פעם בתשע עשרה שנה מתלכדים להם לוח השנה הכללי ולוח השנה העברי. כך אנו מוצאים את עצמנו שוב ביום י"א במרחשוון, ארבעה ימים לנובמבר, ביום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

במשך שנים רבות התנהלה עצרת הזיכרון בסמוך ל - 4 בנובמבר וגיבשה את חברי מועדון השבט המזדהה עם יצחק רבין האיש וסביבתו הקרובה. האווירה ההומוגנית בכיכר גיבשה את יושביה והדירה את כל מי שלא יישר קו עם "מורשת רבין". לא טובת המדינה וערכי הדמוקרטיה עמדו לנגד עיני המארגנים אלא רצון עמוק להתלכדות חמימה ועוטפת של קבוצה פגועה שמתגעגעת לאחד מאבותיה.

בשנתיים האחרונות התגבשה קואליציה מעניינת של ראשי תנועות הנוער, בהנהגת תנועת "דרור ישראל" שהובילה עצרת חלופית, עם מסר אחר לגמרי. עצרת זו (שמציינת את מועד האזכרה על פי התאריך העברי ) החליטה לייצר פס קול ציוני הקורא לכל חלקי החברה הישראלית להתגבש ולהתחסן ביחד כנגד קולות וכוחות המאיימים על שלום המדינה.

שילוב ידיים במשפחה המורחבת הישראלית נוצר בגלל הגורל המשותף. במצבי חירום אנו מתלכדים ונאחזים בקירות הבית. הגורל הוא סוג של מגבש חרדתי המזכיר לנו שאין לעם היהודי שום אלטרנטיבה אחרת. התאריך העברי של רצח ראש הממשלה הוא גם יום הזיכרון לרציחתו של סבי, הרב משה חיים לאו הי"ד, שנספה בטרבלינקה לפני 72 שנים. ארבע רכבות יצאו מעירו, פיוטריקוב, ובהן 20 אלף יהודים, מעורבבים מכל המפלגות הרגילות של החברה היהודית. את כולם נשאה רכבת בהמות ופרקה ליד תאי הגז.

אוי לנו אם נסתפק במגבש חרדתי שכזה. הגורל המשותף לא יכול להחזיק מעמד בתור שדרת הזהות שלנו. הוא מחזיק בעת צרה אך בימי שיגרה אתה נמצא בחברה אובדת דרך.

עצרת יום הזיכרון העברי לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בהנהגת תנועות הנוער לא עוסקת באיש הפרטי אלא בקביעת היעד המשותף של מדינת ישראל. יעד שאינו חרדתי אלא חיובי. יעד שמעורר את הדור הצעיר לאחריות ולמשימה ולא לצרחנות חלושה וחלולה.

העצרת הזו מבקשת לקבוע את גבולות הגיזרה הברורים למאבק הדעות הלגיטימי המתחולל בישראל. בכיכר יעמדו זה לצד זה חברי הנוער העובד עם חברי בני עקיבא. הם לא מסכימים על דברים רבים אך ביחד יקראו לשמירת כללי החיים במשפחה המורחבת השלנו. לא לאלימות, לא לגזענות, לא לדמוניזציה.

יש עדיין השייכים לשבט הומוגני וסגור המסרבים לשלב יד עם שבטים אחרים. הם מנהלים קטטות בסגנון ארכאי שבו יש צד צודק וצד טועה. הדור הצעיר שיתכנס במוצאי שבת לכיכר בחר בדרך אחרת. לא מתקוטטים על השוני אלא מנתבים את הכוחות לנשיאה משותפת באחריות למדינה ולחברה.

החלומות שלנו שונים ולפעמים מושכים לכיוונים נוגדים. הקולות המבקשים להפריד מחלחלים פנימה ומרעילים את הלבבות. העצרת הזו מבשרת לחברה הישראלית שאנו לא מתלכדים רק בגלל גורל משותף אלא גם ובעיקר במשא ליעד משותף של תיקון חברה. אנו באים לכיכר כדי להניף ביחד את הדגל הזה ולהמשיך את המסע הארוך של עם השב לארץ הצבי שלו לא כמוכי גורל אלא כמפלסי דרך.

הרב בני לאו משמש כעמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה