האיש והים של גוש קטיף

דתיה יצחקי , כ"ג בחשון תשע"ה

דתיה יצחקי
דתיה יצחקי
צילום: עצמי

ביום שישי כ"א חשוון פתחתי את הדואר במחשב ומולי זעקה ההודעה- שלמה אזולאי הובא למנוחות בקיבוץ רביבים...

והעיניים מסרבות להאמין והלב כואב.

פגשתי לראשונה את אזולאי כשריכזתי את יישובי אמנה בחבל קטיף – הוא היה המזכיר המיתולוגי של דוגית – ישוב בהתהוות. דרך ארוכה שטה דוגית כשעל סיפונה, מסתער כהרגלו המזכיר. החזון שלו היה הקמת ישוב דייגים ואנשי ים לחופה של מדינת ישראל. שנים רבות היטלטלו לאורך החופים וביקשו להם מקום, ובזה אחר זה נשרו החברים.

לבסוף נמצאה הגבעה בצפון החבל הצופה אל הים, שאליה הגיע קומץ מהגרעין המקורי ועם השנים הקים ישוב לתפארת. אך זה לא היה על החוף ממש... אזולאי שהייתה לו אשה והיו גם ילדים בפרק אחר, רצה את הים "ממש" ולכן התיישב במסעדה נטושה בחופו הדרומי של גוש קטיף, פתח בה את "המרפסת הכחולה" שהפכה לישוב של איש אחד.

לאורך השנים היינו נפגשים, תושבי "ערי החוף" של הגוש, אצל אזולאי – החלוצים מתל קטיפא בצפון והוותיקים מכפר- ים שבדרום, על "המרפסת הכחולה" במרכז.

שם לחופו הזהוב של הגוש חלמנו חלומות, לחמנו מלחמות, היינו צעירים...

ואזולאי- תמיד מוצא לו יעד להסתער עליו- מטיל את מלוא כובד משקלו... על בעיות ביטחוניות ובעיות בטיחותיות, על עוולות חברתיות ועל ישוב ארץ ישראל כשעזה תחילה.. ולמרות המלח והרסס והמחסור במים, תמיד היה גם ירוק במרפסת הכחולה.

אחר כך הגיעה ההתנתקות. קודם התנתק העם היושב בציון ממולדתו, מערכי הציונות וישוב ארץ ישראל. אח"כ התנתקנו האחים שבמולדת, ויהודי גירש יהודי, ולבסוף התנתקנו אנחנו "תושבי גוש קטיף לשעבר" איש מאחיו ונפוצנו כפליטים ברחבי ארצנו.

היו קהילות מתוכנו שלמרות הכאב והשבר הגיעו אל הנחלה ובנו את בית הקבע במהלך השנים. אחרים, רבים, רבים מדי בשנת העשור לגירוש טרם קבעו את מושבם.

ואזולאי כהרגלו הסתער על יעד – צריך לייהד את הנגב... ועל יד קיבוץ רביבים שבדרום הקים את חוות אשב"א (אזולאי שלמה בן אברהם), חווה לתפארת למרות כל המכשולים, וכהרגלו צבע את נאת המדבר שלו בירוק...

אנחנו נדדנו הרחק צפונה ובפתחה של כל שנה התקשרנו לברך, וכשירדנו מדי פעם לדרום אחרי הגשם, לראות את הפריחה במדבר קפצנו לבקר. הזמן עבר מהר, אצל אזולאי צמחו העצים, אצלנו צמחו הילדים, ועדיין חולמים חלומות, ועדיין לוחמים מלחמות , כבר לא כל כך צעירים. לאחרונה דיברנו בפתחה של תשע"ה, ברכנו שתהיה שנה טובה, אזולאי אמר תשמרו על הבריאות, אמר תבואו לבקר...

תנחומים מקרב הלב למשפחת אזולאי היקרה, חבל על דאבדין ולא משתכחין,

יהא זכרו ברוך.