הקול והידיים

הרב ישי אביעזר , כ"ה בחשון תשע"ה

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

קולו של יעקב המוסווה בבגדי עשיו לפני יצחק, העניק לו ולנו את ההיגד הטראומתי בפרשת השבוע, המלווה אותנו מאז ומעולם: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו".

אין לך סתירה גדולה מזו, שקול יעקב וידי עשיו באים כאחד. קול יעקב הוא פה של תפילה ותורה, ואילו ידיים של עשיו עוסקות בשדאות וציד. קולו של יעקב יוצר חיות ומעניק חיים, ואילו ידי עשיו, נוטלות את כוחות הטבע ומשעבדות אותם לציד של נטילת חיים.

התמיהה הזאת בדברי יצחק הייתה אמורה להשאיר את הברכה בידיו, ולא להעניק אותה מחמת הספק. אך הוא פועל הפוך, על אף הסתירה ואי ההבנה, הוא מעניק את הברכה לבן העומד מולו. שלוש פעמים מנסה יצחק לברר את זהותו של הבן, ולא מסתמך על תשובותיו. תחילה אחרי הפליאה על הזמן הקצר, 'מה זה מיהרת'. שניה על ידי המישוש 'האתה זה בני עשיו אם לא'. ושלישית 'אתה זה בני עשיו' על ידי הנשיקה.

פעמיים מציינת התורה את ברכתו של יצחק, פעם אחרי המישוש ופעם אחרי הנשיקה. לומר שהספק לא מנע את הברכה, אלא להפך העניק אותה, ואף הוסיף אישור 'גם ברוך יהיה'. שלב המישוש מתפלא על הסתירה שבין הפה והידיים, שלב הנשיקה מלמד שאין סתירה, יכול להיות פה של יעקב עם ידיים של עשיו המלאות ריח שדה אשר ברכו ה'.

ייעודו של הפה הוא לתעל את הידיים ליצירה של חיים. ריח שדה של חקל תפוחין קדישין וריח גן עדן, הוא שילוב של תפילה ותורה עם יצירת חיים של שדאות ארצישראלית, המפריחה שם שמים מתוך רגבים של עפר הארץ. אך כשהידיים של עשיו לא מסתדרות עם הקול של יעקב, ולא מצליחות לקבל ממנו כוחות רוחניים, אזי ברכתו של יצחק הופכת לדם של 'על חרבך תחיה'.

יצחק הבין שהקול של יעקב והידיים של עשיו, יכולים לעבוד בהרמוניה אחת. אך בפועל הפכו הקול והידיים לשנאת עולם שהפכה להלכתית בדברי רשב"י: 'בידוע שעשיו שונא ליעקב' (רש"י בראשית לג,ד). אך חכמינו ידעו לומר בנחרצות: "על ידי שקולו של יעקב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין הידיים ידי עשיו. וכל זמן שאין קולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, הידיים ידי עשיו" (פתיחתא דאיכה רבתי ב).

יהודים שנרצחים בבית כנסת בירושלים בפרשת 'תולדות', הם יותר מסמל מדמם לדברי חכמינו. הרצח זועק, על אף שקולו של יעקב בבתי כנסיות, בכל זאת הידיים ידי עשיו. החרב של עשיו חודרת גם לתוך בית הכנסת, כדי למנוע תפילה. הפה של יעקב פוסק מתפילתו, בגלל תאוות חיי החרב הישמעאליים.

אין לנו ספק שידי עשיו באות למנוע מהפה של תורה ותפילה, להיאחז ולהשתרש בארץ ישראל. הידיים האלה יודעות שהאומנות שלהן תקשה על הפה. אך גם אנחנו יודעים שהידיים האלה לא יצליחו לרפות את ידי יעקב. שבנו אל הארץ הזאת כדי לבנות אותה בתפילה ובתורה, ולא תוכלנה כל ידיים אחרות להפסיק את הבניין הזה.

ילמדו הישמעאלים והנוטלים אומנותו של עשיו מפרשיות השבוע. מה עלה בגורלו של ישמעאל, ומה עלה בגורלם של בני אברהם. זה מגורש ואלה מורחקים מן הארץ, כדי להבטיח עוד בחיי אביהם, שאין להם כל זכות בארץ הזאת.

יתרה מזאת. כשיעקב חוזר מחרן, אחרי גלות של יותר מעשרים שנה, בהן ישב עשיו בארץ כנען ופרש את שליטתו עד הר שעיר, הוא הולך למקום אחר. התורה מאריכה ומפרטת את הכתוב בפרשת וישלח כדי להדגיש: "ויקח עשיו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קניינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו".

עשיו מפנה את הארץ ללא אומר. הוא מבין שאת ארץ כנען קיבל יעקב מיצחק כברכת אברהם. הברכה הכתובה בסוף פרשתנו, מבהירה חד משמעית שאין לו כל חלק ונחלה בארץ. הוא נשאר בה כל עוד היה יעקב בגלות, אך כשיעקב שב לארץ, הוא מפנה את מקומו והולך להר שעיר.

גם ישמעאל וגם עשיו מבינים מכירים ויודעים, שהארץ הזאת שלנו היא, ואין להם כל חלק ונחלה בה. אך הם סבורים שאם הם יפעילו את הידיים, הם ישתלטו על הקול ויצליחו ליטול חלקים מהארץ. אנו בטוחים, עם כל החולשות שלנו, שכל הנחלה שלנו היא, אף אם הם נוטלים בה חלק. תפקידנו העיקרי הוא להגביר את הקול בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, כדי שלידי עשיו ל תהיה כל שליטה בארץ הזאת.