על הגיור

הרב פרופ' דב פישר , כ"ד בחשון תשע"ה

הרב דב פישר
הרב דב פישר
צילום: עצמי

חשבו לרגע מה מלמדים אדם שמבקש באמת להתגייר ולהיות יהודי. אותו אדם מגיע עם רצון להצטרף לעם חשוב ועתיק שהביא לעולם את המונותיאיזם, את יום המנוחה השבועי, את העקרונות הגדולים של עשרת הדברות, את הדברים הנפלאים של התורה ונביאי ישראל.

אולי זאת בחורה שרצתה להיות יהודייה מאז שקראה את "יומנה של אנה פרנק", או בחור שהחל להטיל ספקות ביסודות של הדת שעליה גדל, ולכן היא או הוא באים להתוודע ליהדות, והם לומדים רעיונות נפלאים וערכים חשובים, ותוך כדי זה הם לומדים גם...

שיהודים שורפים פירורי לחם על המדרכה בבוקר אחד בחודש אפריל. אנחנו אמנם לא מאמינים ברוחות רפאים, אך אנחנו משאירים דלת פתוחה לאליהו הנביא. אנחנו משלמים הון בשביל שני מושבים טובים בבית הכנסת לטקס שבשיאו אדם תוקע בקרן של איל (מאמץ שתוצאותיו לא תמיד עקביות) כל עשר דקות. אנחנו משליכים פירורי לחם לאגמים, מתפללים לגשם כשמזג האוויר סוף סוף מושלם, עוברים לגור בבקתה רעועה למשך שבוע.

אנחנו מנענעים מין לימון שמחירו 60 דולר שחייב להיראות מושלם, אך אין בו טעם או תועלת, וכעבור כמה ימים כבר אין לנו חפץ בו. הגברים כורכים רצועות עור סביב הזרוע, והנשים קורצות חופן מן הבצק ושורפות אותו. אנחנו משלמים חמישה דולרים או שקלים כדי לפדות בן בכור, כמו בסיפור עוץ-לי גוץ-לי.

וזה לא הכול. ערב אחד בשנה אנשים מבוגרים נכנסים לבית הכנסת בתחפושות מגוחכות ומטלטלים רעשנים או חובטים בסירים במהלך קריאה רצינית באחד מספרי התנ"ך בבית הכנסת – ובכל הזמן הזה דורשים מההורים להקפיד שהילדים ישמרו על שקט מוחלט בזמן הקריאה. בשבת יהודים אינם נושאים איתם חפצים מחוץ לבית אלא אם כן יש באזור חוט שמחבר בין עמודי הטלפון שלבסיסם מחוברים קרשים אנכיים קטנים. על חלק מתוויות המזון מופיעה כל חותמת כשרות שאפשר להעלות על הדעת, בלי להשאיר מקום כמעט לשם המוצר או למרכיביו. רב אחד תומך בכשרות "כוכב", אבל לא אומר דבר על כשרות "משולש" או "לוחות". רב אחר תומך בכשרות "עיגול" אבל לא אומר דבר על כשרות "חצי ירח" או "ריבוע". (איש לא בחר לו כסימן מסחרי לכשרות צורת צלב). וזה לא נגמר בזה.

אם אתה מפיל סידור, אתה מנשק אותו לעיני כולם. הפלת חומש – נשק בפומבי. הפלת כיפה- נשק. כשספר תורה עובר – מנשקים אותו. אך אם אשתך נכנסת לחדר - שלא תעז לנגוע בה פומבי! במקביל, כשספר מתיישן, אנחנו קוברים אותו (לא, אנחנו לא שותלים ספרייה), ואנחנו אוכלים "לחם עוני" שעולה 32 דולר לקילו (שלא לדבר על הנפת תרנגול מעל הראש בוקר אחד בשנה).

אם עוצרים לרגע וחושבים על זה, קל להבין את המבוכה והתהייה שחשים מועמדים לגיור. איך אדם שבא מבחוץ אמור לדעת מה ביהדות הוא שיגעון ומה דורש כבוד מוחלט ודבקות צייתנית שאין לקרוא עליה תיגר? זאת אחת הסיבות שמועמדים רבים לגיור מודאגים לעתים ואינם יודעים אילו שאלות מותר להם לשאול בלי לעורר ברבנים מורת רוח או אנטגוניזם – או העונש הנורא מכול - עיכוב בלוח הזמנים.

בתחילה הופתעתי כשפגשתי אנשים שעברו קודם כול "גיור רפורמי" מבלי לדעת שיש משהו אחר, ואחר-כך "גיור קונסרבטיבי", ורק לבסוף, כשגילו אורח חיים של תורה ומצוות – את האורתודוכסיה – באו בפעם השלישית ועברו את הגיור שבו רצו מלכתחילה. תיאורים של מסעות דתיים כאלה נראו לי קצת מוזרים, עד שיום אחד נפגשתי עם כומר לותרני בעניין משותף. עד אז חשבתי שבכתות הפרוטסטנטיות יש מתודיסטים, בפטיסטים, אפיסקופלים, לותרנים ועוד. אך עד מהרה הוא השמיע הערה אגבית שהתייחסה לשלוש כתות נפרדות בתוך הלותרניזם האמריקני: הלותרנים של הסינוד של ויסקונסין, של הסינוד של מיזורי ושל הכנסייה הלותרנית האוונגליסטית של אמריקה. על אף שאני איש העולם הגדול, בוגר אוניברסיטה מליגת הקיסוס ומרצה למשפטים – לא היה לי מושג שבתוך הלותרניזם האמריקני יש שלושה זרמים נפרדים עם אמונות סותרות. ברגע ההוא הבנתי טוב יותר מה עוברים מועמדים לגיור רק כדי להצטרף ליהדות. זה תהליך שדורש הרבה רצון ואומץ רב.

גיליתי שלעקרונות הבאים חשיבות מכרעת בתהליך הגיור:

1. כל מועמד לגיור צריך לקבל או למצוא לו רב מקומי תומך שיקשיב לו ויוכל לייעץ ולסייע לו, להשיב לו על שאלות בנושאי דת, לתת לו ייעוץ רוחני ורגשי, להדריך אותו ולסייע לו למצוא הזדמנויות לקיים מצוות וללמוד עוד על היהדות. הרב התומך יעזור לו ליצור קשרים חברתיים ולהשתלב בקהילה היהודית במקום, יארגן לו שפע של הזמנות לסעודות שבת, ואף יאמר למועמדים מסוימים לגיור שזה לא הזמן המתאים להמשיך בתהליך, ומצד שני, יתמוך בלהט במועמדים אחרים שלפי הבנתו מתקדמים בדרך הנכונה.

2. הרב התומך חייב להיות ישות נפרדת לגמרי משלושת הרבנים שמשמשים דיינים בבית הדין לגיור. הדיינים בבית הדין לגיור – על אף שהם אנשים רגישים ונחמדים - חייבים לשמור על ריחוק רגשי ואובייקטיביות. הרב התומך, לעומת זאת, חייב להיות "הפרקליט" שפועל למען המועמד שלו מול בית הדין כשיש בכך צורך, להיות זה שמעביר לדיינים את השאלות של המועמד ואת ההתלבטויות שלו ולהשיג עבורו מידע מוגדר וברור על מנת לפוגג את כל הדאגות והחששות שיש למועמד.

3. אסור לרב התומך לקבל שום תשלום או פיצוי אחר בעבור תפקידו כרב תומך. השכר שהוא מקבל מהקהילה אמור לספק את צרכיו ולכלול גם הזמן והמאמץ שהוא יצטרך להקדיש, כחלק מתפקידו, כדי לסייע למועמדים לגיור. בניגוד לזאת, בית הדין צריך וראוי שידרוש תשלום צנוע אך משמעותי עבור הזמן שהוא מקדיש, השירות לציבור והעלויות המנהליות – יש לקבוע מחיר הוגן, סביר ושקוף מתחילה. למרות זאת, אין לפנות למועמדים לגיור בבקשה לתרום לשום ארגון, איגוד, או מפעל יהודי שיש לרב התומך או לאחד הדיינים קשר כלשהו אליו כל עוד תהליך הגיור נמשך.

