יהודה גליק, ימימה מוסקרה, אברהם אבינו
יהודה גליק, ימימה מוסקרה, אברהם אבינו

1.

לפני 15 שנים הגעתי, כתבת גלי צה"ל החדשה לענייני עלייה וקליטה, לפגישת היכרות במשרדו של דובר משרד הקליטה יהודה גליק. נכנסתי בתחושה שקיבלתי – בסוף קורס הכתבים – תחום קטן ושולי, ויצאתי בתחושה שזכיתי לסקר את הנושא החשוב ביותר בעולם.

"עם ישראל חוזר לארצו", הסביר לי הג'ינג'י בעיניים בורקות, "ואת תספרי על כך בתקשורת!". אתיופיה, רוסיה, צרפת, ארה"ב – התחושה הייתה שהוא מכיר כל עולה בשמו, ועל הדרך גם מטפל בכל בעיות הפרט שיש להם. שחקן נשמה. משוגע לדבר.

בשנים האחרונות גליק הפך משוגע לדבר אחר, הר הבית. פה ושם, כשראיתי אותו במסדרונות הכנסת, התווכחנו (כשסירבתי להפצרותיו להצטרף לעליות להר). גליק היה משוכנע שדווקא דרכו תביא שלום, לא מלחמה. בסטטוס שפרסם אחרי רצח הנער מוחמד אבו חדיר כתב כך, כרגיל מכל הלב: "אני בוש ונכלם, כולי אחוז זעזוע! מתקשה לעכל שמבני אברהם, יצחק ויעקב צמחו אנשים שמסוגלים לעשות מעשה כה מזוויע. אין להם כל חלק בתורת ישראל. מוכן להיות המוציא לפועל של גזר דין מוות המגיע להם. ראו הוזהרתם: כל תגובה לסטטוס זה שתכלול ניסיון להצדיק את המעשה תימחק לאלתר".

2.

יום שני, ארבע אחר הצהריים, הסימן האחרון לאחרי החגים הגיע: גם הכנסת חזרה לעבוד. אז מה ניתן ללמוד מהישיבה הראשונה של מושב החורף השבוע?

* כולם, אבל כולם, אומרים כל הזמן שהם לא רוצים בחירות. זה נשמע הפוך מהסיפור המפורסם על הילד שצעק "זאב, זאב". כולם נעמדים מול המצלמות וצועקים: "לא זאב, לא זאב".

* וכמו בבחירות הקודמות, בנט קורץ לקול החילוני ונתניהו קורץ לקול הדתי. בעוד בנט בורח ממיתוג דוסי מדיי, ראש הממשלה לא רק עלה השבוע לשידור ברדיו החרדי "קול ברמה" וברדיו הדתי-לאומי "גלי ישראל", הוא גם החל לכתוב מדור פרשת שבוע חדש שמתפרסם במקביל בשני עלונים פופולריים שמחולקים בבתי הכנסת: "מצב הרוח" ו"עולם קטן". לסקרנים: בטור הראשון נתניהו קרא לקוראים לשאוב משמעות מספר הספרים וסיפר על חוג התנ"ך שמתקיים בביתו לזכר חמיו, איש התנ"ך שמואל בן ארצי ז"ל.

* זו טעות להתייחס לדיון על חוק הגיור כסיפור של חרדים נגד חילונים ולהיפך. הטרמינולוגיה הזאת הייתה נכונה לעשור הקודם. עניין הדת והמדינה היום הוא מורכב הרבה יותר. קודם כל, כי יש פה מגוון פנים-דתי. הדתיים במפלגות יש עתיד והתנועה לא חושבים כמו הדתיים במפלגת הבית היהודי (שגם בתוכה יש דעות שונות ביחס לגיור ובכלל) ואלה לא חושבים כמו החרדים (וגם בין ש"ס ליהדות התורה יש הבדלים). ובנוסף, גם החילונים כבר מזמן לא חושבים אותו דבר. לכאורה, הח"כים החילונים אמורים להתלהב מהצעת החוק הליברלית של אלעזר שטרן חובש הכיפה מהתנועה. אבל רבים מהח"כים הלא דתיים, בעיקר בליכוד, מתנגדים ליוזמה וחושבים שהיא תפלג את העם היהודי ושצריך לעבוד יחד עם הרבנות הראשית ולא מולה. בקיצור, השפה הפשטנית שבה התרגלנו לספר לעצמנו את הוויכוחים האלה – היא פאסה.

3.

