1.

אינתיפאדת הדמים של העשור הראשון למילניום התחילה בירושלים. האיתותים מראים שאנחנו בתוך עוד אחת. מטריושקה. בובה בתוך בובה.

דאעש ואיראן, ובפנים ישראל, ועוד יותר בפנים השטחים, ועוד יותר בפנים ירושלים. וכמו מטריושקה, אם לא סגרת היטב את הבובה הפנימית, גם זו שמעליה לא תיסגר. ירושלים נסגרת לנו על האצבע ואחר כך על הלב. לא ויכוח טריטוריאלי, לא רחש משפטי על איפה יעבור הקו, לא מאבק על כסף ולא כבוד. ירושלים היא האבן הראשונה בדומינו.

2.

את הפגמים שלנו רואים זרים מוחלטים, מאבחנים ברגישות מודעת את מה שלא ידענו לומר על עצמנו. הנה מילים מתוך הלהיט "תקוף תעשה פיגועים" מבית חמאס עזה: "לבבות הציונים כל אחד פונה, לכיוון אחר ואין מזדהה, ממוות נבהלים והם מתחבאים, מאחורי חומות וממוגנים". אכן, ממגנים עצמנו לדעת. מוסיפים עוד שכפ"ץ ועוד מלט, מתכופפים מתחת לכדורים השורקים.

אלו התשובות שקיבלנו לרצח ולהסתה: כתב ערוץ 2 דרש את שינוי תוואי הרכבת הקלה, והציע הפרדה מפלסית. השר לביטחון הפנים הורה להפסיק את ייבוא הזיקוקים לישראל. מפקד מחוז ירושלים במשטרה הורה להציב בטונדות בתחנות. דבר אחד שכחנו: להפסיק את הטרור. בזרועות הביטחון מסוגלים לכך. הם רק צריכים לקבל את ההוראה.

3.

באותה רכבת קלה נסעו אתמול משפחות ערביות. ערבים מתגוררים בשלווה בשכונות יהודיות בכל רחבי הבירה. אבל אמש התבססה הסכמה רחבה, משרת החוץ של האיחוד האירופי דרך השמאל הישראלי ועד משפחת המחבל: היהודים אשמים בפיגוע הדריסה. כי עלו להר הבית, כי קנו נכס בשכונה ערבית, כי בנו, כי נשמו בקול רם.

הסיבה להתפרצות בבירת ישראל היא 66 שנות המדינה העברית. מי שדורס, רוצח, מיידה ומבעיר בירושלים - מבקש למחוק את הציונות כולה. לעשות UNDO לישראל. תשובתנו כאזרחים: לצאת, לקנות ולעשות חיים בירושלים.

פורסם ב"ישראל היום"