4. יש ליידע את המועמדים לגיור מתחילה שתהליך גיור אורתודוכסי סביר אורך לפחות שנה, ולעתים אפילו שנתיים. ההבדל במשך הזמן תלויים במעשים של כל מועמד או מועמדת לגיור: בנכונות לעבור לגור במרחק הליכה מבית הכנסת והקהילה, במידת המחויבות שהוא או היא מפגינים, בהתמדה ובנוכחות שלהם בכל השיעורים, ברצון ללמוד עברית, בהגעה הביתה מהעבודה בזמן בימי שישי, ובכלל במאמץ לנהוג על פי התורה והמצוות ולאמץ אורח חיים תורני. בפרקי זמן קבועים לאורך התהליך, רצוי כל שישה חודשים, צריך המועמד לקבל בכתב הערכות מעודכנות וברורות עם מידע לגבי תהליך הגיור שלו ופרק הזמן שהוא צפוי להימשך. על הרב התומך שלו להעביר לו את המידע הזה בלי שיהוי. העדכונים האלו יסייעו לו לתכנן את חייו, לקבל החלטות בענייני עבודה, בית, אהבה ונישואים ולפעול בהתאם.

5. המועמדים לגיור יקבלו הדרכה ממדריכים מאותו המגדר, אישה לאישה, וגבר לגבר. מועמדים לגיור צריכים לקבל תוכנית לימודים רשמית מהיום הראשון, ותוכנית הלימודים הזאת צריכה להיות אחידה. הרב התומך יהיה אמנם משאב מועיל, אך המדריך או המדריכה יהיו אלה שישמשו למועמד או למועמדת מורים לענייני יהדות בכל החודשים הארוכים של הלימוד ותהליך הגיור.

6. רבני הקהילות והקהילות לעתים קרובות נכשלים כישלון חרוץ במשימה לשלב בקהילה את המועמדים לגיור (כמו גם רווקים ורווקות בגיל העמידה או בגיל מבוגר יותר) ולהפוך אותם לחלק מהרשת החברתית שלהם. האנשים האלה שמתקשים להשתלב בחברה הם "הלוי, האלמנה והיתום" של העולם היהודי המודרני, וחיוני שהקהילות – ובמיוחד רבניהן - יבינו שחייבים להתאמץ ולפתוח את החוגים חברתיים הסגורים כדי שהנכסים הנפלאים והאידיאליסטיים האלו בחיינו – אותם יהודים מבחירה – לא ירגישו מבודדים. לקראת סוף התהליך, יש להצמיד לכל מועמד או מועמדת "בית מדריך", בעל ואישה למשל, בתוך הקהילה שייקח על עצמו את המשימה להתיידד עם המועמד, לבטא את החששות שהוא מתקשה להביע בפני הרב התומך שלו, לארגן לו הזמנות קבועות לסעודות ערב שבת ויום שבת ולעשות הכול כדי לוודא שהוא יתקבל בחברה ובקהילה בזרועות פתוחות.

7. לפי הסכם כתוב ופומבי בין הרבנות הראשית לישראל וההסתדרות רבני אמריקה נקבע פרוטוקול רשמי של נהלים ואמות מידה לגיור. חיוני שהמועמדים לגיור יידעו בוודאות שגיור שהושג ביושר ובהתאם לפרוטוקול הזה לעולם לא יבוטל. במקרים נדירים שבהם מועמדים הונו את הדיינים ביודעין ובכוונה תחילה, או שיקרו לבית הדין (למשל, אם טענו שהם דבקים ביהדות בכל מובן כאשר בחשאי החזיקו באמונות של דת אחרת, או הונו את בית הדין בדרך אחרת), ברגע שבית הדין יגלה את דבר ההונאה, הוא פשוט יבהיר שהגיור מעולם לא היה. אך, לעומת זאת, גיור שנעשה ביושר ובתום לב ובהתאם לפרוטוקול יהיה גיור לנצח – מה שיבהיר שוב מדוע גיור אורתודוכסי דורש זמן, זמן ללימוד, לקיום המצוות ולשינוי אורח החיים.