ביום ראשון באחת עשרה בלילה צלצלה אליי הרבנית חיה ארנד. הלווייתה של התלמידה שלה, ימימה מוסקרה, עמדה להתחיל בעוד כחצי שעה. ימימה נפטרה באותו ערב אחרי שנפצעה באורח אנוש בפיגוע הדריסה בירושלים בשבוע שעבר. בחלק מהדיווחים היא הוגדרה "עולה חדשה", בחלקם "תיירת" וגם "ישראלית" או "אזרחית אקוודור". אז מי הייתה הבחורה בת ה-22? לכן ארנד צלצלה. "אני חייבת לספר את סיפורה ולזעוק את זעקתה", אמרה. ארנד ליוותה עד היום מאות צעירות במסלול גיור דומה: מלמדת אותן, מרצה, מארחת בביתה בשבתות ובחגים ועוזרת מול בית הדין, הרבנות הראשית ומשרד הפנים.

ימימה נולדה באקוודור, למשפחה של צאצאים של אנוסי ספרד. מגיל צעיר נמשכה ליהדות. אימה חסכה פרוטה לפרוטה כדי שימימה תוכל לנסוע לארץ, וגם השגת האשרה לא הייתה קלה. ימימה למדה כאן יהדות ברובע היהודי בירושלים, ועבדה קשה כדי לשלם לעורך הדין שטיפל במסמכיה. "התהליך אמור להימשך שנתיים," סיפרה ארנד, "אבל היא הייתה כל כך יסודית וכל כך בלטה לטובה, שאחרי שנה ומשהו גיירו אותה. הילדה הזאת הלכה לבית הדין של הרב נסים קרליץ והרשימה את כל הדיינים ברצינות שלה. היא אהבה מאוד את השבת ואת שולחן השבת, בעיקר את השיר 'לכה דודי'. אחרי שנפצעה, שרנו לה ליד המיטה את השיר הזה שוב ושוב, ורצינו שתתעורר.

היא הייתה שקטה אבל מלאת עוצמה, אף פעם לא העירה לאחרים, למדה עברית במרץ, וזאת למרות שקבלת הפנים של הממסד הישראלי הייתה מאוד לא נעימה. אני לא מבינה, יש ארגונים שדואגים לילדי המסתננים ולסודנים המסכנים, ועכשיו גם את חוק הגיור רוצים לשנות כדי לעשות גיור מקל יותר. והנה, מי שמגיע במסירות נפש ומתגייר באופן היסודי ביותר, צריך לעבור מסלול ייסורים מול הבירוקרטיה הישראלית. יש לי תלמידות שאפילו מגורשות מכאן. אין להן מעמד רשמי, והן צריכות להיטלטל בין הרבנות לבין משרד הפנים. הרי אין אלפים כמוהן, מדובר בקבוצה קטנה, אז מה הבעיה להסדיר את המעמד שלהן?

"היא בחרה לעצמה את השם העברי 'ימימה', על שם אחת הבנות של איוב. היא אמרה שזה מסמל את הקשיים שלה בדרך ליהדות ולישראל. בסוף, במקום להוציא לה תעודת זהות במשרד הפנים הוציאו לה הערב תעודת פטירה. מי שלא רצה אותה כאן חיה, יקבל אותה מתה. היא נקברת בארץ ישראל כיהודייה כשרה".

4.

לכאורה, מתבקש לחבר בין פרשת השבוע, פרשת "לך לך", לבין סיפורה של ימימה מוסקרה. כמה דמיון יש בין מסלול חייה לבין חייו של אברהם אבינו, ששומע את הציווי "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". אבל פרשנים רבים הדגישו מאוד את הקריאה האישית של הפרשה, ולא את החיפוש אחר גיבורים עם סיפורי חיים דרמטיים. הקורא לא אמור רק ללמוד על אברהם אבינו שיצא ממולדתו, אלא על עצמו. גם הוא אמור לצאת למסע שבו הוא בוחן מחדש את המוסכמות של ארצו, מולדתו ובית אביו, ובודק אם הוא לא חי על אוטומט, רק לפי דפוסים של תרבות וחינוך שהוטמעו בו, בלי בחירה חופשית.

הרב יהודה אריה אלתר, האדמו"ר מגור, כתב על כך בספרו "שפת אמת": "לך לך מארצך – כי האדם נקרא מהלך, וצריך לעולם ללכת ממדרגה למדרגה, ולצאת מן ההרגל והטבע, ואפילו כשזוכים לאיזו מדרגה – מכל מקום גם בזה נעשה ההרגל לטבע שני. ולכן צריכים בכל עת לחדש דרכים בנפשו".