מאה שערים של רחובות

הרב ישי אביעזר , כ"ח בחשון תשע"ה

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

בראש חודש כסלו תרל"ה (1874), בשבוע שבו קראו בבתי הכנסת את פרשת 'תולדות', הושלמו בנייתם של עשרת הבתים הראשונים בשכונה הירושלמית החדשה 'מאה שערים'.

'חברת בוני ירושלים', החליטה לפרוץ ולצאת מתוך העיר העתיקה, ולבנות שכונה חדשה לתושבים, שצר היה להם המקום בין החומות. זו הייתה תחילתה של הבנייה מחוץ לעיר.

ארבע שכונות הגיחו מבין החומות לפני 'מאה שערים': 'משכנות שאננים' (תרט"ז 1855), 'מחנה ישראל' (תרכ"ו 1865), 'נחלת שבעה' (תר"ל 1869) ו'בית דוד' (תרל"ג 1873). פרשתנו מהווה אבן פינה בתולדות ההתיישבות החדשה בארץ ישראל, המתעוררת מתרדמת הגלות.

יואל משה סלומון של טרום פתח תקווה (שהוקמה בשנת תרל"ח 1878) וחבריו, שהשתתפו כבר בהקמת 'נחלת שבעה' ו'בית דוד', הקימו את 'חברת בוני ירושלים' בשנת תרל"ד. הכתוב על יצחק בפרשת השבוע "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' ", היה השראה לשמה של השכונה החדשה 'מאה שערים'.

מבאר רש"י על 'מאה שערים': "שאמדוה כמה ראויה לעשות, ועשתה על אחת שאמדוה מאה". יש כאן התבטאות מיוחדת על שיתוף פעולה בין פמליה של מעלה לפמליה של מטה. בפמליה של מטה אמדו כמה יכולה השדה להניב, ובפמליה של מעלה הכפילו את התנובה פי מאה. מתוך עיון בפסוק נראה שברכת ה' באה אחרי הצלחת היבול ולא לפניה, "וימצא מאה שערים ויברכה ה' ". הכתוב מדגיש שהברכה באה כתוצאה מזריעת יצחק, ולא היא שגרמה לה.

אילו מאת השערים היו תוצאה, היה ראוי לכתוב 'ויברכהו ה' וימצא מאה שערים'. אך הכתוב רוצה לומר שהברכה באה אחרי העבודה של יצחק. אחרי המאמצים וההשקעה בפעולות השדה, באה ברכה מלמעלה. זוהי המשמעות המתבקשת של שותפות במעשה בראשית. יצירה עבודה עמל ויגיעה, חוברים אל הברכה האלוקית, ומניבים יבול יוצא דופן. זו גם הבנת יצחק האומר בהרחת בגדי עשיו בפרשה, "ראה ריח בני כשדה אשר ברכו ה' ".

אם תרצו, זו האגדה של ההתעוררות הלאומית במאה התשע עשרה. מתחילים לעשות ולפעול במרץ ובמסירות נפש, ועל זה באה סייעתא דשמיא פי מאה. כשאנשי 'חברת בוני ירושלים' החלו בעבודות הבניה, לא העז מאן דהו ללון בלילה מחוץ לחומות העיר. הייתה זו סכנת נפשות של הפקרות לחסדי הפורעים הערבים, ששיחרו לטרף בסביבה. עוד לא הייתה מדינה ועוד לא הצביעו על חלוקת הארץ, והטורפים האלה התנהגו לפני בדיוק כמו אחרי.

ההבדל בין חיות הטרף על ארבע לחיות הטרף על שתיים הוא קיצוני. החיות על ארבע טורפות כדי להשביע את רעבונן. חיה ששבעה לא תצא לטרף. אך חיות הטרף הערביות, לא יודעות שובע כבר למעלה ממאה שנה. החיות האלה טורפות כדי לטרוף ולהרוג.

היה זה הרב שמואל הומינר ע"ה, שהיה ממייסדי השכונה, שבנה בה את הבית הראשון (היום רחוב חוני המעגל 21), והיה הראשון שהעז ללון מחוץ לחומות העיר בלילה. העזות הנמרית הזאת, גררה אחריה עוד עזי נפש שהעזו והצליחו. ההתעוררות הלאומית של התיישבות מחוץ לחומות הצליחה מעל המשוער, היא הניבה מאה שערים.

אך לא רק זה. בשנת תרנ"א (1890) הוקמה רחובות. חברת 'מנוחה ונחלה' קנתה את אדמות 'דוראן' באותה סביבה, וניסחה את עקרונות היסוד של ההתיישבות החדשה: הקמת מושבה עצמאית שלא תזדקק לנדיבותו של הברון רוטשילד, והתבססות וקיום על גידולים חקלאיים. החברה שנטלה את שמה מהכתוב: "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה" (דברים יב), התיימרה לשנות את משמעות הפסוק, ולקבוע שזוהי המנוחה וזוהי הנחלה. ואכן חפץ ה' בידם צלח.

הם החליטו לקרוא למושבה הצעירה 'רחובות', על שם הכתוב בפרשה: "ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". רחובות היא ההרחבה הגדולה של ההתיישבות הצעירה, בתוך שממה של ארץ המצפה לבניה. החיות הדו רגליות ששרצו בסביבה, גורשו ממנה מעט מעט. כך הבטיחה התורה על חיית השדה שנכון גם לחיות האדם: "מעט מעט אגרשנו מפניך" (שמות כג).

שני המקומות החדשים נקראו על פעולות יצחק. בשונה מאביו, היה יצחק עובד אדמה ולא רועה צאן. הוא ראה את ייעודו בתיקון קללת האדמה, כפי שעשה נח. הבל פרש מעבודת האדמה אחר קללת ה' את קין, והפך להיות נע ונד ברעיית צאן. ההתיישבות של יצחק בארץ, פיתחה את עבודת האדמה עד מאה שערים, ועד שדה אשר ברכו ה'.

אך רחובות נקראת על שם באר המים שחפר יצחק. שתי בארות קודמות היו מושא של קנאה ושנאה פלישתיים, שקיבלו שמות הולמים 'עשק' ו'שטנה'. אך רחובות של השלמה עם מתיישבי הסביבה, היא הרחבה של המקום, וריבוי של מתיישבים בני ברית השוכנים לבטח בארץ.

הרמב"ן מבאר לנו, ששלוש הבארות של יצחק שלושת בתי המקדש הם (ציטוט חלקי):

"עשק ירמוז לבית ראשון, אשר התעסקו עמנו ועשו איתנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. שטנה הוא הבית השני, שבו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים. והשלישי הוא הבית העתיד שייבנה במהרה בימינו, והוא ייעשה בלי ריב ומצה והא-ל ירחיב את גבולנו".

נמצא שבית המקדש השלישי, הוא הרחבה של ההתיישבות בארץ מתוך שלווה ובטחון. רחובות היא סמל של התרחבות והתיישבות, שיצחק הוא הדגם שלה. אלה הם קווי האור הדקים של סוף המאה התשע עשרה, שהלכו והתרחבו והאירו את ההתיישבות בארץ, השתתפו עם הבורא במעשה בראשית, וזכו לאור גדול של מאה שערים על ציון.