המקרים הקורים לנו בשבועות האחרונים, צריכים לעורר כל אחד לפשפש ולמשמש במעשיו כפי ביאור רבינו הרמח"ל במסילת ישרים בדרכי מידת הזהירות.

ואם הפרט צריך ליתן אל ליבו, ק"ו שהדור כולו צריך להתעורר בתשובה, כאשר ד' פוגע בבחירי הדור הקדושים באופן נורא כל כך, בהרצחם על קידוש ד' מעוטרים בתפילין.

כל אחד מחוייב מדאוריתא לעשות תשובה אמיתית, וכן הדור כולו חייב בכך, כדבר ד' ביד משה- "וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי, וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב" חס ושלום.

האומר שהכל מקרה ושאין קשר בין הפורענות למעשינו הרעים כפרט וככלל, הרי הוא כופר ביסוד התורה ומרבה את הפורענות.

אנו יודעים שהכל מושגח, ואם יש פגיעה אלוקית בבחירי עבדיו ותמימיו בבית הכנסת כקרבנות ציבור, על כולנו לעשות תשובה, כדברי הרמב"ם הידועים בנושא זה.

יש בפורענות הנוכחית משום סטירת לחי אלוקית לכלל האומה ולכל אחד ואחת מאיתנו. בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד- הנספים עלו כעולה לד' ואנו נשארנו בעולם התחתון לשנות מעשינו הרעים. הרי אנו נזופים, כעבד ששפך לו רבו קיתון של דם בפניו.

לענ"ד ראוי לכולנו בעת הזו לקרוא את דברי בעל העקידה זצ"ל, על כך שפורענות באה על הכלל מטעם עיקרי של מתן לגיטימציה פורמאלית-ציבורית למגמות אסורות-

"כמה פעמים נתחבטתי על זה, אודות הנשים הקְדֵשׁוֹת שהיה איסורן רופף ביד שופטי ישראל אשר בדורנו, ולא עוד אלא שכבר יאותו בקצת קהילות ליתן להם חנינה ביניהם. גם יש שמספיקין להם פרס מהקהל, כי אמרו, כיוון שמצילות את הרווקים או הסכלים מחטא איסור אשת איש החמור, או מסכנת הגויות, מוטב שיעברו על לאו זה של קדשה, משיבואו לידי איסור סקילה או סכנת שרפה.

ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם, והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים ושלא ברשות בית דין, חטאת יחיד הוא, והוא בעוונו ימות, על ידי בית דין של מעלה או מטה, וכל ישראל נקיים. כמו שהיה עוון פילגש בגבעה, אם היו בית דין שלהם מוסרים האנשים הרעים ההם לבדם ביד ישראל.

אמנם, החטא הקטן, כשיסכימו עליו דעת רבים והדת נִתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כולו, ולא ניתן למחילה, אם לא בפורענות הקהל כמו שהיה בבני בנימין שהשתתפו בעוון, והוא היה עוון סדום, כמו שביארנו, שהם ובתי דינים שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון".

בחודשים האחרונים, באה עלינו 'פורענות הקהל' במלא מובן המילה. ועתה עלינו להרהר בקול במה אנו חוטאים בהחלטותינו הכלליות כאומה, דהיינו במה טועים נציגי האומה בכנסת בהחלטותיהם בזמן האחרון בתחומי ההנהגה החברתית והדתית.

בנוסף, עלינו כחברה לברר במה אנו טועים בכיוון התרבותי בו אנו צועדים ולא רק מה לא טוב בחקיקה של נבחרי הציבור. בדיקה זו, היא חובה מדאוריתא, וצריכה להיעשות מעל בימת כנסת ישראל, בבתי המדרש, ובכל בית בידי ראשי המשפחה.

הנסיון להתחמק מביקורת עצמית בטענה שאיננו מבינים את מעשי ד', הוא עצת היצר ומנוגד להוראת התורה דלעיל. אמנם איננו יודעים באופן מדוייק מאד על מה באה פורענות, אך אנו יודעים באופן כללי על מה באה- 'על עזבם את תורתי', ברמה הציבורית-נורמטיבית. ועל כך יש לשוב בתשובה גמורה ובלי תירוצים.

