שלושה מפגשים

הרב ישי אביעזר , י"א בכסלו תשע"ה

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

"וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום" (במדבר כ), הן אותן מילים הפותחות את פרשתנו: "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום". השימוש באותן מילים בשתי הפרשיות, מלמד שיש לקרוא את האחת ולזכור את השניה.

אין מלאכי יעקב כמלאכי משה. שהרי מלאכי יעקב מלאכים ממש היו (רש"י), אך מלאכי משה שליחים הם אל מלך אדום. אלו כאלו מבצעים את השליחות באמצעות מונולוג. מלאכי יעקב מצטווים לספר לעשיו על ההיסטוריה: מה קרה בבית לבן בעשרים השנה האחרונות, ועם איזה רכוש חוזר יעקב לארץ כנען. המטרה – "למצוא חן בעיניך".

גם מלאכי משה מצטווים לספר למלך אדום את ההיסטוריה, מאז הפך יעקב לישראל: "כה אמר אחיך ישראל". הם מספרים על הירידה למצרים, השעבוד, התפילה לה' והגאולה מבית עבדים. גם כאן המטרה היא למצוא חן בעיניו בדרך לארץ כנען, תוך בקשה לעבור בארצו.

אין כל ספק שהמפגש עם מלך אדום, הוא המשכו של המפגש של יעקב עם עשיו הוא אדום. יתרה מזאת. יעקב עונה לעשיו על בקשתו "נִסעה ונלֵכה ואלְכה לנגדך", בהפרדת כוחות. "יעבור נא אדונִי לפני עבדו ואני אתנהֲלה לאיטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדונִי שעירה".

הזמנתו של יעקב לשעיר על ידי עשיו, נדחית על ידו לפי שעה, אך הוא מבטיח שהוא יגיע אליו. ואכן בפרשת חוקת מספרת התורה שההבטחה קוימה: "והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך". לאמור: המפגש הראשון מסתיים בהבטחת יעקב להגיע להר שעיר, והמפגש השני המתואר בספר במדבר, מביא את 'אחיך ישראל' אל ארץ אדום.

סירובו של מלך אדום להצעת מלאכי משה במילים "לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך", מהדהדת באוזנינו את ברכת יצחק לעשיו "על חרבך תחיה".

שתי הפרשות סובבות סביב הברכה שנטל יעקב מעשיו. בפגישה הראשונה מבהיר יעקב שאין לו דבר מכל הברכה שנטל מאביו. אף בפגישה השניה מבהיר משה למלך אדום, שאין לישראל ולא כלום מהברכה ההיא. אדרבה, השעבוד במצרים מוכיח שהברכה לא התקיימה.

מדוע לא ציווה ה' להילחם במלך אדום אחרי סירובו, כמו נגד סיחון ועוג? את הסיבה מפרטת התורה בפרשת דברים: "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו היושבים בשעיר ... אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מִדרַך כף רָגל כי ירושה לעשיו נתתי את הר שעיר".

הקב"ה נותן לעשיו להבין שמקומו בהר שעיר מובטח לו. ראה מה קרה לסיחון ולעוג, ולעומת זה מה קרה לך. פינית את ארץ כנען ללא אומר, כשיעקב הגיע מחרן. לא טענת לבעלות על הארץ, כי הבנת שברכת אברהם שייכת ליעקב. הלכת להר שעיר וקיבלת את נחלתך. אין לך לחשוש מפני בני ישראל.

כך קבלו עמון ומואב צאצאי לוט, את נחלתם בעבר הירדן, תוך אזהרה לישראל לא להתגרות בהם ולא להילחם בהם. כך התנחל ישמעאל שגורש על ידי אברהם במצרים, וכך קבלו בני הפילגשים מאברהם מתנות והרחיקו לארץ בני קדם.

המפגש הראשון של יעקב עם עשיו בדרך לארץ ישראל, והמפגש השני של ישראל עם מלך אדום בדרך לארצם, הם שמכינים את המפגש השלישי, המתואר על ידי עובדיה הנביא בהפטרת הפרשה. באנו אליך לשעיר כפי שהבטיח לך אבינו, ואִיַימת בחרב. בזה גזרת על עצמך גם מפגש שלישי. המפגש הבא יהיה האחרון והסופי.

"והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשיו כי ה' דיבר". רק אחרי המפגש השלישי, מנבא הנביא "והייתה לה' המלוכה". כסא מלכות ה' בעולם חסר הוא, על ידי הסבא עשיו והנכד עמלק. רק המפגש השלישי ישלים את הכסא, ויכונן את מלכות ה' בעולם.

"ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש". הר ציון של ארץ ישראל יהיה המקלט היחיד והבטוח, לכל הפליטים הישראליים מרחבי תבל. רק בהר ציון תהיה פליטה. אין לחפש מקלט בכל מקום אחר. לא מקלט לילה ולא מקלט יום. יש להזדרז לעלות להר ציון, לפני שיעלו מושיעים לשפוט את הר עשיו.