מלחמת אוסלו מתחדשת
מלחמת אוסלו מתחדשת

אנשי שמאל ועיתונאים קלי דעת מצטיירים כמי שמצקצקים בלשונם ומחככים ידיהם בהנאה (ובשמחה לאידו של ראש הממשלה) לנוכח המהומות שיוזמים מחמוד עבאס ושותפיו ומרעיו, ומתלהבים לכנותן בכינוי הערבי המתלהם – אינתיפאדה.

אינתיפאדה היא התקוממות, עממית כביכול, ללא יד מכוונת. כל מי שעיניו בראשו רואה שיש יד מכוונת, והיא יושבת ברמאללה ומשחקת באש ומעודדת את הטרור. אבל, בעיניהם מחמוד עבאס (אבו מאזן) הוא איש שלום, ומי שרצוי וכדאי להסגיר לידיו את לב ארץ ישראל ואת עיקר ירושלים במסגרת איוולת "פתרון" שתי המדינות. הם כבר אינם מדברים על שלום, ומוכנים להתאבד אפילו תמורת "פתרון" שקרי זה.

השימוש במונח הערבי כדי להגדיר את המלחמה המתחדשת איננו רק קרתנות הפושטת במקומנו ומעדיפה את הלעז – האמריקאי וגם הערבי – על פני המונחים העבריים. השימוש במונח הערבי בא לצייר את התוקפנות כביטוי עממי למאווייו של "עם כבוש", בשעה שמדובר במלחמה מתחדשת ומתמשכת שאותה מוביל הכובש הערבי, זה שהובא ארצה כסוס טרויאני בחסות "שלום" אוסלו, ומרים את ראשו בירושלים ובארץ כולה.

השימוש במונח הערבי בא לנתק את הקשר בין המתרחש בשטח לבין הגורם לו: הרפתקת אוסלו, שהחלה בהונאה כאילו מדובר בשלום והמשכה הצפוי מראש – מלחמת אוסלו, זו שכבר גרמה כאלף וחמש מאות "קורבנות שלום" יהודים ועוד אלפי "קורבנות שלום" ערבים.

על כן, לפני שהביטוי הסלחני אינתיפאדה שוב יתפשט במקומותינו יש להגדיר את המציאות באופן מדויק: מלחמת אוסלו. היא מובלת על-ידי ממשיך דרכו של רב-המחבלים ערפאת, שלמרות חזותו השונה מזו של מורו ורבו, מטרתו – ומטרת החמאס – זהה: סילוק עם ישראל מארץ ישראל: לא מ"הגדה המערבית" ולא מ"השטחים" ולא רק מיהודה ושומרון, אלא מכל ארץ ישראל. מי שאינו מבין שזו המטרה הסופית הוא תמים. מי שמבין, אבל מתנהג כאילו אין זו המטרה הסופית – הוא רמאי, נוכל וסוחר אשליות.

לא מיותר להזכיר בהקשר זה את התנהגותה הצבועה של ממלכת ירדן, המסתמכת על תעודת ביטוח ישראלית לקיום המשטר ההאשמי בה, אבל בוחשת בענייני ירושלים והר הבית. מוטב ליושב ברבת עמון לעסוק בענייניו הוא, ולהמתין ליום שבו יופל על-ידי "נתיניו" הפלשתינאים, שיקימו שם את המדינה הפלשתינאית האמתית. זו המשמעות היחידה האפשרית של 2 גדות, 2 מדינות, 2 עמים. אל לה לישראל להתערב בנעשה שם.

במוקדם או במאוחר, הרוב הפלשתינאי יגיע לשלטון שם בדרכים דמוקרטיות או אלימות. אז יוכלו ערביי ארץ ישראל המערבית להמשיך לגור בבתיהם ולהצביע לבית נבחריהם ברבת עמון. אז כבר לא יהיה בסיס לטענה שלפלשתינאים אין מדינה. עד אז אין מנוס מלנהל את הסכסוך, אבל בלי להתפתות להזיות נוסח "שלום אוסלו" שתוצאתו הבלתי נמנעת היא מלחמת אוסלו.