצב של בניין אחד – עם אחד ע"י חזרה אל התורה, דהיינו המים וגם אש דת (דברים לג,ב).

לתהליך הזה נמצא רמז אצל הרד"ק, על הפסוק הראשון שהבאנו (בראשית יג,טו) הוא אומר: "המשילם לעפר והמשילם לכוכבי השמים. בזמן שאין עושים רצונו של מקום יהיו כעפר לדוש ובזמן שעושים רצונו של מקום יהיו ככוכבים לרום". על הפסוק השני (בראשית טו, ה) הוא אומר: "שרמז לו כי בסוף כשיהיו ימי המשיח יהיו ככוכבי השמים שלא תשלוט בהם יד אדם ויהיו באורם לעולם".

הכוכבים הם מחוץ למגע של יד אדם. כאשר עם ישראל עושה רצונו של מקום, אין אומה ולשון היכול לפגוע בו.

ועוד הבדל בין עפר לכוכבים. ה' לא מצווה את אברם להביט בעפר. אבל לגבי הכוכבים אומר ה': הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם. אברם חייב להתבונן בשמים (אש ומים). אפשר לטעות ולחשוב שאי-סדר חוגג בשמים, שהכוכבים פזורים סתם. לא כך הדבר. בהתבוננות בהם מגלים שיש סדר, יש חוקים, מבנים בכוכבים. העולם העתיק ראה מבנה של מזלות. המדע המודרני מביט השמימה ויודע לתאר מבנים והיררכיה: כוכבי לכת, כוכבים בודדים, כוכבים כפולים, מבנים כמערכת השמש, גלקסיות, מצבורי גלקסיות וכו'. כך הוא עם ישראל, לא אוסף אקראי של יחידים, אלא עם בעל מבנה ברור: כהנים בעבודתם, לווים בשירם ובזמרם וישראל במעמדם. דרגות קדושה באדם, דרגות קדושה בזמן ודרגות קדושה בגיאוגרפיה. התורה מגדירה את המבנה והעיסוק בה ובמצוותיה בונה את המבנה. השגת הדרגה של "ככוכבי השמים" תלוייה בנו, אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ (ויקרא כו,ג).

בציפייה לישועה, שבת שלום.