תקיפת הדורסים

הרב ישי אביעזר , י"ג בחשון תשע"ה

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

ברית בין הבתרים הייתה ההבטחה השלישית של הקב"ה לאברם על הארץ. הבטחה זו שונה הייתה משתי קודמותיה בפרשה, בכך שנכרתה עליה ברית. המבדיל בין הבטחה לברית, שהבטחה תלויה במעשי האדם ובזכויותיו, אך ברית קיימת ועומדת בכל מצב ובכל השתנות המעשים. משמעות הדבר היא, שארץ כנען הובטחה לאברם בכל אופן ובלי תנאים.

עוד מוסיפה הברית שני עניינים על שתי ההבטחות הקודמות: ירושת הארץ תבוא אחרי גלות הבנים והעם בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ורק 'דור רביעי ישובו הנה'. אך גם ההבטחה על הארץ משתנית מגבולות מצומצמים של 'שא נא עיניך וראה', לגבולות רחבים, 'מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת', ובירושת עשרה עממים.

על שאלת אברהם 'במה אדע כי אירשנה'? מורה לו ה' ליטול אחד עשר בעלי חיים. אברם מדעתו מבתר תשעה מהם, ואת בעלי הכנף הוא מותיר שלמים. המטרה היא כריתת ברית על ידי מעבר בין הבתרים. ואכן בחשכת הלילה מתוך תרדמה של אימה גדולה, מתרחש מחזה מיוחד של הופעה אלוקית לאברהם, בה תנור עשן ולפיד אש עברו בין בתרי הבהמות.

אך קודם למחזה של כריתת הברית על גבולות ההבטחה, התרחשה תקיפה אווירית של להקת עיטים דורסים, שעטה על הפגרים שביתר אברם, במטרה לחטוף את הבשר לאכילה. פעולתו המהירה והתקיפה של אברם, הצליחה להניס ולהבריח אותם מעל הבתרים.

מדרשים ומפרשים רבים הבינו בעיונם, שהבהמות המשולשות ובעלי הכנף הם אלגוריה. לשם כך יש להבין את הנמשל שמתבאר מתוך המשל, התופס מקום נרחב בפרשה. ננסה בעיוננו זה ללכת בעקבות דבריו של יונתן בן עוזיאל, ולעקוב אחרי ההתרחשות של העיטים. ואלו דבריו: "ונחתו אומיא עובדי אלילים הינון מדמין לעופא מסאבא למיבזז נכסיהון דישראל והוות זכותיה דאברם מגנא עליהון". (בתרגום חופשי: ויבואו האומות עובדי האלילים הדומים לעופות טמאים, לבזוז נכסיהם של ישראל, וזכותו של אברם הגנה עליהם).

לפירושו, הבהמות המנותחות הן נכסיהם של ישראל, שלדעת חז"ל הם הקורבנות שבזכותם יירשו ישראל את הארץ. אך הנכסים האלה עומדים למשיסה על ידי האומות העטים עליהם כעיט לבזוז ולשלול את ישראל, וזכותו של האבא היא שמגנה על בניו.

נזכרתי במחזה, בברית ובהבטחה שקראנו עליהם השבת בכל תפוצות ישראל וחשבתי, הנה הגיעו לירושלים העופות הדורסים מהפרשה, המנסים לעשות את אותו מעשה ודווקא על ידי דריסה. אין אלו הדריסות הראשונות שאירעו בירושלים ובמקומות אחרים, אך אירוע הדריסה בפרשת העופות הדורסים צריך לומר לנו משהו.

אומות העולם מנסות לנשל את ישראל מנכסיהם. ארץ ישראל היא הנכס הלאומי אותה הבטיח לנו הבורא ארבע פעמים בפרשת לך לך. ההבטחה המרובעת שחציה בריתות, היא המוחזקת לעד בידי האומה. את הנכס הזה מעוניינות האומות לקרוע וליטול מישראל. תושבי הארץ הישמעאלים עושים כל שלאל ידם, כדי לקבל לידיהם את הנכס הישראלי. אבנים, יריות, פיגועים ואירועים אחרים, הם הנסיונות הישמעאליים לבזוז את נכסינו. אך פיגועי הדריסה בשבוע שהתורה מלמדת על העיטים הדורסים, המנסים לתפוס את קודשי ישראל, הם יותר מרמז.

ההבטחה האלוקית על הארץ ארבע פעמים, לא ניתנת לערעור. גם כשהאומה עזבה את ארצה וגלתה ברחבי תבל, המשיכה הברית להפעים את הלבבות כדי לחזור אל הארץ המובטחת. מטרתו של הספר באה בראשו כפי שהביאה רש"י, ויש לשנן אותה בעל פה לעצמנו לילדינו ולתלמידינו:

למה פתחה התורה בבראשית? משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים'. כל אירועי ספר בראשית מתחילתו ועד סופו, מטרתם אחת: להודיע שהקב"ה נתן לעמו את הארץ. המאבק העיקש על הארץ, יוכרע על ידי מי שיתעקש עליה יותר. רק מי שימסור את נפשו על יישובה וקיומה, הוא שיזכה בה.

קשה היום לדור המילקי והסמרטפון להבין, שהעקשנות הבלתי מתפשרת בכל מחיר על הזכות לחיות בארץ הזאת, היא שתשאיר לנו את נחלת אבותינו. כל חולשה ורכרוכיות מתוך התחשבות והבנה, של יישור קווים ומתיחתם מחדש, לא יועילו. על הארץ, מה לעשות, יש להיאבק ובכל התוקף.

נמצאנו מפרשים את האירוע בברית בין הבתרים, כפי שה' זימן לנו בשבוע שבו קראנו עליה. את הדורסים יש לסלק כפי שעשה אברהם אבינו. זכותו של אברהם הביאה אותנו אל הארץ, ומעשיו הם סימן לנו ולבנינו ללכת בדרכו, כדי לזכות בארץ הזאת. אם לא נסלק את הדורסים בכל האמצעים, נאבד את נכסי ארץ קודשנו חלילה. את הדוגמא נתן אברהם בפרשה. את זכותו אנו מזכירים כל יום. אך עלינו ללכת בדרכו, כדי שההבטחה המרובעת על הארץ תתקיים בידינו.