אנחנו לעצמנו

מאיר גרוס , כ"ז בחשון תשע"ה

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

אולי אנחנו עדיין מאמינים באנושיות שלהם. שליבם אינו ערל לחלוטין. וחשבנו שאולי נראה איזושהי עצומה.

אולי מודעה גדולה שלהם בעיתון, אפילו הוא שמאלני. כמה מילים המגנות רצח של בני אדם רק בגלל שנאתם. אבל התאכזבנו קשות. אותם פרופסורים הממהרים להוקיע כל מעשה שלא נראה נכון או אנושי בעיניהם, ועושים זאת בפומביות מוחצנת, שתקו הפעם. האמנים, המשוררים, הסופרים ומה שמכונה "אנשי רוח" לא הניבו אפילו משב רוח אחד קליל.

לא ראינו גם מסיבת עיתונאים של אנשי המועצה לשלום וביטחון. הפעם הם שתקו. כל עמותות השמאל מילאו פיהם מים. "בצלם" אינם רואים צלם אלוקים במתפללים הנרצחים בבית הכנסת שלהם. הרי זו אינה דלת מסגד ולכן לא מטריד את מנוחתם. התנועה הרפורמית, לא תתרגש מבית כנסת אורתודוכסי מוצף דם יהודי. "שוברים שתיקה" לא ישברו אותה בגין רצח ישראלים- יהודים כמו גם דרוזים. רבני השמאל באגודותיהם, לפתע אינם רואים עצמם מוסמכים להגיב על שחיטת יהודים בתל אביב או בגוש עציון. "רופאים ללא גבולות", שמים מחסום לפיהם. נשות "מחסום ווטש" חוסמות כל מחאה אנושית.

ואנחנו לבד. רק לעצמנו. יהודים אכפתיים וכואבים.

היכן כל אנשי הציבור שיש להם להגיד משהו על כל דבר. חברי כנסת ואחרים היודעים לתקוף כל מה שנראה להם כפגיעה לא מנומסת בערבי או במוסלמי. הפעם נאלמו דום. ומה לגבי הפה הגדול של ח"כים ואישי ציבור ערבים? האם שמענו התבטאות אנושית מהלוחמים בעד זכויות הערבים? לדעת שיש בהם גם ניצוץ אנושי של סימפתיה, הזדהות עם  יהודים. חשבנו, חלמנו  ולא מצאנו.  כי אנחנו לבד. הם, כולם, אינם רואים בנו את "האחר זה אני".

גם את תגובות העולם אנו שומעים וקוראים. הם פשוט לא סופרים אותנו. ולכן, אנו צריכים לעשות מה שטוב לנו. לא להתחשב אלא במה שאנו רוצים ויכולים לעשות. ואני מבקש לא לחזור על דברים שנשמעו אלא להוסיף כיווני חשיבה. אם נשבענו "לא עוד" הבה ונשדר גם את המסרים הבאים:

הרוצחים אינם יכולים להיקבר על אדמת ארץ ישראל. דינם כדינו של אייכמן שאפרו פוזר בים. מי שפשעו הוא פשע מלחמה, פשע נגד האנושות, גם עונשו צריך להיות דומה. יש להשליך את גופותיהם מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת היהודים. לא רק הפעם בעקבות הרצח בהר נוף. זה כלל שיש להכיל על כל הרוצחים יהודים בגלל יהדותם. רוצחי היהודים  והדרוזים צריכים לפצות את משפחות הנרצחים. נכסי הרוצחים ונכסי משפחותיהם  ישמשו לתשלום קנס על הפשעים. יש פה הגיון פשוט. מעבר לצד ההרתעתי שבכך.

מי שפגע והזיק, מפצה את קרבנותיו. וגם בזה, יש להחיל את התשלום על כל רוצחי יהודים בגין יהדותם, וחיילי צה"ל ושוטרים בגין המדים שהם לובשים. אין להרשות גילויי שמחה על רצח. ואל לנו להשלים עם הפיכתם לגיבורים של הרוצחים הפחדניים הללו. לא יהיו אוהלי אבלים, ולא יהיו לוויות כלל. כל מי שמביע את שמחתו ואת אהדתו לרוצחים יסבול מסנקציות עד לשלילת אזרחותו וזכויותיו כתושב בישראל. השמחה הזאת היא הצהרה ברורה על שותפות למעשי רצח. והשותף- ייענש כשותף. ונא להפעיל את השב"כ ואת צה"ל בחיסול כל המעורבים ברצח. ספקי המודיעין, מממני רצח היהודים, שותפים בכל רמה, כל מי שידו הייתה שם- תיגדע. אנא, חברים יקרים ואהובים בזרועות הביטחון: הפסיקו לריב ושתפו פעולה בתחומים המקצועיים שלכם. שופך דם האדם – ישלם בדמו.

אולי שדר ברור וחזק יתרום לחיסול הטרור והרצח. ולפחות נדע שאנו נוקטים במרב המאמצים כדי למנוע רצח נוסף.