קרובה סגירת ההר בפני יהודים

בעז שפירא , י"ד בחשון תשע"ה

בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

סוגיית הר הבית בוערת, ירושלים גם. בתווך אנו נדרסים וקוברים את מתינו. אתחיל ואומר שאין בכוונתי להכניס ראשי בין ענקים ולדון בסוגיה ההלכתית הקשורה עם ההיתר או האיסור ליהודים לעלות להר הבית.

כהווה ידוע, המתירים גורסים שאין כל בעיה ובלבד שהעלייה תיעשה כדת וכדין עם כל ההכנות והזהירות הנדרשות ואילו האוסרים טוענים שכל יהודי העולה להר חוטא חטא גמור וטעמיהם עימהם.

פן נוסף בוויכוח הוא טענת המצדדים לפיה אם בביצור הריבונות מדובר כי אז וודאי הוא שהעלייה להר רצויה ואף חובה והמתנגדים טוענים שהעלייה להר בנסיבות הקיימות מהווה הוספת שמן למדורה וסיכון חיים והיא מזיקה ומיותרת.

המדיניות של השלטון ידועה. בעוד שעם שחרור ירושלים נשאה בפי כל הכרזתו של מוטה גור "הר הבית בידינו" והציפה את הלבבות בהתרגשות וגאווה, הרי שבימינו היחס אל ההר הוא כאל תפוח אדמה לוהט (מחילה על הדימוי...) עמו אין איש רוצה להתעסק.

לאחרונה הבהיר השר לביטחון פנים (נכון וטוב להכניס מעט הומור גם במאמר רציני....) שאין בכוונתו לשנות את הסטאטוס קוו בהר. למי שאיננו בקיא- פירוש הדבר המשך ההגבלות החמורות על עליית היהודים להר תוך שלילה מוחלטת של זכות הפולחן, אותה זכות בה מתהדרים השכם והערב מסמאי העיניים ומוגי הלב המנהיגים אותנו בארצנו.

חוק? דמוקרטיה? בג"צ? הצחקתם את נתניהו וחבר מרעיו.

אינני יודע אל נכון מה בדיוק כתוב בהסכם השלום עם ירדן לעניין זה אך אני מכיר היטב את החטא הקדמון של משה דיין שזיקתו היחידה להר הבית הייתה ככל הנראה העתיקות בו ובסביבתו. אחרת הנני מתקשה להסביר את להיטותו למסור את השליטה בהר לוואקף הירדני העושה בו עד היום כבתוך שלו.

בפועל שולטים היום בהר הערבים. אלה לא רק שאינם נוהגים בו כבוד אלא אף מבזים אותו, משחקים בו כדורגל,מתנהגים באלימות קשה נגד כל סממן ריבונות ישראלי ובפועל מצליחים למנוע מיהודים לעלות להר כאשר הס מלהזכיר נשיאת תפילה או כל אקט אמוני אחר, מלמול בשפתיים בכלל זה.

למרבה הבושה, רשויות ה(צ)חוק משתפות פעולה עם העוול. כך לאחר כל פרץ אלימות ערבית, נסגר ההר בפני יהודים. כך מונהגים בעלייה להר בידוק משפיל ודקדקני לכל יהודי שיהדותו ניכרת במראהו החיצוני.

מצד אחד, עלתה מאד המודעות בציבור לנושא מעמד הר הבית . עלייה זו בזכות פעילים עקביים הרואים בכך ייעוד אישי וצורך לאומי. הכול מכירים את פועלם של יהודה גליק, מכון המקדש, משה פייגלין, יהודה עציון ונוספים. אלה השכילו להעלות על סדר היום הציבורי את הנושא המהותי הזה החשוב כל כך לאחיזתנו בארצנו.

אלא שהכוחות מולם מתמודדים היהודים הטובים הללו וחלקים הולכים וגדלים מעם ישראל הם חזקים יותר, לעת עתה.

לבושתנו, מתוך חולשתו בה אנו רגילים, מצא לאחרונה נתניהו את המזור ל"מתח" בירושלים. הוא פנה אל חברי כנסת מסוימים ואל יושב ראש הכנסת בדרישה "להנמיך פרופיל" בעניין הר הבית. כן פעל בדחיפות להפיס את דעתו של המריונטה הירדנית עבדאללה שכל חיות שלטונו תלויה על בלימה מחד ועלינו מאידך. גם השר ליברמן התבטא בחריפות נגד עלייה להר.

ועוד, מתרבים הקולות ביהדות האמונית שאין לעלות כלל להר. רבנים חשובים, האחרון שבהם הרב הראשי יצחק יוסף, קובעים ש"אסור ליהודים לעלות להר ולהתסיס את הערבים".

כל הסימנים מעידים שבקרוב יוחלט על איסור עליית יהודים להר, הלוואי שאתבדה.

אסיים בבדיחה- כל מי שייפגע מכך יוכל לפנות לבג"צ.