בנוסף לבירור הציבורי-נורמטיבי, יש עוד נושא שעלינו להתעורר בו.

נראה שנשכחו מאיתנו דברי רש"י על הפסוק 'והורשתם את הארץ וישבתם בה', 'והורשתם אותה מיושביה, ואז וישבתם בה תוכלו להתקיים בה. ואם לאו, לא תוכלו להתקיים בה', ונשכחה הכרעת רמב"ן בגדרי מצוות כיבוש א"י. אנו שוכחים שיש כאן מלחמה על ריבונות מלכות ישראל בירושלים, ואין בה ואקום. או שננצח עד הסוף כהדרכת התורה, או שלא נחיה בארצנו כעם.

על כן יש להעניש בכח הזרוע את שכונת ג'בל מוכאבר שבה גרו המחבלים שרצחו בהר נוף. זהו בדיוק אותו מקום ממנו יצא הרוצח שפגע בישיבתנו הקד' לפני כמה שנים, וכמה מעשי רצח נוספים יצאו משם. ודאי השכונה רובה ככולה תומכת באותם אנשים, ובחבריהם המיידים אבנים בכל ערב על חיילינו. יש בענישה קולקטיבית זו שלוש מצוות- הטלת מורא כהגנת ישראל מיד צר, כיבוש א"י מיד מי שאינם מקבלים מרות מלכות ישראל על הארץ, ונקמת ד' בעושי עוול.

אתמול לאחר הרצח נסעתי לתוך שכונה ערבית זו, על מנת לראות בעיני האם וכיצד הם חיים במצוקה. והנה, בתים מפוארים, רכבים נאים, תשתיות, ילדים וזקנים ברחובותיהם לבושים היטב. לא מצוקה אישית מביאה למעשה תסכול, אלא אידיאולוגיה דתית ציבורית של הקמים על ד' וישראל משיחו.

אסור לנו לירא מנשיקות ונשיכות עשו שבמערב או מישמעאל המצחק במזרח, אלא לעשות את ציווי ד' לרשת ארצנו במלוא התוקף ובבטחון מלא בצור ישראל שמלווה אותנו בגאולתנו.

להרוס בתים של מחבלים הוא מעשה טפל של מוסר נוצרי-מערבי מדולדל, המגיע ממי שאינו מבין מהי הנפש הערבית, אשר מעריכה את כח הזרוע והגבורה ובזה לחולשת האדם.

על מנת להכריע את הקרב יש להגלות את השכונה ממקומה, על ילדיהם ואמהותיהם המרושעות המחנכות מגיל ינקות לרצוח את עם השם. לאחר גלות שכונות ויישובים שלהם, פעם ופעמיים, יותר לא יעזו להרים ראשם גויי הארץ הנותרים תחת ידינו. כך כבשו רבותינו- משה, יהושע ודוד, וכך יש לנהוג בדרך התורה, עד רידתה.

אמנם לצערנו כעת לא התורה מובילה את החלטת העם אלא תרבות מערבית (ודתית) של זכויות הפרט המופרזות. ועל כן לא גלות תבוא לשכונת הרצח אלא המשך פריחה והנאה בחינם. ואנו נמשיך לבכות עד שהתורה תוביל את המדינה, ועוד בה עשיריה והיתה לבער ח"ו, עד שעם ישראל ישא פניו לתורה.

עלינו לחנך את העם, ולזכור ולהזכיר לתלמידינו ולעצמנו- רק בד' נעשה חיל, ורק הוא יבוס צרינו. לא כח וטקטיקה לבדם, לא לאומנות חילונית-אנושית, וגם לא הכלת האוייב. אלא גישה של תורה אלהית המורה לנו לרשת הארץ ולכונן בה תרבות של קודש בלי בילבולים מערביים ובלי ויתורים לישמעאלים. בסיעתא דשמיא ננצח.